מזכיר לי את רפאל המסריט ../images/Emo150.gif
רפאל היה אדם טוב לב ומקסים עם חיוך תמידי על הפרצוף וכולנו אהבנו אותו. היה לו אופנוע גדול עם סירה. בסירה היה מוביל את מכונת ההסרטה וגלילי הפילם ומכיוון שהיה שכן שלנו, היינו הראשונים שידעו איזה סרט יהיה הלילה. בכל יום ששי בערב, היה מסריט לנו סרטים תחת כיפת השמיים, ברחבה שליד בית המועצה. היה מסדר את הכסאות בשורות, פורס את המסך הלבן והסרטים היו כמובן בשחור-לבן. בצד הסרט היה מקרין את התרגום בעזרת מקרן גלילי שהיה מסובב ידנית. לפעמים היה חולם קצת ושוכח לסובב את הגליל והטקסט שהופיע בצד לא התאים למה שקורה בסרט, אנחנו כמובן היינו מתחילים לצעוק "רפאאאאאל
התרגוווווום... ואז היה מתעורר ומסובב מהר מהר קדימה את הגליל, לפעמים קצת יותר מדי, ואז מחזיר בחזרה ושוב קצת קדימה עד שהתרגום התאים לתוכן וכולנו נשמנו לרווחה...
במשך הזמן התרגלנו לקרוא את התרגום קצת באיחור ואז כשהיה סרט קומי, כשהיתה סצינה מצחיקה, אנחנו כמובן היינו צוחקים באיחור רב לאחר קריאת התרגום - יעני הצתה מאוחרת... כשהגיע החורף, היה מסריט את הסרטים באוהל גדול שהוקם באותה רחבה והיינו רואים את הסרט כשברקע נשמע רעש טיפות הגשם על הברזנט ולפעמים היו מטפטפות עלינו טיפות מהחורים שנבעו בו עם הזמן. ממש חוויה. לימים נתבשרנו על חידוש מהמם "תרגום בגוף הסרט". ואחר כך "טכניקולור"... לאחר כמה שנים נפטר רפאל באופן פתאומי מהתקף לב ומאז ועד היום, אין סרטים בכפר
ועוד זכרון על סרטים. ילידי פתח-תקוה בודאי זוכרים את הסרטים שהיינו רואים בבריכת ה"מכבי". בצד אחד של הבריכה היה המסך ומהעבר השני היתה הטריבונה, שם ישבנו כשהמים הצלולים בינינו בין המסך... ממש רומנטי. שם היתה הפעם הראשונה שראיתי סרט "בעיר..." כאשר אחי הגדול לקח אותי הקטנה לראות את הסרט "טרזן מלך הקופים"... בן-בן, אני בטוחה שאתה היית מתאר את הכל באופן הרבה יותר ציורי ומעניין, אבל זה מה יש לי ...
