נ ע מ י ל י
New member
בבריכה
בבריכה
מילים: פניה ברגשטיין
בַּבְּרֵכָה טוֹבִים הַמַּיִם,
נִכָּנֵס אַחַת וּשְׁתַּיִם,
נִכָּנֵס-נָא וְנִצְלֹל
כְּמוֹ דָּגִים בְּיָם כָּחֹל.
זו פנטזיה, נכון!? הכל מותר? הכל גם אפשרי?
אפשר, למשל, ללחוץ על כפתור ופתאום כל האנשים מסביב נעלמים?
ראשונים נעלמים 'פוף' הזוג המוזר בכניסה.
זוג קשישים שמקבלים את פני הבאים יום אחר יום, הגבר בחיוך והאישה בפנים זועפות.
ואז נעלם גם המוכר במזנון, או שזה היה אחד משני הקשישים של הכניסה,
אף פעם לא שמתי לב.
ואז נעלמים כל המתרחצים שבתוך המים וכל אלו שיושבים ומקשקשים בחוץ.
כל הילדים וההורים הלבנבנים שלהם.
בשנייה אחת משתרר שקט. דממה.
גם המציל נעלם. פוף. (אלא אם הוא חתיך ותרצה שיישאר להסתכל עלינו...)
רק אתה לא נעלם לי. ואני לך.
חלקלק ורטוב, מתקרב לעברי, בדיוק יוצא מהמים הקרים. קר לך. רוצה מגבת?
עם החיוך הזה שלך. אוף... אתה יודע איזו השפעה יש לו עלי?
לצערי נראה לי שכן...
אני מושיטה לך את המגבת, אתה כורך אותה סביב הכתפיים.
אני נצמדת אליך.
זה חזק יותר ממגנט.
המים שעל הגוף שלך מרטיבים את העור החם שלי,
ארוז בבגד ים קטן צמוד. בפנטזיה זה בקיני מחמיא בצבע טורקיז עמוק.
בטן אל בטן, חזה לחזה, אגן אל אגן.
אתה אוחז במגבת כך שהיא עוטפת את שנינו
מחבק אותי בתוכה. השפתיים שלנו נפגשות.
אנחנו לבד כאן, אז הנשיקה הזו חמה וסוערת ורטובה. כמוך. כמוני...
בואי, בואי למים, אתה משכנע לתוך העיניים שלי.
אבל קר... מפונקת.
אני אחמם אותך, מבטיח.
מבטיח? טוב... מתרצה
נפרדת מהחיבוק שלנו ורצה מהר מהר למים, קופצת פנימה,
בלי חרטות.
לשנייה זה קר ואחר כך נעים
והקרירות הנעימה מתפשטת בכל הגוף. נשכבת אחורה, צפה.
אתה עוד בחוץ. עומד מלמעלה. מסתכל. (בודק בעניין את המציל? אם הוא בתמונה...? אה?)
אני זורקת אליך את החלק העליון של הבקיני שלי. תופס?
לא תפסת. לא משנה.
אתה כבר בתוך המים, תופס אותי חזק, מצמיד גוף אל גוף.
בטירוף חושים.
השפתיים שלך על הצוואר, על השדיים, ביניהם...
מנסה לבלוע הכל בבת אחת.
הי, תרגע..... דוחפת אותך אחורה, אל תוך המים.
לאט.... תאכל אותי לאט....
המשך יבוא.
בבריכה
מילים: פניה ברגשטיין
בַּבְּרֵכָה טוֹבִים הַמַּיִם,
נִכָּנֵס אַחַת וּשְׁתַּיִם,
נִכָּנֵס-נָא וְנִצְלֹל
כְּמוֹ דָּגִים בְּיָם כָּחֹל.
זו פנטזיה, נכון!? הכל מותר? הכל גם אפשרי?
אפשר, למשל, ללחוץ על כפתור ופתאום כל האנשים מסביב נעלמים?
ראשונים נעלמים 'פוף' הזוג המוזר בכניסה.
זוג קשישים שמקבלים את פני הבאים יום אחר יום, הגבר בחיוך והאישה בפנים זועפות.
ואז נעלם גם המוכר במזנון, או שזה היה אחד משני הקשישים של הכניסה,
אף פעם לא שמתי לב.
ואז נעלמים כל המתרחצים שבתוך המים וכל אלו שיושבים ומקשקשים בחוץ.
כל הילדים וההורים הלבנבנים שלהם.
בשנייה אחת משתרר שקט. דממה.
גם המציל נעלם. פוף. (אלא אם הוא חתיך ותרצה שיישאר להסתכל עלינו...)
רק אתה לא נעלם לי. ואני לך.
חלקלק ורטוב, מתקרב לעברי, בדיוק יוצא מהמים הקרים. קר לך. רוצה מגבת?
עם החיוך הזה שלך. אוף... אתה יודע איזו השפעה יש לו עלי?
לצערי נראה לי שכן...
אני מושיטה לך את המגבת, אתה כורך אותה סביב הכתפיים.
אני נצמדת אליך.
זה חזק יותר ממגנט.
המים שעל הגוף שלך מרטיבים את העור החם שלי,
ארוז בבגד ים קטן צמוד. בפנטזיה זה בקיני מחמיא בצבע טורקיז עמוק.
בטן אל בטן, חזה לחזה, אגן אל אגן.
אתה אוחז במגבת כך שהיא עוטפת את שנינו
מחבק אותי בתוכה. השפתיים שלנו נפגשות.
אנחנו לבד כאן, אז הנשיקה הזו חמה וסוערת ורטובה. כמוך. כמוני...
בואי, בואי למים, אתה משכנע לתוך העיניים שלי.
אבל קר... מפונקת.
אני אחמם אותך, מבטיח.
מבטיח? טוב... מתרצה
נפרדת מהחיבוק שלנו ורצה מהר מהר למים, קופצת פנימה,
בלי חרטות.
לשנייה זה קר ואחר כך נעים
והקרירות הנעימה מתפשטת בכל הגוף. נשכבת אחורה, צפה.
אתה עוד בחוץ. עומד מלמעלה. מסתכל. (בודק בעניין את המציל? אם הוא בתמונה...? אה?)
אני זורקת אליך את החלק העליון של הבקיני שלי. תופס?
לא תפסת. לא משנה.
אתה כבר בתוך המים, תופס אותי חזק, מצמיד גוף אל גוף.
בטירוף חושים.
השפתיים שלך על הצוואר, על השדיים, ביניהם...
מנסה לבלוע הכל בבת אחת.
הי, תרגע..... דוחפת אותך אחורה, אל תוך המים.
לאט.... תאכל אותי לאט....
המשך יבוא.