בבקשה תעזרו לי

[o s n a t t]

בבקשה תעזרו לי

חברי היקרים מה שלומכם מקווה שיום זה קצת האיר את חייכם למרות הכאב והגעגוע . רציתי לשתף אותכם במשהו שמציק לי אני לא יודע מה קורה לי מצד אחד אני חושבת שכל חיי מסתובבים כרגע סביב השכול ומצד שני הוא לא , אני עדין לא יודעת עם באמת קיבלתי את זה שהוא איננו למרות שניראה לי שאני קמה בבוקר כי ככה זה אמור להיות אבל חסר חסר לי אדם הייתי מתייעצת איתו המון מדברת מחבקת והיום אין בן שאני יכולה לחלוק איתו את מכאובי את געגועי . אבל חוץ מהאובדן קיים בחיי עוד אובדן מהבחינה החברתית אני מרגישה שאני עוד מפגרת בחומר הרי אני מכירה כל כך הרבה אנשים אבל עדין הם לא חברים שלי הם לא בחיי שומעים מקשיבים מתעניינים מחבקים אני מרגישה בודדה וזה נמאס לי נמאס לי מהריקנות הזאות אני גם רוצה חברה טובה ידיד לנפש אבל אני לא מוצאת ממש לא אין שביל שאולי הלכתי בו אבל הוא לא העניק לי טוב. אבל חברי היקרים אני לא רוצה שתחשבו שאני כל כך עצובה למרות שניראה לי שזה מה שאני משדרת לכם הרי אני אדםם חזק מאוד אני מצליחה בלימודים כמובן שאני עובדת קשה אבל נמאס לי לשבת בבית כל יום שישי ואין לי עם מי לצאת גם אף אחד לא מזמין אותי ואני לא אדם רע אבל אני לא יודעת מה הבעיה האם זאות אני או שהם ענה תייעצו לי מה לעשות תנסו לפחות אני סומכת עליכם תודה שהקשבתם תודה.

 

[תמימו]

הי מי אמר שיום שישי בבית זה רע?

אוקיי אז עכשיו אני המוזרה. אסנת, הקשיבי. המצב שאת מתארת, הוא שכיח לכל הדעות. זה מה שקורה בדר"כ, בטח הייתה לך תקופה כזאת קצת של התבודדות ועכשיו את מתאמצת קצת חזק מדי. אני אומרת צריך לזרום, באמת, אולי זה נשמע דפוק. אבל אני אומר לך מניסיון שיש את כל האנשים האלה שדבוקים לך לתחת ומתעניינים כמה שיותר ולא עוזבים אותך, עד שכולם כבר שונאים אותם וברגע שמתחילים להרגע קצת, זה פשוט זורם. אני אומרת לך! בקשר ללחלוק את הכאב, חשבת אולי על מישהו מוסמך שיכול לעזור לך להתמודד עם כל זה? אני אומר לך, וכן גם הפעם מניסיון, שלפעמים (בעצם רוב הזמן) לא כדאי להעמיס דברים כאלה על אנשים בגילך, הם פשוט לא יודעים איך לקבל את זה (ואני חושבת שאת גם רואה את זה קצת בהתרחקות שלהם...) ולרוב לא יודעים לייעץ או לפחות לא את הדברים הנכונים. תחשבי על טיפול. אולי זה נשמע קצת מפחיד, אבל מה שכן שברגע שתתחילי לא תביני איך עד היום הסתדרת בלי. תנסי בשביל ההתחלה לדבר למשל עם היועצת או עם מורה שאת אוהבת. לרוב בתי הספר יש גם פסיכולוגים מוסמכים אגב. ובקשר ללמצוא חברה טובה או ידיד נפש... הממ.. כאן זה כבר אתגר. ראי האנשים האלה בדר"כ באים בלי שאת מחפשת אותם, אבל כאן אני כבר לא כל כך אופטימית, מה לעשות, אני לא מאמינה בחברים מהסוג הזה. אולי לך ישחק המזל... *ויום שישי בבית זה באמת לא רע!!! -מקווה שעזרתי אפילו מעט-

 

[Taliep]

../images/Emo24.gifosnatt

אני חושבת שפשוט למדת לחיות עם זה וזה טוב! זה לא אומר שכואב לך פחות או שהוא פחות חסר ממש ממש לא! אלא שאת ממשיכה בחיים וזה נהדר!!! את מצליחה!!!תתעודדי חמודה.

 

[t u t i d a]

אסנת

לאסנת היקרה, פשוט תבטחי בעצמך. את בסדר. גם הם בסדר מן הסתם. לפעמים אנחנו כולאים את עצמנו במחשבות שאנחנו לא מספיק עושים, לא מספיק חברותיים, לא מספיק משהו... ואז אנחנו משדרים את זה החוצה וגם מרגישים רע עם עצמנו. זה בטח קורה לכל אחד. אני יודעת שלי זה קורה לפעמים. אז פשוט אל תתני לזה לסחוף אותך, תזכירי לעצמך את הדברים הטובים שבך, ותתחזקי מזה. "תבעטי" החוצה את המחשבות הרעות ותני לעצמך לזרום. לזרום, זה להתבונן, לראות מה קורה סביבך, לא לעשות מהר דברים שאחר כך מתחרטים עליהם, פשוט להיות. איתך בהרגשה, מזדהה ומחבקת.