בבקשה תעזרו לי

[ילדה עם כאב]

בבקשה תעזרו לי

יש לי מחר מבחן ענקי בהיסטוריה עוד לא התחלתי להתכונן אפילו ואני גם לא מתכוונת להתכונן אבל אני מפחדת נורא, מפחדת להיכשל מפחד ממה שיגידו לי מחר הלוואי שהייתה לי דרך לא להיות מחר בבית הספר אבל אני לא יכולה להבריז כי יבקשו אישור מההורים, וההורים שלי יהרגו אותי אתמול לקחתי 20 כדורים, ידעתי שהם לא יעשו לי כלום, אבל קיוויתי שאולי, הם יגרמו לי לפחות להרגיש לא טוב או משהו, ואז לא אצטרך ללכת היום לבית ספר נמאס לי מהמקום הזה ! אני שונאת אותו בשבוע האחרון הייתי ממש בדיכאון, בגלל זה לא נכנסתי לפה אני בקושי מצליחה להירדם בלילות, ואז אני מרגישה חולשה ועייפות נוראית בבקרים היה לי כבר מבחן השבוע - לא עשיתי חצי ממנו, ובוחן שבו בילבלתי הכל אני רוצה למות, אני כל כך רוצה שיקרה לי כבר משהו שלא אצטרך ללכת לשם יותר, נמאס לי אתמול הרגשתי כל כך רע, עד היום בצהריים כולי רעדתי והיה לי דופק ממש גבוה, הראש שלי התפוצץ והיו לי בחילות כל היום, הכל הכי מהכדורים אבל איכשהו, זה גרם לי להרגיש כל כך טוב ההורים שלי אפילו לא שמו לב לידיים שלי, שלא הפסיקו לרעוד אני רוצה לקחת היום המון כדורים, אבל לא סתם כאלו שסוף סוף יעשו משהו הקיבה שלי לא יכולה להתעלם מאיזה 40 כדורים, נכון ? אני לא רוצה למות ( שמתי לב שאני מבולבלת, אוף ) אני רק רוצה שישימו לב, שמישהו ישים לב, שמישהו יתייחס אלי לעזאזל !!! אני רוצה להגיע לבית חולים, ושישלחו אותי לכל מקום מצידי שישימו אותי במוסד לעבריינים צעירים רק שלא ישאירו אותי בבית הזה !!! אני מפחדת, אני כל כך מפחדת, ואני יודעת שלא הבנתם כלום ממה שכתבתי גם אני לא הבנתי אני רק רוצה להפסיק את זה, להפסיק את הכאב אני רק רוצה לעוף מפה, לעוף, ולעולם לא לחזור

 

[ילדה עם כאב]

שמישהו יענה, בבקשה, אני מתחננת, אני

כל כך מפחדת

 

[NasTy GirL]

מתוקה...

למה את בדיכאון? לא הצלחתי להבין! בקשר מבחן בהיסטוריה-מה החומר למבחן? אולי אנחנו נוכל לעזור לך! טוב, אז ביי ביי... אני יוצאת עכשיו-אז לא אהיה עד שבע וחצי בערך... ביי ביי-בהצלחה! נ.ב-שלא תעזי לקחת כדורים יותר!!!!!!!!

 

[ילדה עם כאב]

המבחן לא קשור

יש לי את החומר אבל אני לא מצליחה ללמוד או להתרכז אני לא מצליחה כלום אני בדיכאון כי נמאס לי, נמאס לי מהכל כלום לא מצליח לי אני מסתכלת ורואה רק איך החיים שלי נהרסים למה ? בחיי שאין לי מושג מה כבר ביקשתי, קצת אושר, טיפה אבל אין אף אחד שאכפת לו ממני, ואני לא מדברת על כאן זה לא אותו הדבר חיבוק וירטואלי לא עוזר, כלום לא עוזר אני צריכה מישהו לידי אני צריכה שמישהו יהיה אותי, שיעזור לי ואין לי אף אחד בעצם, יש לי אחד אבל אני הורסת לו את החיים אני מתנהגת אליו כמו שהתנהגו אליי אתמול, אחרי כמעט שנה של חברות, כשכעסתי עליו סתם הסתכלתי עליו ועל התגובה שלו וראיתי, ראיתי את עצמי, את ההרגשה שלי ראיתי איך שאני הורסת לו את החיים, כמו שהרסו לי אני לא רוצה לפגוע באף אחד, אני רוצה שיתקרבו אליי, שלא ישנאו אותי או שייגעלו ממני הוא תמיד אומר לי שהוא אוהב אותי, שהוא לא כועס, שהוא מבין אבל הוא היחיד שנשאר בשביל להבין אף אחד אחר לא נותן לי הזדמנות, רק הוא נתן לי אבל הרסתי גם אותה, ואני מפחדת לפגוע גם בו אני מעדיפה לפגוע כבר בעצמי אני יודעת שכתבתי דברים מבולבלים אפילו כבר אני לא מבינה את עצמי וגם לא ממש אכפת לי אני רק רוצה לסיים את זה כבר נמאס לי לקום ולראות עוד יום חולף, וככל שהימים חולפים אני רק נרקבת מבפנים נמאס לי, למה להמשיך את זה ? למה להמשיך לסבול אני שונאת את זה, ומפחדת אני מפחדת למות, אבל גם מפחדת מהכאב והוא חזק כל כך ולא מפסיק די כבר, תעזבו אותי תנו לי לחיות בשקט, תנו לי הזדמנות למה אתם לא מוכנים ? למה אתם לא נותנים לי הזדמנות אחת לדעת מהם החיים ?

 

[ילדה עם כאב]

חתכתי את עצמי מקודם

ליד הוריד, ממש קרוב ויש לי הרגשה, שאני הולכת לחתוך שוב לא ליד הוריד אלא את הוריד עצמו אני לא רוצה למות אבל אין לי ברירה אני שונאת את עצמי ! הלוואי שאמות וזהו !

 

[הקיסרית הילדותית]

שלום ילדה

מה שלומך עכשיו? יש איזה שינוי? אינ משומה מאמינה שלא... רציתי להציע לך משהו... אולי זה קשה ליישום ואולי כולם ישאלו שאלות ... או יותר נכון כן זה מצריך הסבר לאנשים מסויימים לפחות להורים... לפעמים כשאנחנו נמצאים במצבים קשים , היכולת תפקוד שלנו היא אפסית או קרובה לאפס ואולי גם מתחת.. יש מס´ דסברים שניתן לעשות והנפוץ ביותר אצלנו הוא המאבק הזה , ההתנגדות למה שקורה ניסיון להמשיך כשבעצם המצב בכלל לא מאפשר את זה (לא תמיד זה ככה - לפעמים חשוב להמשיך בשיגרה כדי לשם הסיח דעת ) אך אני חושבת שהמצב שאת נמצאת בו איננו כזה ואת פשוט (או לא כל כך פשוט) צריכה להסביר להורים שקשה ושאת צריכה הפסקה קצרה כדי להרגע קצת... כי לא יעזור מה שתעשי כרגע את לא תצליחי להגיע לדרגת ריכוז גבוהה (או שכן ... את יודעת) מה דעתך? זה אפשרי? ניסתי, אם תוכלי לספר לי על עצמך קצת יותר .. כי אינני מכירה אותך לפחות לנסות אני אוכל לנסות לעזור לך יותר... מה דעתך? הקיסרית הילדותית

 

[ילדה עם כאב]

עכשיו יש שינוי קטן אבל אתמול לא היה

שינוי בכלל לא הפסקתי אתמול לבכות. הייתי היסטרית. היום בבית הספר ניסיתי קצת ללמוד נכנסתי למבחן, ואיך שהגישו לנו את הטופס התחלתי לבכות בסוף לא עניתי על כלום והגשתי למורה טופס ריק אני ועוד ילדה ביקשנו מבחן חוזר אבל היא אמרה שאין אז אחרי שיצאנו מהמבחן הלכנו להתלונן ורכז ההוראה או משהו כזה אמר שהיא חייבת לתת לנו חוזר אז אני כנראה אעשה את המבחן ביום שלישי זה גרם לי להרגיש טיפה יותר טוב, אבל המצב שלי עדיין על הפנים נמאס לי מהבית ספר הדפוק הזה נמאס לי מלימודים אין לי ממש כוח לספר עכשיו על עצמי אבל בכללי - אני בכיתה י עם יותר מדי בעיות שהצטברו במשך השנים נראה לי מאז שהייתי קטנה הייתי דיכאונית ההורים שלי לא יודעים כלום, והם גם לא ידעו אמא שלי היא חלק גדול מהבעיות שלי. היא פשוט שונאת אותי וזהו, אין לי יותר מה להגיד בעצם, אני רק יכולה להגיד תודה זה אומנם מדכא שלאנשים שאני לא מכירה אכפת יותר ממי שקרוב אליי אבל בכל זאת, אתם לא מכירים אותי, ובכל זאת עוזרים לי תודה

 

[הקיסרית הילדותית]

שלום שוב...

אז בסוף אני פה ... וקראתי ואני כל כך מבינה וכואב לי לקרוא את זה... ואני יושבת ושואלת את עצמי האם ייתכן באמת שאמא שלך שונאת אותך? או שזו תחושה שלך בגלל הגיל.. ובגלל דברים שקרו והיא לא היתה כשהיה צריך אותה.. או שבאמת היא שונאת אותך... אני מבינה את אי היכולת לספר להורים כלום או אי הרצון כל כך מכירה ... אך אינני יודעת מדוע את לא מספרת? האם ההורים יכעסו עליך? ההאם הם יתאכזבו? את יכולה לספר ? ילדה.. האם איננו מכירים אותך? ייתכן שאת פה יותר אמיתית ויותר את באמת.. מאשר ביום יום? האם ייתכן כי פה את באמת מצליחה להיות את? ויכול להיות שלכן ביום יום מאוד קשה...כי אי אפשר להוציא את הדברים כמו שהם ואין להם את הביטוי שלהם ולכן הכל נורא קשה ומצטבר. בהצלחה במבחן ביום שלישי... אני באמת חושבת שיהיה נכון מאוד לדבר עם ההורים אלא אם כן זה מצב שיכול להוות סיכון .. ובקשה קטנה אם אפשר... אולי כל פעם שתכתבי תתני עוד איזה פרט קטן על עצמך.. מה שאת רוצה.. מה דעתך? להתראות בנתיים הקיסרית הילדותית

 

[donoo]

בבקשה

אל תפגעי בעצמך יותר!!! אני קוראת את הדברים את כתבת ואני שומעת אותך זועקת לעזרה... בבבקשה אל תפגעי בעצמך... אני יודעת שנורא קשה לך עכשיו והכל נראה מאוד שחור אבל מבטיחה שזה עוד מעט ירגע.. שאת תרגישי יותר טוב... אני כל כך מבינה אותך ואני לא אכתב דברים קיטשיים כמו שהחיים יותר מידיי חשובים וכשתגדלי אז... אבל אני יכולה להגיד לך את זה: אנחנו פה בשבילך, אל תעשי כלום, את יכולה פה לכתוב הכללללללל ומבטיחה שזה יעזור ותרגישי יותר טוב כי.. את לא לבד! לא ברגשות ולא במחשבות, אנחנו פה איתך... תדעי שלמרות שאני לא מכירה אותך אני כל - כךךךךך מבינה אותך... אבל בבקשה... תספרי מה עובר עליך, למה כל כך קשה לך! תספרי, מבטיחה שזה יעזור, אני פה לצידך!

 

[ילדה עם כאב]

בסוף לא עשיתי כלום

לא פגעתי בעצמי, לא לקחתי כדורים יש לי עכשיו רק חתך קטן ליד הוריד וחתך ענקי בלב, אבל הוא כבר היה שם ממזמן למה קשה לי ? קשה לי עם הלימודים האלו, הם גם ככה לא יעזרו לי קשה לי להתרכז, וקשה לי עוד יותר להיכשל נמאס לי מביה"ס רק מוסיף לי לחץ, כאילו שאין לי מספיק בחיים מצפים ממני להמון, אבל אני לא יכולה לא יכולה, לא מסוגלת, ולא כלום ואף אחד לא מבין !!! הלימודים זה לא הדבר היחידי שמפריע לי יש עוד המון דברים אבל מה אני כבר יכולה לומר ? רק שאני שונאת את עצמי שאני כבר מגעילה את עצמי אני יודעת שפה במחשב, אני לא לבד אבל אני לא יכולה להיות באינטרנט כל הזמן וכשאני לא באינטרנט, או גם אם אני מוקפת באלפי אנשים אני תמיד מרגישה לבד הם לא סובלים כמוני

 

[donoo]

אני יודעת...

שקשה לך עכשיו... אבל חשוב שתדעי שאנחנו פה איתך, בכל מצב ושאנחנו מקבלים אותךאיך שאת! בקשר ללימוזים, אני מכירה הרבה מאוד ילדים שקשה להם ובמיוחד בכיתות מעבר לדוגמא ז´/י´ ... נורא קשה להתרכז וללמוד כשהרבה דברים קורים מסביב! את לא צריכה להאשים את עצמך! גם ממני מצפים שאני אצליח בכל מקצוע וגם אני דיי פרפקציוניסטית וזה מה שהורס... את צריכה לנסות להתרכז ולעשות מה שאת יכולה... מה שקרה לי זה שבמבחנים הייתי ושבת ויושבת (למרות שלמדתי) ופשוט לא מצליחה.. ואז אני נכנסת לפאניקה, מתחילה לרעוד והבטן,אויש הבטן.. כאבי תופת - כל זה רק מלחץ! אז דיי, אי אפשר יותר והתחלתי לצאת ממבחנים באמצע! ואני ילדה של 90+ כל המבחנים אבל פשוט לא יכולתי.. זה הלחיץ אותי. ובחיים לא היתה לי חרדת מבחנים או משהו כזה אבל ככה זה היה בתקופה האחרונה.. וכל ציון שקיבלתי, מתסכל עוד יותר כל פעם מחדש ולא בדיוק עזר ללחץ שהייתי בו... אבל עזר, אפילו קצת, שאני לא לבד בזה והיו ילדים שנלחצו לפני מבחנים ואפילו ילדים שרגילים לקבל 90+ בכל מבחן התחילו להוציא ציונים לא ממש טובים... אז אני יודעת שאני לא לבד בזה ויש אנשים שקשה להם גם וזה לא רק בגלל מה שקרה אלא זה מצב טבעי שכמעט כל ילד עובר אותו. אז לאלה ששומרים דברים בבטן,עוד יותר קשה, בגלל זה אני אומרת, אנחנו פה, אם את לא יכולה לדבר עם מישהו על זה, אנחנו פה

השאלה היא - מה עוד מפריע לך חוץ מהלימודים

אם זה הלחץ מהמבחנים אז הדרך הקלה, לזכות בבטחון העצמי שוב, היא להוציא ציון טוב במקצוע שהכי קל לך ולאט לאט חוזר הבטחון העצמי.. את מצליחה בעוד מבחן ובעוד מבחן ואת רואה שאת חוזרת לעצמך... אם יש עוד משהו שמפריע לך חוץ מהלימודים כי כתבת שהלימודים זה לא הדבר היחיד שמפריע לך אלא יש עוד המון דברים וש"מה את כבר יכוה לומר"... אז זהו, שאת יכולה להגיד הרבה! תתחילי לדבר, מה כואב לך, מה מציק לך... אנחנו פה, מקשיבים ואוהבים (למרות שאנחנו לא מכירים הרבה זמן פשוט אנחנו מכירים את תחושת ה"לבד" ואת התחושה של כך כואב ואין עם מי לדבר.."), אז תתחילי לדבר, מבטיחה שזה יעזור! אנחנו פה

 

[חורף הדמעות 86]

ילדה...

מוות לא יתן לך כלום... מוות יתן לך כלום... ובאמת שכמעט תמיד עדיף משו אפילו חרא של משו על כלום... סתומרת מוות זה לא בדיוק הדרך ועמוק בפנים גם את יודעת את זה כמו שאני יודע ומכחיש לפעמים מעצמי את העובדה... נכון גם אני רוצה למות המון פעמים...וגם אני רוצה להפסיק...גם אני ניסיתי כמה פעמים בעבר.... אבל אפשר להתגבר על זה והמצב כן יכול להשתפר... צריך כוח...שיש לכולנו שם בפנים...המון כוח... וזמן...לתת לפצעים להתאחות... עוד יהיה טוב חמודה...אני לא סתם אומר...באמת אני יכול להבטיח לך שאם תתני לזה להיות...אז יהיה טוב...ואולי שוב רע...ואז שוב טוב...ושוב רע ושוב טוב...אבל יהיה לך גם טוב... let it be... אוהב, חורף. ד"א... גם לך יש מבחן בהיסטוריה מחר? מאיפה את?

 

[ילדה עם כאב]

תודה ...

אני באמת לא רוצה למות אני רוצה לחיות, אבל זה, זה לא חיים !!! אני רוצה לעשות משהו, בשביל שיהיו לי חיים נורמאלים ! אבל אני לא מצליחה אוווף, למה זה לא מצליח לי ???????? למה הדיכאון הזה פשוט משתלט עליי ? למה אני כל כך עצלנית, שלא משקיעה בשום דבר, ורק הורסת לעצמה את החיים ? אבל עזוב את זה, אין לי כח שוב לשקוע בדיכאון ואני באמת מקווה שאחרי הנפילה הזו, יהיה לי שוב טוב, אפילו אם זה רק לכמה דקות באהבה, רעות נ.ב אני מאילת, ואתה ?

 

[Vsilver NJ]

../images/Emo23.gif hey you...

לפגוע בעצמך לא יעזור לך להרגיש יותר טוב... זאת רק מן אשליה של הכאב הגופני שמשפיע על הכאב הנפשי. תאמיני לי, גם אני חתכתי בעבר... אני רואה שאת מבולבלת מאוד... קשה לך לחשוב, את סותרת את עצמך כל הזמן... אבל מה שעוד ראיתי זה שיש לך ידיד. או לפחות אדם לחלוק איתו את המחשבות שלך ו הכאב, ואת פגעת בו (אם הבנתי נכון). לא יהיה שווה לך לנסות לדבר איתו בכל זאת? דיבורים תמיד עוזרים, להוציא את הכל החוצה. תנסי את זה...

ג´ודית. נו, אז מה את חושבת?

 

[ילדה עם כאב]

היי ג´ודית

דיברתי איתו, באמת עוזר לדבר הוא אומר שלא פגעתי בו אבל אני מפחדת לפגוע בו ואני יודעת שפגעתי בו ואם הוא אומר שלא, זה רק בשביל שארגיש טוב הוא עושה הכל לעזור לי אבל אני מפחדת לפגוע בו שוב אני משתדלת נורא, אבל לפעמים אני לא שולטת בעצמי אווף בכל מקרה, תודה על התמיכה באהבה, אני

 

[Vsilver NJ]

הממ...

יודעת מה... אני בטוחה שאם אכפת לו, לא משנה מה תעשי הוא יבין שזה לא בכוונה תחילה לפגוע בו... הוא עושה הכל כדי לעזור לך, נכון? אז הוא בטח גם מבין שלפעמים את לא שולטת בעצמך, ואת לא מושלמת ולפעמים את פוגעת. אם הוא מכיר אותך, הוא בטח יודע את זה, נכון? מה שאני מנסה לומר זה שאין לך מה לדאוג חמודה... תמשיכי לדבר איתו.

ג´ודית.

 

[ילדה עם כאב]

לקיסרית ולדונו ( ולכל השאר )

קודם כל, תודה על כל העזרה ושתיכן שאלתן מה עוד מפריע לי וביקשתן שאספר על עצמי ... כשהייתי קטנה ההורים שלי התגרשו, ואמא שלי כל פעם שהייתה עצבנית או סתם לא יודעת מה היא הכתה אותי כל מי שאמרתי לו ( כאן ) שאמא שלי שונאת אותי, אמר שהיא לא, אולי היא פשוט לא מבינה אותי אבל היא הכתה אותי המון, והיום היא הפסיקה עם המכות, אבל היא מקללת אותי וצורחת עליי סתם כשהיא עצבנית וכו וזה פוגע בי מאוד, ולא הגיוני שזה בא מאהבה, ממש לא ניסיתי לדבר איתה, אבא שלי דיבר איתה, האחים שלי דיברו איתה, וכשהייתי ביסודי אלפי פסיכולוגים ששלחו אותי אליהם דיברו איתה מיותר לציין שזה ממש לא עזר שאלו אותי איפה אבא בתמונה, למה שלא אעבור אליו אבא שלי לפני כשנה עבר תאונת עבודה, מאז יש לו בעיות בגב והוא מובטל. אני מאוד אוהבת אותו, אבל אני לא יכולה להעמיס עליו ( נפשית וכלכלית ). חוץ מזה, אם אגור אצלו אצטרך המון לעזור לו ו"לטפל גם בו" ואני בקושי מסוגלת לדאוג לעצמי. לאמא שלי יש אובססיה לניקיון ולאכילה. היא מעליבה אותי לא משנה כמה אני אוכלת, ובגלל זה גם לפני כשנתיים הייתי בולימית. עכשיו הפסקתי ועליתי המון במשקל ! אני ממש שמנה ( אכלתי המון כתוצאה מהדיכאונות שלי ) ובגלל המשקל שלי היא רק עוד יותר מעליבה אותי. בקשר לניקיון - זה סתם נותן לה סיבות לצרוח עליי, אם אני לא מנקה 20,000 פעם ביום תחדר שלי. בנוסף לכל יש לי חרדה חברתית ... קראתי על זה באיזשהו אתר והבנתי שזה מה שיש לי ... אני לא מסוגלת לעשות דברים לפני אנשים, לדבר עם אנשים חדשים, אפילו לא בטלפון גם זה פוגע בי, בהרבה דרכים, למשל בשיעור ספורט אני לא מסוגלת לרוץ או לעשות מדידות, וזה לא שאני עצלנית כמו שכולם חושבים פשוט כולם מסתכלים עליי וזה מלחיץ אותי וגורם לי להרגיש על הפנים אני מעדיפה להתאבד מאשר להשתתף בשיעורים. אמא שלי בטוחה שאני עצלנית וצועקת עליי. עוד מעט מקבלים תעודות ואני מפחדת נורא כי היא תראה שנכשלתי בספורט ואמרתי לה שאני אשתתף השנה. היא לא מוכנה לתת לי פטור, היא בטוחה שאני שקרנית ועצלנית כשניסיתי להסביר לה היא אמרה : למה שמישהו יסתכל עלייך בכלל ? גם בשיעורים אני מסרבת לדבר או להקריא תשובות, ואז המורים כועסים עליי ואני עוד יותר נכנסת לדיכאון אויש, שמתי לב שרשמתי המון אני ממש מצטערת, לא נראה לי שמישהו יקרא את זה אבל אם בכל זאת קראתם - תודה אתם עוזרים לי המון !!! ב -

ענקית - רעות

 

[ילדה עם כאב]

שכחתי לציין

בגלל זה אין לי למי לפנות אני לא יכולה לפנות לאנשים מהביה"ס כי אני מתביישת נורא ואל תגידו לי להתגבר, אתן לא תבינו איזה קשה זה בשבילי ואם כן, אני מראש מצטערת במשפחה אין לי למי לפנות אבא שלי לא במצב כל כך טוב ואמא שלי היא הגורם לרוב הבעיות רציתי ללכת לפסיכולוג אבל אם אבקש ממנה אז היא תצרח עליי במשך שעתיים בניסיון לדעת מה קורה לי ואחרי זה תתקשר ותספר לכל העולם כמה שהבת המשוגעת שלה מסרבת לדבר איתה ואז במשך חודשיים כולם ישאלו אותי מה יש לך וניסו להוציא את זה ממני כך ש, אין לי עם מי לדבר למרות שאני מאוד מאוד רוצה לטפל בעצמי

 

[donoo]

תקשיבי,

אני מבינה עד כמה שזה קשה ואני פה, בשבילך, מקשיבה ומחבקת...! קודם כל קבלי

ענקי!!! כתבת שאת מתביישת ושבגלל זה את לא יכולה לבקש עזרה, אולי אם תוכלי ללכת לדבר עם היועצת/ המחנכת ותנסי לגרום להם להבין אותך... בקשר ללימודים אני גם בכיתה י´ עכשיו וגם לי נורא קשה ואני נלחצת ממבחנים והלימודים בכלל, כמו שאמרתי, להרבה ילדים שאני מכירה קשה בלימודים עכשיו כי יש כל כך הרבה לחץ אם זה ממבחנים ואם זה מהדרישות של הלימודים... בקשר לאמא שלך, אני מבינה שקשה לך איתה ואת מרגישה שאין לך עם מי לדבר ואת גם לא רוצה לפגוע באבא שלך כי הוא לא במצב הכי טוב עכשיו.. לפי דעתי הדבר שאת יכולה לעשות הוא לכתוב מכתב (כי את לא יכולה לדבר, את מתביישת ושתדעי שזה בסדר גמור כי גם אני לא יכולה לדבר עם אנשים על דברים כאלה, כי אני בנאדם מאוד סגור) ולהסביר את מה שאת מרגישה ליועצת/למחנכת/ למישהו שקרוב אליך מבחינה של הביצפר בשביל שיבינו אותך ויתמכו בך בקטע של המורים והלימודים ויבינו שקשה לך עכשיו ושאת לא מצליחה ללמוד... זה מה שאני עשיתי והקשר ביני לבין המחנך שלי התהדק מאוד ואנחנו מאוד קרובים... הוא אמר לי שיש לי גיבוי מלא מה"מערכת" ושאם אני לא יכולה לעשות מבחנים כרגע אז זה בסדר, שאני אעשה כשאני אוכל... לפני יומיים המורה לסוציולוגיה באה אליי ואמרה לי שהמחנך שלי דיבר איתה והוא לא אמר לה למה אלא אמר לה שפשוט אני לא יכולה לעשות עכשיו מבחן וכשאני ארצה אז היא תעשה לי מבחן ללא תנאים... השאלה למי את קרובה בביצפר... ואני מרגישה שאת צריכה לדבר עם מישהו ושאת מרגישה נורא לבד ושאת פוחדת להעמיס על אחרים את מה שקורה איתך... אז אני אומרת לך עכשיו, שוב, שלא תפקפקי בזה לרגע, אנחנו פה בשבילך, כשאת רוצה לדבר אפילו כשאת רוצה שמישהו רק יקשיב! תגידי לי מה את חושבת על ההצעה שלי...

 

[donoo]

ושכחתי להגיד...

שאני לפחות, לא אגיד לך - "תנסי להרים את עצמך" או ש "תקחי את כצמך בידיים" כי מי כמוני יודעת שזה עוד יותר מתסכל ושזה כל כך לא נכון ושזה לא רק תלוי בי כשיש מצב שהכל נופל בבת אחת ואת לא יודעת מאיפה זה בא לך, מה שאני אומרת שזה לא באשמתך, כשכל מיניי דברים קורים מסביב ואת לא יודעת איך להסתדר עם זה.. זה טבעי לחלוטין...! וכמו שאמרתי, אנחנו לא יכולים להבין בדיוק כי כל אחד ומה שקורה בסביבה שלו אבל אנחנו יכולים להבין את הכאב,הפחד ותחושות הלבד... אז קחי לבינתיים אלפי

ים ותהיי חזקה!!!