בבקשה תיכנסו

[הדס100]

בבקשה תיכנסו ../images/Emo7.gif

עד הבוקר הזה החג היה נחמד. חבל רק שהוא נהרס לי. או לפחות היום. קצת קשה לי לכתוב את זה אבל...יש לי אמא משוגעת. מה ז"א? היא צורחת עליי על כל דבר, בלי סיבה ניראית לעין (אין לי אפשרות כלכלית כרגע לעזוב את הבית). אני לא יודעת כבר מה לעשות. אני מנסה לומר לה- מה שיש לך להגיד, אם עצבנתי אותך, תגידי בשקט, למה את צורחת? זה לא יעזור הרי!!! בגלל שאני לא רוצה לצרוח עליה בחזרה ולהתחצף אליה, אני פשוט שותקת. כי אם אני מדברת בשקט זה לא עוזר, ומבחינתה כל מה שאני אומרת זה חוצפה. אבל אני לא יודעת מה לעשות כבר. כמה אפשר לסבול שיצעקו עליך ולא תענה??? אפילו אחרי שלא עניתי לה ועליתי למעלה המשכתי לשמוע אותה צורחת. ועל מה??? שאלה טובה! אין לי שמץ של מושג. קמתי בבוקר, אמרתי לה בוקר טוב, היא בדיוק חזרה הביתה עם אח שלי מבית הכנסת, היא התחילה לצרוח עליי "למה את לא מכינה אוכל, תכיני סלט, יש אנשים שקמו מוקדם והם רעבים!!!" כאילו אני טבח שלה. לא משנה, אמרתי לה- טוב, אני אכין סלט. לא, התחילה לצרוח עליי שוב, בלי קשר לכלום, כאילו- תבינו- היא צועקת עליי שאני חוצפנית, ואני אפילו לא יודעת על מה!!!!!! אני מתחרפנת מהמצב הזה.

 

[לחיות בהרמוניה]

גם אבא שלך ככה?

כמה זמן היא ככה איתך?

 

[לחיות בהרמוניה]

../images/Emo24.gif נשמע שהכעס שלה פשוט

לא קשור אלייך, והיא מוציאה אותו עלייך. היא מוציאה אותו גם על אחרים?

 

[הדס100]

כן, היא ככה עם כולם, אבל

אחותי כבר לא גרה בבית, ואח שלי הקטן יודע לסובב אותה על האצבע, ואבא שלי לא ככה אבל הוא פשוט לא מתערב. אני יודעת שהכעס שלה לא ממש קשור אליי כי כל אירוע היא מוציאה מכלל פרופורציה ומתחילה לצרוח כאילו לא יודעת מה עשינו לה, וזה ממש מעליב. כמה פעמים אפשר לשתוק? כמה אפשר להבליג? בשלב מסויים אתה כבר מרגיש דיי מושפל. עד עכשיו כמעט שלא גרתי בבית כי הייתי בצבא ואחר כך בעבודה גם לא הייתי בבית, אבל עכשי שאני מתחילה ללמוד אני אהיה בבית כל יום. וזה ממש מדכא. זה לא קורה כל יום יומיים, אולי כל שבועיים, משהו כזה, אבל גם זה בלתי נסבל.

 

[keoser]

הורים..

בתור מתבגר, אצלי בבית זו הייתה מלחמת עולם עם אמא שלי שלא ידעה איך להתמודד איתי. אחותי הגדולה עברה את אותו הדבר. הדבר שלי הייתה פשוט להקים מהומה בחזרה. בסופו של דבר, אחרי כחצי שנה שפשוט הרמתי עליה את הבית כל פעם שהיא התחילה, היא הבינה שכל הכוח שהיה לה עליי מאותה שניה נעלם, ועברנו בבית סוג מסויים של שינוי בו אני קיבלתי חופש לעשות כרצוני. אני חושב שזה הרגע שהתייאשו ממני סופית כמובן שזה התאים לי אז. היום אני מתמודד מחדש עם אותו דבר, רק ממקום אחר ובצורה שונה. הדרכים שלי ושל המשפחה שלי צריכות להתפצל בשביל שלום בית. הקשר של אמא שלי עם אחותי האמצעית מבוסס כולו על פחד, ואני מאותגר ע"י זה יום ביומו. אני נדהם מהשלווה שאני מסוגל ליצור פה. היום הדברים שקורים פה פשוט קשורים אל הקשר של אחותי עם אמא שלי, ואני בתור צופה מהצד לומד לבודד את עצמי מהכאוס הזה יותר מיום ליום. קחי בחשבון שאת נותנת לה לאנוס אותך, אחרת היא לא הייתה עושה את זה. צריך שתיים לטנגו. לפי מה שאני רואה, עדיין יש בך חלקים ישנים שנכנעים לה ורגילים להיות הילדה הקטנה שעושים את מה שאמאל'ה רוצה. את יכולה, פשוט ככה, להחליט לא לשתף עם זה פעולה יותר ולא להרגיש כקורבן. זה כזה פשוט. ממליץ בחום להביע את ההחלטה הזו בקול רם. פעם הבאה שהיא מתחילה, או שתשימי אותה בתקיפות במקום "אמא, את צועקת עליי ואני לא מוכנה לשתף עם זה פעולה". צאי מהחדר באותו זמן לחברה, לחבר, סתם החוצה לשאוף אוויר, או תנעלי את הדלת. אין שום סיבה שבעולם שתתני לה לנתב את הכעס שלה כלפייך. אחרי שהיא תירגע, את יכולה לבוא אליה וממש להגיד לה שאת רוצה איתה קשר חדש, וזו תהיה התגובה שלך לכעס שהיא מוציאה עלייך. יש הרבה דרכים להוציא כעס. אני אחזור על משפט מפתח, במידה ופספסת אותו: *את* מאפשרת את זה, ויוצרת את זה במרחב שלך. *את* יכולה לשנות את זה, בהחלטה אחת ויחידה. אני לא תוקף, או שופט אותך. זה פשוט מצב מסויים, לא טוב ולא רע. את יכולה לבחור להישאר בו, או לבחור לצאת ממנו. בכל מקרה, זה המצב שאת יצרת לעצמך (במודע או לא במודע). מקווה שעזרתי באהבה, יוסי

 

[הדס100]

../images/Emo51.gif זאת הדרך היחידה שלה

לשלוט בי אפילו קצת, כי אני ממש ממש לא שואלת אותה מה לעשות כבר, והיא גם יודעת שאני לא תלויה בה כלכלית- אני משלמת את הלימודים של עצמי (השנה לכל הפחות

) את הפלאפון של עצמי וכו'... אני הכי לא מבינה את אבא שלי- לא מבינה איך הוא מוכן לחיות ככה.

 

[פיטרינית]

אהבתי את התשובה שלך

מאמצת את הגישה גם לעצמי

 

[kung fu]

מופלא! מעולה! כל מילה זהב!

יופי

 

[הדס100]

המשך הערב...

אחרי הצהריים היא התחילה להתחנף אליי, ואני לא מסוגלת לנטור טינה ולהיות לא נחמדה...אבל אני חושבת לי- יופי, הכל בסדר עד הפעם הבאה. אני באמת צריכה לטפל בזה אחת ולתמיד. למרות שאני לא מאמינה שאני יכולה לשנות אישה בת 45

 

[המתבוננת]

את לא יכולה לשנות אותה ואת גם לא

צריכה לשנות אותה, השנוי מתחיל בך, לאחר כמה זמן את תראי שזה "ישנה" גם אותה

 

[kung fu]

../images/Emo45.gif

 

[keoser]

../images/Emo23.gif../images/Emo24.gif../images/Emo23.gif

את לא אמורה לנטור טינה, תודי לעצמך על כך. כאשר את נוטרת טינה, את מכאיבה לעצמך, לא לאף אדם אחר. רק המלצה קטנה, תוודאי שאת לא מדחיקה אותה. אני מרגיש שאת קצת מדחיקה את הרגשות שלך (תקני אותי אם אני טועה). אני פשוט הדחקתי רגשות שליליים במשך שנים והגעתי למצב בו נזדקקתי לטיפול פיזי בעקבות זה. וכמו שהמתבוננת אמרה, את בהחלט לא אמורה לשנות אותה! היא נפלאה בדיוק כפי שהיא, נמצאת בתהליך שלה בדיוק במקום שהיא אמורה להימצא, במקום שהיא בחרה להיות. גם אבא שלך בחר להיות שם -- והקשר של שניהם מתאים להם. אולי בתור אדם עם ראייה רחבה יותר, את רואה מצב בו שניהם יכולים לחיות בצורה הרבה יותר טובה, אך זה התהליך שלהם. את יכולה לייעץ להם, ההקשבה תלויה בהם כבר. האם את שמה לב כמה אני מדגיש את המילה *בחירה*? את יכולה לבחור, בדרכים שהצעתי, פשוט לא להעלות את זה בפעם הבאה. במידה ואת מרגישה שאת חוזרת על דפוסי התנהגות ישנים, אל תנהגי ביד קשה כלפי עצמך. פשוט שימי לזה לב כשזה קורה, ותחליטי איך לנהוג הלאה. אל תקטלי את עצמך "עד הפעם הבאה", או כל דבר שבסיגנון.. פשוט תשמחי שהגעת לכאן ולעכשיו, למצב בו את הולכת לסיים או להתמיר מערכת יחסים ממנה את לא מרוצה. באהבה, יוסי

 

[kung fu]

../images/Emo45.gif

 

[המתבוננת]

../images/Emo45.gif../images/Emo23.gif

 

[סנדי להמונים]

../images/Emo41.gifיהיה טוב. מבטיחה.

המצב יחלוף- עד אז, תהיי סבלנית ומאופקת, ובהצלחה..

 

[keoser]

יהיה? כבר טוב ונפלא

את לא מסכימה איתי?

 

[הדס100]

אני מסכימה ../images/Emo13.gif

 

[סנדי להמונים]

אז אחלה^+^

 

[לחיות בהרמוניה]

איך המצב כעת? השתפר? ../images/Emo24.gif