בבקשה, עיזרו לי....
אני בחור בן 23. לפני 4 חודשים טסתי לניו זילנד עם שלושה חברים ובארץ השארתי את האהבה שלי. כשאני אומר "האהבה שלי" אני מתכוון לבחורה שהכרתי לפני כמעט שנתיים (בת 24) והאהבה בינינו לעולם לא הפסיקה לבעור. לעולם לא רבנו, לעולם לא הייתה קנאה והכל הרגיש כ"כ נכון! היא תמיד דיברה על החתונה שלנו ועל הילדים שיהיו לנו ואותי זה עשה מאושר כי היא באמת האחת בשבילי. בחודש וחצי הראשון כשהייתי בניו זילנד היא לא הפסיקה להתגעגע. היו לנו לילות של בכי בטלפון ותמיד דאגתי להשאר בקשר אינטנסיבי ונאמן איתה. לאחר חודש וחצי מסתבר שהיא הכירה בחור שכנראה חיזר אחריה...מסתבר שהם התנשקו ולטענתה היא הרגישה עם זה נורא רע (היא לא סיפרה לי כשהייתי בח"ל). במקביל בחו"ל הראש שלי לא מפסיק לדמיין את השניה שאני אפתח את השער בביתה ואפתיע אותה שהגעתי.. וכשהרגע הגיע הרגשתי בתוך תוכי שקרה כאן משהו. לאחר יומיים של יחס מוזר הדמעות התחילו לנזול ממני ואז התחלנו לדבר והאמת התגלתה בפניי. עם כל ההלם של החזרה לארץ נוסף הכאב העצום שאני חש בליבי. אני לא מאחל לאף אחד את ההרגשה האיומה הזאת. בהתחלה החלטנו על הפסקה כי היא טענה שהיא נורא מבולבלת, אך כעת היא הגיעה להחלטה שהיא רוצה לחוות את החיים ואולי ביום מן הימים להחזיר לעצמה את הביטחון בנוגע לקשר שלנו כמו שיש לי. אני לעולם לא אפסיק לאהוב אותה ואני כ"כ מאמין בקשר שהיה לנו, ולכן קשה לי להמשיך הלאה. המצב הנפשי שלי מתערר. אני חולם עליה בלילות. אין לי תאבון בכלל והראש לא מפסיק לחשוב עלייה (במיוחד האם היא עכשיו נפגשת עם בחורים אחרים). אני פונה לעזרה כי אני מרגיש שלא אוכל להתמודד עם המצב הזה לבדי... בנוסף אשאל האם זה נכון להפסיק לתקשר איתה?
אני בחור בן 23. לפני 4 חודשים טסתי לניו זילנד עם שלושה חברים ובארץ השארתי את האהבה שלי. כשאני אומר "האהבה שלי" אני מתכוון לבחורה שהכרתי לפני כמעט שנתיים (בת 24) והאהבה בינינו לעולם לא הפסיקה לבעור. לעולם לא רבנו, לעולם לא הייתה קנאה והכל הרגיש כ"כ נכון! היא תמיד דיברה על החתונה שלנו ועל הילדים שיהיו לנו ואותי זה עשה מאושר כי היא באמת האחת בשבילי. בחודש וחצי הראשון כשהייתי בניו זילנד היא לא הפסיקה להתגעגע. היו לנו לילות של בכי בטלפון ותמיד דאגתי להשאר בקשר אינטנסיבי ונאמן איתה. לאחר חודש וחצי מסתבר שהיא הכירה בחור שכנראה חיזר אחריה...מסתבר שהם התנשקו ולטענתה היא הרגישה עם זה נורא רע (היא לא סיפרה לי כשהייתי בח"ל). במקביל בחו"ל הראש שלי לא מפסיק לדמיין את השניה שאני אפתח את השער בביתה ואפתיע אותה שהגעתי.. וכשהרגע הגיע הרגשתי בתוך תוכי שקרה כאן משהו. לאחר יומיים של יחס מוזר הדמעות התחילו לנזול ממני ואז התחלנו לדבר והאמת התגלתה בפניי. עם כל ההלם של החזרה לארץ נוסף הכאב העצום שאני חש בליבי. אני לא מאחל לאף אחד את ההרגשה האיומה הזאת. בהתחלה החלטנו על הפסקה כי היא טענה שהיא נורא מבולבלת, אך כעת היא הגיעה להחלטה שהיא רוצה לחוות את החיים ואולי ביום מן הימים להחזיר לעצמה את הביטחון בנוגע לקשר שלנו כמו שיש לי. אני לעולם לא אפסיק לאהוב אותה ואני כ"כ מאמין בקשר שהיה לנו, ולכן קשה לי להמשיך הלאה. המצב הנפשי שלי מתערר. אני חולם עליה בלילות. אין לי תאבון בכלל והראש לא מפסיק לחשוב עלייה (במיוחד האם היא עכשיו נפגשת עם בחורים אחרים). אני פונה לעזרה כי אני מרגיש שלא אוכל להתמודד עם המצב הזה לבדי... בנוסף אשאל האם זה נכון להפסיק לתקשר איתה?
