בבקשה עזרה!
שלום, אני נמצאת בבעיה ולא יודעת כ"כ מה לעשות.
בעלי ואני הכרנו לפני שנה, נשואים 4 חודשים ואני בהריון בחודש 3.
מהרגע שהתחתנו אנחנו לא מפסיקים לריב.
אני מאוד אוהבת אותו והוא אותי אבל הוא עדיין לא הבין שהוא נשוי עם ילד/ה בדרך ולא רווק.
אני בת 23 ובעלי בן 28, אך חי חיי רווק בין 18.
הוא נפגש עם חברים שלו (הרווקים) כמעט כל יום, מדבר איתם בטלפון יותר משהוא מדבר איתי פנים אל פנים, מעשן חשיש איתם ובלעדם, שותה אלכוהול
מדי פעם עד שכרות (אנחנו מכירים שנה וכבר יצא לי לראות אותו שיכור שש פעמים בערך).
מעבר לכך אנחנו גרים מאוד קרוב לכל החברים שלו ולמשפחה שלו, כשאני בעצם מרוחקת גם מהוריי ואחיי וגם מהחברות שלי.
ניסיתי כמה פעמים לדבר איתו על זה וכל פעם יוצא שהוא ה"קורבן" בגלל הצורה שבא אני מדברת אליו, הוא צודק בכך שאני לא מדברת ברוגע אבל אני פשוט כ"כ פגועה ממנו
וכועסת שאני לא מצליחה להשטלט על עצמי.
לפני 4 ימים, אחרי שבת שבה רבנו והוא החליט במקום להתפייס איתי לשבת עם חברים בגינה שלנו (כשאישתו בהריון בבית) ולהשתכר, אני החלטתי לעזוב את הבית. הודעתי לו חד משמעית שאני לא חוזרת הביתה עד שהוא מתחיל להתנהג כמו בנאדם נשוי בן 28 עם משפחה: להפסיק לעשן חשיש, להפסיק לשתות, להפסיק להתראות כל יום עם חברים או לדבר איתם כל הזמן בטלפון, לעבור לגור במקום נטרלי שבו שנינו יחסית קרובים למשפחה או חברים.
העזיבה שלי עניינה אותו, אני בטוחה, אבל יותר הטריד אותו מה יחשוב חבר שלו שהזמין אותו לחתונה של אחיו באותו יום אם הוא לא יגיע לאירוע כי אין לא רכב.
בקיצור, הבנתי בעזרת ההורים שלי שהדרך היחידה לגשר בין הפערים בתקשורת בינינו היא טיפול זוגי, שהוא היה נגד לחלוטין. הודעתי לו שאני לא חוזרת הבייתה עד שאנחנו פותרים את המצב וחייבתי אותו להגיע לטיפול.
אתמול היינו בטיפול. המטפל סיכם בסוף כי בעלי צריך להחליט אם הוא לוקח על עצמו את הבקשות שלי ומתחיל ליישם אותן באופן מיידי, כיוון שאני לא מתכוונת לחזור הבייתה עד אז.
בעלי מאוד פגוע וחרד מכל זה. נורא קשה לי לראות אותו ככה. אני עדיין לא חזרתי הבייתה והוא מאוד מתגעגע אלי, גם אני אליו אבל אני יודעת שאם אני אחזור הוא לא השתנה, הוא חייב להבין את חומרת המצב.
אני בעצם מבקשת עזרה לתמיכה שאני עושה את הדבר הנכון, יש לנו עד יום ראשון בשביל לראות מה בעלי החליט וזה נורא קשה לי לא להיות איתו. אני מרגישה שאני נוטשת אותו בזמן שהוא הכי צריך אותי.
חייבת תמיכה אובייקטיבית! תודה
שלום, אני נמצאת בבעיה ולא יודעת כ"כ מה לעשות.
בעלי ואני הכרנו לפני שנה, נשואים 4 חודשים ואני בהריון בחודש 3.
מהרגע שהתחתנו אנחנו לא מפסיקים לריב.
אני מאוד אוהבת אותו והוא אותי אבל הוא עדיין לא הבין שהוא נשוי עם ילד/ה בדרך ולא רווק.
אני בת 23 ובעלי בן 28, אך חי חיי רווק בין 18.
הוא נפגש עם חברים שלו (הרווקים) כמעט כל יום, מדבר איתם בטלפון יותר משהוא מדבר איתי פנים אל פנים, מעשן חשיש איתם ובלעדם, שותה אלכוהול
מדי פעם עד שכרות (אנחנו מכירים שנה וכבר יצא לי לראות אותו שיכור שש פעמים בערך).
מעבר לכך אנחנו גרים מאוד קרוב לכל החברים שלו ולמשפחה שלו, כשאני בעצם מרוחקת גם מהוריי ואחיי וגם מהחברות שלי.
ניסיתי כמה פעמים לדבר איתו על זה וכל פעם יוצא שהוא ה"קורבן" בגלל הצורה שבא אני מדברת אליו, הוא צודק בכך שאני לא מדברת ברוגע אבל אני פשוט כ"כ פגועה ממנו
וכועסת שאני לא מצליחה להשטלט על עצמי.
לפני 4 ימים, אחרי שבת שבה רבנו והוא החליט במקום להתפייס איתי לשבת עם חברים בגינה שלנו (כשאישתו בהריון בבית) ולהשתכר, אני החלטתי לעזוב את הבית. הודעתי לו חד משמעית שאני לא חוזרת הביתה עד שהוא מתחיל להתנהג כמו בנאדם נשוי בן 28 עם משפחה: להפסיק לעשן חשיש, להפסיק לשתות, להפסיק להתראות כל יום עם חברים או לדבר איתם כל הזמן בטלפון, לעבור לגור במקום נטרלי שבו שנינו יחסית קרובים למשפחה או חברים.
העזיבה שלי עניינה אותו, אני בטוחה, אבל יותר הטריד אותו מה יחשוב חבר שלו שהזמין אותו לחתונה של אחיו באותו יום אם הוא לא יגיע לאירוע כי אין לא רכב.
בקיצור, הבנתי בעזרת ההורים שלי שהדרך היחידה לגשר בין הפערים בתקשורת בינינו היא טיפול זוגי, שהוא היה נגד לחלוטין. הודעתי לו שאני לא חוזרת הבייתה עד שאנחנו פותרים את המצב וחייבתי אותו להגיע לטיפול.
אתמול היינו בטיפול. המטפל סיכם בסוף כי בעלי צריך להחליט אם הוא לוקח על עצמו את הבקשות שלי ומתחיל ליישם אותן באופן מיידי, כיוון שאני לא מתכוונת לחזור הבייתה עד אז.
בעלי מאוד פגוע וחרד מכל זה. נורא קשה לי לראות אותו ככה. אני עדיין לא חזרתי הבייתה והוא מאוד מתגעגע אלי, גם אני אליו אבל אני יודעת שאם אני אחזור הוא לא השתנה, הוא חייב להבין את חומרת המצב.
אני בעצם מבקשת עזרה לתמיכה שאני עושה את הדבר הנכון, יש לנו עד יום ראשון בשביל לראות מה בעלי החליט וזה נורא קשה לי לא להיות איתו. אני מרגישה שאני נוטשת אותו בזמן שהוא הכי צריך אותי.
חייבת תמיכה אובייקטיבית! תודה
