בבקשה בבקשה עזרה

בבקשה בבקשה עזרה

אני אם לחמישה ילדים שהצעיר בניהים הוא בן 16, הוא סובל מפיגור קל, עכשיו לסיפור אני גרושה 8 שנים, שבשמונה שנים האלה גרושי מעולם לא לקח את הילדים אליו, כעת משהתבגרתי יותר אין לי כוח להתמודד עם הילדים, הם לא נשואים הם איתי, קשה לי בכביסות, בנקיון, בדאגה, בויכוחים שלהם, בכלל קשה לי , גם ככה יש לי התמודדות יום יומית עם הילד עם הפיגור, נמאס לי ןקבעתי ל-4 הילדים הגדולים שיעזבו את הבית ושילכו לאבא שלהם,הם אמרו בסדר, אך בתוך תוכם הם לא רוצים לעזוב את הבית, והם גם יודעים שמקסימום תוך יומיים שלושה , אביהם ידע איך שיצאו מהבית שלו, הוא לא יתן להם להרגיש נוח, או אפילו יגיד להם תעזבו את הבית, שלא נדבר שמביחנה כלכלית המצב מאוד גרוע, אני מתקיימת מהבטחת הכנסה, שניים מילדיי סטודנטים, אחד לא עובד, ואחד בצבא, עיזרו לי מה עושים במקרה כזה? והאם זה ששלחתי אותם לאביהם זה טוב? וכל המטרה שלי בזה שילכו לאביהם, זה שיהייה לי קל יותר הן מבחינת האחריות, הן מבחינת ההתמודדות, הם מכביסות ונקיון, בכלל, יהייה לי יותר קל, ואז יהיו לי יותר כוחות לטפל בבני עם הפיגור, וגם שגרושי יקח קצת אחריות, וירגיש מה אני עברתי כל החיים
 

רווקה2

New member
אני יכולה להציע

שהגדולים (אלה שאחרי צבא) ימצאו עבודה וישכרו דירה או שימשיכו לגור אצלך אבל שיעזרו כלכלית. בגילם הם לא צריכים להוות נטל לא עלייך ולא על אבא שלהם. דברי איתם והסבירי להם את הקושי שלך. אני בטוחה שיבינו. בהצלחה!
 

silvey

New member
לדרך המשי, הגעתי הנה בעקבות מיכלי

,ולמרות שאיני שייכת לקטגוריית הפורום, בעצות אני דוקא די טובה, כי גם לי ילדים גדולים בבית. הגעת לפרשת דרכים, העול כבד מנשוא, והגיע הזמן שגם הילדים יתרמו קצת. זה יחנך אותם ויחשל אותם לעתיד! תשתדלי לאסוף את כולם יחד ואם לא אז תסבירי לכל אחד ואחד שהגיע הזמן לתת ולא רק לקבל. אם אינם יכולים לתרום כספית לכלכלת הבית הם יוכלו לעזור לך עם הבן הבעייתי, תוכלי לארגן תורנות תליית כביסה וקיפולה. לשים במכונה יהיה התפקיד שלך... נקיון החדרים יוטל עליהם וגם עריכת שולחן ועזרה בהכנת האוכל. ילדים בוגרים בגילם סמוכים על שולחנך בחסד! הם התרגלו לקבל אז עכשיו שיתרגלו גם לתת מעצמם. ואם לא תתחילי לדאוג לעצמך עכשיו תתמוטטי במוקדם או במאוחר. מאחלת לך קצת שלווה וחוסר דאגה...
 

m i c h a l i

New member
שלום לך ../images/Emo140.gif

מדוע הילדים אינם עובדים? כמו שאמרה סילבי לפניי... הגיע הזמן שיתחילו לקחת אחריות. הם מספיק בוגרים כדי להבין ולדעת שהעול לא צריך ליפול על כתפייך בלבד. את צריכה לשבת ולדבר איתם על הנושא... להסביר להם כמה קשה לך ( אני יודעת שלא קל לנהל שיחה כזאת) ושאת זקוקה לעזרתם כדי להמשיך להתקיים. אם את יודעת מראש שהאב לא יקבל אותם מדוע לשלוח אותם לשם? אשמח אם תחזרי לעדכן ...
 
מעדכנת

לאחר שאמרתי להם שילכו לאביהם, סוף סוף החליטו ללכת, הם הלכו אליו אתמול בשעה 12 בלילה וחזרו היום ב-7 וחצי בבוקר ,התפלאתי שראיתי אותם, אמרתי להם זה לא נקרא להיות אצל אבא , ללכת מאוחר בלילה לישון ולחזור, אני רוצה שגרושי ירגיש את הקושי ,בכל מה שכרוך בגידול ילדים אפילו שהם גדולים, הן בכביסות, בהכנת אוכל, בויכוחים שלהם, וגם בהוצאות הרבות שיהיו לו, בכל אופן ילדיי דווקא כעסו עלי ,אומרים לי אמא המצב לא עד כדי כך גרוע, [ מתכוונים מבחינה כלכלית ] אמרתי להם שכן המצב לא טוב, רק שאני בשארית כוחותי עובדת מידי פעם במשק בית שיהייה עוד משהו לבית, ואני במינוס גבוה, והילדים אומרים: אז מה? כל המשפחות במינוס גבוה, אני מסבירה להם שאני לא יכולה עוד הן מבחינה נפשית והן מבחינה פיזית, גם בגלל שאני בתקופת גיל המעבר, גם שאין לי אף אחד [ בן זוג ] ז"א מי שיתמוך ויחזק, אוזן קשבת , למי לשפוך את כאבי, גם הקשיים הכלכליים , גם הבעיות של הילד עם הפיגור, ובכל זאת כמה שילדים כאילו ינסו להבין, הם לא מבינים, היום שוב בקשתי מהילדים שילכו לאביהם , אמרו בסדר, בנתיים עוד לא הלכו, אני מאמינה אולי ילכו בערב, ועוד משהו שסתם אני רוצה להוסיף, שתדעו לכם יש משפט שמישהי אמרה לי ואני חושבת שהוא נכון לגבי לפחות,: ככל שהכמות עולה, האיכות יורדת " ככל שאני בתור אמא נתתי עשיתי גדלתי אותם לבד גם כשהייתי נשואה, השקעתי בחינוכם, באהבה שהרעפתי עליהם ועוד ועוד, בסוף מי שמקבל את היחס היפה, זה אבא שלהם, ולמי יש להם יותר בטחון להתחצף ולענות כאילו אני חברה שלהם בלי בושה זה לי, טוב , מעניין מה יהייה היום איתם , אני אגיד לכם תודה על התשובות והעצות שקבלתי
 
מבינה מאד לליבך

וגם לי ילדים מתבגרים רבים בבית.וגם המצב לא אי אי אי .וגם ניסיתי לשלוח לאבא שירגיש כדברייך ואשתו צרחה עליהם בתחנה המרכזית וזרקה אותם חזרה הביתה.וגם הם חזרו אותו יום ואמרו שמוכנים אפילו לרעוב רק להיות בבית אתי. אז הם כמובן איתי ואני מבינה שעד שיפרשו כנפיים אכניס אותם תחת כנפי למרות הקושי ושאין בן זוג וכו. מה שכן ילד מעל גיל 18 זה משהו אחר ועליו לשאת בהוצאות הבית או בהכנסות או בעבודות בבית ובהקלה עלייך.הם ישמרו על הילד עם הפיגור ואת תצאי להתאוורר.נכון הם לפעמים מתחצפים אז העמידי אותם במקומם.האמיני לי שהם מעריכים אותך אבל ילדים אינם מחמיאים מטבעם הרבה הם עסוקים בחייהם. מאחלת לך הרבה כוחות ומה לעשות כל אחד וההתמודדות שלו בחיים.תחשבי שיש דברים הרבה יותר גרועים ותתנחמי בזה........
 

m i c h a l i

New member
שמתי לב דווקא לדבר אחר

מדוע את לא רוכשת חברים חדשים? קשה מאד לעבור הכל מבלי שיהיה לך עם מי לחלוק חוויות וגם קשיים. אולי כדאי לברר במתנ"ס הקרוב האם יש חוגים בהנחה ולהרחיב קצת את המעגל החברתי. אני חושבת שאת צריכה להיות יותר תקיפה עם הילדים ( ילדים? הם אנשים בוגרים לכל דבר) לנער אותם קצת לצאת מהאדישות לפני שתתמוטטי.
 
למעלה