בבעיה רצינית!

[הבובו של בובה]

בבעיה רצינית!

שלום אני חדשה פה...אבל לא חדשה בעולם הלסבי לפני 4 חודשים סיפרתי להורים שלי עלי הם קיבלו את זה בצורה נורא קשה והחליטו לעשות "סדר בבלגן" לפי איך שהם מסבירים את זה לא להסכים לי יותר להביא את חברה שלי הביתה ואת כל מה שמבטא את ה-"חופש" שלי... כמובן שכמה שכיבדתי את הבקשה אבל היא הייתה לא אפשרית... ישבתי ודיברתי איתם על זה..ואז הגיע הגרוע מכל..אבא ישב איתי לשיחה ואמר ככה.."תשמעי אם זה היה תלוי רק בי ולא באמא שלך הייתי מעדיף שתמותי וככה תחסכי ממני את הבושה הזאת" מאותו יום חרב עלי עולמי..כי כאילו אם להורים שלי אני לא חשובה ואין לי ערך אז למי בעצם כן? אני נמצאת מאותו יום בפרק נורא מסבך בחיים..הייתי נורא רוצה אם למישהו יש עצה בשבילי איך להתמודד עם כל העול הזה שהוא הביא עלי.. תודה!

 

[יעל Y]

מאותו יום...

התגובה של ההורים ובמיוחד התגובה של אביך פוגעת מאד, הוא ראה רק את עצמו, את חוסר היכולת שלו להתמודד עם רגש הבושה. לפעמים כשההורים נכשלים יש הרגשה שהמציאות כולה מתמוטטת כמו שכתבת 'מאותו יום חרב עלי עולמי'. מאד מבינה את ההרגשה שלך, נאמרו דברים מאד קשים. אי אפשר לתת מקל קסמים ולשנות את ההרגשה אבל אולי בשיחות עם מטפל/ת תוכלי לפרוק את הכאב ולבנות מחדש תחושה של ערך... בברכה, יעל

 

[הבובו של בובה]

תודה על התגובה...

אני לא מצפה שבין רגע הכל יעלם אבל מאותו יום פשוט אם אבא היה בשבילי 100% אז עכשיו זה פחות מ-40! אני כבר לא מצפה ממנו לכלום לא מעירכה אותו ותכלס אם תשאלי אותי יעשה לי גם הרבה יותר טוב אם הוא לא יהיה ובקשר לאמא לי אני רק רוצה לציין שבורכתי באמא מדהימה... יש אלוהים בשמיים ששמוע הכל...אני מקווה שיהיה בסדר

 

[ר ו ע י 2 2 א]

ממשיכים הלאה

אני בהחלט מצטרף להצעתה של יעל - שיחות וטיפול זה נהדר. אך גם אם הטיפול הוא יום בשוע, יש לך עוד שישה ימים להיות עם ההורים. אין ספק שהדברים שאבא אמר, והדברים שאמא לא אמרה, פוגעים כמו חץ יש למקום הרגיש ביותר. כל מה שידענו על אהבה ללא תנאים משנה צורה ברגע שאתה מספר להורייך שאתה הומו/לסבית. הבעיה במקרה שלך, כמו בשלי דרך אגב, שההורים ממוקדם בכאב שלהם, באיך הם יסתובבו ברחוב, כאילו כתוב להם על המצח שהבת שלהם לסבית. הם לא שמים לב ולא מבינים כמה ייסורים את עברת עד שבכלל חשבת לספר להם. בכל אופן, העצה שלי היא פשוט להמשיך הלאה, לחזק את עצמך במי שאת, בבת זוג שלך/חברה , להרים את הראש ולהוכיח קודם כל לעצמך, ואחר כך להורייך, שאת יכולה להמשיך בזכות ודווקא בגלל מי שאת. לטווח הרחוק, במידה ויהיו לך את האמצעים הייתי מייעץ לך לגור לבד, להשכיר דירה או משהו. רק אל תתני לרוח שלך ליפול. וכמו שכתבת: רק דגים מתים שוחים עם הזרם. בהצלחה יקירתי, ר.א.

 

[הבובו של בובה]

תודה רועי...

גרמת לי להרגיש טוב עם עצמי...