בבית או בחוץ?

[vered4]

בבית או בחוץ?

אתמול ראיתי סרט (לנטנה). בקטע בסרט השוטר מגלה שהבן שלו מעשן חשיש בבית. הוא כועס, לוקח את הסמים, ואומר לאמא שזה מה שמצא. היא אומרת שהיא יודעת שהוא מעשן סמים, והסיכום שלה איתו היה שעדיף שיעשה את זה בבית ולא בחוץ.

והיא לא יודעת מה לעשות חוץ מזה. היא לא סיפרה לאבא כי לטענתה הוא כמעט לא בבית. אמנם זה רק סרט, אבל לי זה נראה ממש מופרך. גם לא לשתף את האבא, וגם לתת אישור לדבר כזה.

 

[AYELET1]

התופעה של "אבות של שבת"

ידועה. אז אולי היא עקב אילוצים וכו´, אבל נראה לי , שאבות אלו, נוח להם מאד עם המצב. חלק גדול מהאחריות, עם ההתמודדות עם מצבים קשים - סמים או דברים פחות דרמטיים, שדורשים אנרגיה נפשית- פשוט אינו מוכר להם, וכך טוב להם עם המצב. ואז , יום אחד, כשמתגלה פרט דרמטי ממש, לטעמם, בקשר לצאצא, הם המומים. אז כנראה לאב, שהוא דמות מסרט, אך כאמור, יש לו מקבילות רבות במציאות הלא נעימה, יש חלק גדול במצב של אי הידיעה של הדברים. ולגבי האישור להשתמש בסם, זו כבר שאלה אחרת לגמרי. חלק יאמרו , שאין כל רע בחשיש. ולגבי אלה שלא סבורים כך, הרי השאלה היא אם איסור תקיף וחד משמעי, היה מביא להפסקת העישון בחשיש, כלומר שאלת המליון דולר היא, מה מידת השפעתינו כולנו בנושאים שונים , בגיל זה....

 

[DizzyMissLizzy]

וזה מזכיר לי דיון ארוך שכבר עלה

בפורום זה: האם עלינו להרשות לילדינו כל מיני דברים, רק משום החשש שמא יעשו זאת ממילא מאחורי גבנו?

 

[AYELET1]

האם...

לזה התכוונת?

 

[AYELET1]

ובנוסף ML, מה דעתך על החלק הראשון

של העניין? על "אבות של שבת" ועל ערובם או אי ערובם בנעשה?

 

[AYELET1]

ML=DML

 

[DizzyMissLizzy]

אצלנו זה לא קורה

אמנם, לרוב, מכיון שאני יותר זמן בבית עם הילדים, אני זו שמתמודדת ראשונה עם בעיות שצצות. אבל אם זו בעיה רצינית, אני מיד מיידעת את בעלי. אנחנו מתלבטים ביחד בקשר לפתרונה והאחריות היא של שנינו. חשוב לציין, שבעלי אינו מאלה שמגיעים כל יום הביתה אחרי שגם האשה כבר נרדמה... כך שיש לנו כמה שעות ביחד כדי לדון בבעיות.

 

[DizzyMissLizzy]

אכן, לזה התכוונתי

 

[bimbo.]

מה זה משנה...../images/Emo10.gif

בבית או בחוץ - הצאצא מעשן!!! מעורבותו של האב היא ברוב המקרים פועל יוצא מאופיו, איכפתיותו, או - התעקשותה של האם לערב אותו, גם אם הוא לא כל כך בבית. עם זאת, אני סבורה שנשים רבות חושבות: ממילא הוא לא רואה הרבה את הילד, אז מה הוא יכול כבר לעזור?

 

[גליה12]

כשגדל בכורי חטאתי -בעשיה הזו

ערבתי מעט מאד את האבא, שהמעיט להיות בבית- לא חושבת שהוא היה בשיחת הורים- ולאחר השיחה, תמיד צינזרתי את הקשיים... כשראיתי שלא טוב אני עושה והילד פחות או יותר "זילזל" בהוראות שאבא שלו נתן לו- ותמיד התייעץ או ביקש ממני רשות- כבר היה מאוחר מכדי לשנות את המצב. עכשו -בגידולו של בן הזקונים- אני מקפידה מאד לערב את האבא- ולשנינו יותר קל.

 

[AYELET1]

אבל 2 צדדים למטבע

(כפי שציינתי קןודם, וכפי שגם הזכירה בימבו, אם אינני טועה): את מערבת את האב, אך האם זה לא תלוי גם במוכנותו של האב? כלומר , אינני מתייחסת בעניין זה, לאב הפרטי עליו מדובר, אלאבאופן כללי: האב חייב לשתף פעולה לשם כך, וזה לא תמיד עובד.

 

[גליה12]

היות ואין הרבה גברים אני מרגישה

חופשי לומר שלגברים (טוב טוב בלי הכללות)- מאד נוח עם המצב- ולכן צריך לגרום להם להיות מעורבים.... (זה איזה פגם ביצור שלהם)

 

[vered4]

מעז יצא מתוק

היו תקופות שהייתי מאוד מתרגזת על הילדים, והתקשינו להגיע להבנה. בימים כאלה כשהכל כבר הגיע לי עד מעל הראש, הייתי מתקשרת לבן זוגי, ומבקשת/דורשת את עזרתו. הוא היה יוצא מהעבודה יותר מוקדם , כדי שיספיק לדבר איתם ומגיע הביתה. הוא מתייחס אחרת לדברים, פחות מתרגז ורציתי שישמעו עוד דעה, וידברו עם עוד אחד חוץ ממני. בדיעבד, הסתבר שזה יצר מצב טוב, לכולם. גם הילדים הרגישו שלא מנפנפים אותם, גם אבא שלהם נכנס לעיניינים. המסקנה שלי- לא צריך לסחוב את הכל לבד, וצריך לפעמים לגרור את בן הזוג פנימה, לתוך הקלחת. לדעתי גם אלה שכביכול לא רוצים להראות מעורבות, בסופו של דבר, מבינים עד כמה רגעי המעורבות האלה חשובים ואפילו קריטיים ליחסים עם הילדים.