בבית...אבל לא אחרי

בבית...אבל לא אחרי ../images/Emo10.gif

ד"ר תורג'מן היקרה, תודה לך על הביקור הקצרצר אתמול. האחיות שאלו אותי אם אליי הגעת ושיבחו אותך על פועלך ועל הבן אדם שאת...
אתמול התחלתי לצום נרגשת כולי לקראת הניתוח, לא ישנתי כל הלילה. כל כמה שעות קיבלתי זריקת אינסולין לאיזון הסוכר בדם...ובבוקר העמיסו מנת קורטיזול (עד עכשיו לא הבנתי למה...). חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי ובשלוש בצהריים הודיעו לי כי מנהל המחלקה החליט להזיז את הניתוח שלי למועד אחר.
חשבתי למחר מחרתיים אך מדובר בעוד חודש חודשיים כי ד"ר סולד טס לחודש. כל כך התאכזבתי...אין לך מושג. כל כך רציתי להיות אחרי... אין לי ספק שהכל היה עניין של מי משלם יותר (צר לי להגיד...) האחיות לא הכחישו. זאת כנראה הסיבה שאת שני הניתוחים הקודמים עשיתי בקנדה. כנראה שגם הפעם אקח את עצמי לNIH...
 
מה שברור לי עכשיו

זה שבשש בבוקר אתמול היה לי סוכר 200 ובתשע כמעט 300... זריקות אינסולין נוספות הם נתנו ... מה שהם לא חשבו זה שמנת הקורטיזול הקפיצה את הסוכר. שולחת אלייך מסר...
 
למעלה