בא ננסה

בא ננסה

לתמצת את הוויכוח ה"קדמון בין החסידים למיסנגדים (ליטוואק'ס), ואף, אם ניתן, לבאר את הגישור שבימינו לכאורה נוצר בין המחנות. והיי חבר'ה, בלי השמצות הדדיות!
 

אץ קוצץ

New member
פעם כתבתי

ב"חרדים חושבים", אבל יש עוד הרבה מה להוסיף. ראשיתה של המחלוקת טמונה אי שם באמצע המאה ה-18 כשר' ישראל בעש"ט ותלמידיו החלו להפיץ דרך חדשה בעבודת ה' ברחבי מזרח אירופה. תורתו נתקבלה ברוב חלקי מזרח אירופה [למעט חלק מהונגריה], אך בליטא היא נתקלה בהתנגדות קשה. החסידים יראו בזה קשיות עורף הליטאים יאמרו שהיהדות הייתה מספיק איתנה והם לא נצרכו לחידושים. עם הזמן היטשטשו ההבדלים והמחלוקת שקטה, אך חשוב לזכור שתמיד היו הבדלי תרבות ולא רק בגלל החסידות וההתנגדות, ליטא, פולין, הונגריה, גליציה ורומניה הם מקומות שונים והתרבות היהדות בהם היתה שונה. בישראל שלאחר השואה נוצר מצב ששרידי יהדות ליטא הקימו ישיבות וחלק גדול מהציבור ללא קשר למוצאו באירופה הצטרף אליהם, מאידך אדמו"רים הקימו חצרות מחדש וגם סביבם נוצרו קהילות גדולות. המצב הקיים כיום הוא שההבדלים הם סוציולוגים בלבד [למעט אולי המחלוקת על סוד הצמצום שאיש כאן לא מבין בזה..] ומטבע הדברים לכל קבוצה יש תרבות חיים שונה, וכידוע לכל מתעניין מתחיל בסוציולוגיה ששתי קבוצות שמתחרות בערך על אותו קהל יעד ועל אותן מטרות [עבודת ה'] ירצו להפגין עליונות אחת על חברתה ולחפש כל חסרון אפשרי (ושאינו אפשרי..) כך שהחסידים יטענו שהליטאים 'קאלטערס' והליטאים יטענו לעומתם שהחסידים כל היום שרים, ואין לדבר סוף.. אם כולנו מסכימים שהמטרה היא אחת, עבודת ה'. מן הצדק הוא שכל אחד ילך בדרכו ולא יחפש פגמים באחר, זה ודאי לא יעשה אותו יותר "עובד ה' "
 

שומר 23

New member
אז כבר עמדנו על זה בעבר..

על הנקודה שהליטאים הלימוד הוא המטרה (כי כך ציווה ה`) ואילו אצל החסידים הלימוד הוא אמצעי בכדי להגיע לקירבת אלוקים.. הדברים אינם שלי כך שאל לכם להתווכח.. ויש עוד הרבה להוסיף..
 

אץ קוצץ

New member
מטרה?

הרמח"ל בדרך ה' מבאר שיש 2 עניינים בלימוד התורה. א. הנה תלמוד התורה הוא עניין מוכרח, לפי שזולתו אי אפשר להגיע אל המעשה, כי אם לא ידע מה הוא מצווה שיעשה, איך יעשהו? ב. בכלל ההשפעות הנשפעות ממנו יתברך לצורך בריותיו, יש השפעה אחת עליונה מכל ההשפעות, שעניינה הוא היותר יקר ומעולה שבכל מה שאפשר שימצא בנמצאים. והיינו שהוא תכלית מה שאפשר שימצא בנמצאות מעין המציאות האמיתי שלו יתברך, ויקר ומעלה מעין אמיתת מעלתו יתברך. והוא הוא מה שמחלק האדון יתברך שמו מכבודו ויקרו אל ברואיו. ואמנם קשר הבורא יתברך את השפעתו זאת, בעניין נברא ממנו יתברך לתכלית זה, והוא התורה. ובקיצור - השפעות / אורות / דביקות או כל שם אחר היכן מצאת שהחסידים והליטאים נחלקו בסוגיה זו ??
 

שומר 23

New member
האמת אני לא זוכר מאיפה זה הגיע אלי.

אבל אני אברר ואחזור אליך.. בהמשך..
 

א פאר

New member
אץ קוצץ

אם ניגע בשורש המחלוקת. היא הייתה כולה קודש בלי קשר להשמצות אישיות. וכי הגאון מוילנא עסק בהשמצות אישיות? או בויכוח אידיאולוגי?
 

אץ קוצץ

New member
לא כ"כ הבנתי

מה הקשר השמצות? בודאי שהיו השמצות כמו בכל מחלוקת שהעם היהודי חווה. ובוודאי שהגר"א או בעל התניא לא עסקו בהשמצות אישיות
 
אתא אץ וקיצץ בנטיעות...

ביטלת את תורת החסידות? אין כיום הבדלים בעבודת ה בין החסידים לבין מתנגדיהם? היו לא תהיה. במה נחלקו מצוקי עולם אז - לא אדע, אף לא אעיז להכניס ראשי הקטן בין ההרים פן אמחץ. אך זאת בוודאות ניתן לומר. מבחן התוצאה. כיום גדולים וטובים בעולם החסידות, המתיימרים לדבר בשמה ולהטיף בדרכה, מורים כי עבודת הלב, ועבודת ה על דרך הסוד והחסידות, קודמת לפרטים שוליים כגון דקדקנות ההלכה וחברותיה. לדוגמא. עדיף להתפלל אחרי זמן תפילה בשל העניין החשוב שתפילת החסיד מעלה את שאר תפילות עם ישראל. או, ניחא לו לאדם להאריך בברכות שמע ובכוונותיהם, גם אם תתאחר תפילתו מהמניין. או, ניחא ליה לאיניש לבטל מצוות עונה ולהעבירה מזמנה לצורך השפע הרב שיושפע עליו בעת השתתפותו בשלחן רבו. ועוד כהנה וכהנה רבים שבהם שיקול ההשקפה בהעדפת דבר מה על פני זולתו נוטים לחסידות כנגד גדרי ההלכה כפי שהוכרעה. להוותינו, שתיים רעות נגרמו מדעה רעה זו. האחת, שהרי לא יבינו ולא ישכילו לאחריתם, כי אם סטו סטייה קלה מגדרי ההלכה הרי העלו בידם קימשונות וחרולים, וכל מאמציהם ועבודתם, לסטרא שכנגד מגעת, ר``ל. ולא זו בלבד שהוראה מעין זו נפרכת מיניה וביה, כאמור, הוסיפה רעה רבה וקשה מזו, שראו עמי הארצות והוסיפו לקח לעצמם, ולא נותר בידיהם מאום, כי אם זלזול בהלכה ובגדריה, באשר ידיעת עומק העבודה מהם והלאה כמטחווי קשת. ואולי מתוך עליבותינו ועליבות דורינו השכלנו את אשר חזה רבינו הגר``א ברוח קדשו. ירא ה` בעניינו, כי דלונו עד מאד, ויאמר לצרותינו די, ויחיש לגאלנו, עד אשר תהא דעת וידיעת ה` עלינו כמים לים מכסים. אכי``ר.
 

אץ קוצץ

New member
חשבתי להגיב לך

אבל עוד לא מצאתי חסיד בימינו שיאשר את הציטוט הבא מדבריך: "פרטים שוליים כגון דקדקנות ההלכה וחברותיה"
 
מה אתה שח?

כל החסידים שאתה מכיר מקפידים להתפלל מנחה לפני השקיעה? ומדוע לא שאלת איזה אמשינובער על דעתו ויחסו לדקדקנות הזמנים? שאמשיך? נו, באמת, המציאות לא מספיקה, שאתה צריך הודאת בעל דין?
 
בא נגדיר זאת כך.

האוירה בחברה החסידית הרצינית היא שאמנם ההלכה חשובה, אבל העניינים שבקדושה ובעבודה חשובים ממנה. ופוק חזי מאי עמא דבר.
 

א פאר

New member
הוויכוח הוא פשוט מאד.

ישנם דרכים רבות בעבודת השם - בדרך שלנו הברואים להתקרב אליו הבורא. כמו במלחמה שיש כל מיני סוגי חילות וכולם סביב מטרה אחת `להביס אוייב`! נתאר לעצמינו שהמפקד שיושב בבור ומחלק פקודות יחליט שהוא רוצה לחרף את נפשו ולצאת לחזית. באותה שניה המלחמה מסתיימת בתבוסה, כי אין את מי שייתן את הפקודות לקרביים וידריך אותם. רק אחרי שכל אחד בתפקיד שלו, אז, אזזזז המלחמה מושלמת. כך גם בעבודת השם. ישנם שיטות רבות שכולן אמת סביב מטרה קדושה אחת - לקיים את רצון השם במקסימום! אלא ש.. ישנם כאלה ששמו דגש מסויים על פרטים מסויימים כדי לקרב יהודים {מסויימים בעיקר}. ניקח את תקופת הבעל שם טוב. מצד אחד היו יהודים צדיקים בעוצמה. ומצד שני היו הרבה כאלה שלא קראו ולא שנו. הם באמת לא היו מסוגלים לעסוק בתורה יומם וליל. בא הבעש``ט והקים להם מסגרת שיצטופפו סביב אדמו``ר שינחה אותם וייתן גב וכך גם הם ירגישו שייכים. ברור שהגאון מוילנא {שהיה ראש וראשון להתנגדות לחסידות} לא חלק על הרעיון, כי זה מקרב יהודים לקב``ה. הוא רק סבר שבשיטה הזו ישנם פירצות לטווח הארוך. למשל. הרבה אנשים טובי מח שיכלו לעסוק בתורה, פתאום נותנים להם תחושה שהם יכולים להיות מבסוטים מעצמם גם אם הם רק קוראים תהילים ושומעים שיעור אחד ביום, בזמן שעם ישראל זקוק מהם ל15 שעות של תורה ביום. {שוב, אנשים מסויימים} ולכן אחז הגאון מוילנא שההפסד מרובה על הרווח..! וזו רק דרך אחת להסביר את הנושא.
 
יש לי הברקה

על זה: בתקופה ההיא היו הבעליבתי'ם רחוקים לאין ערוך מתלמידי החכמים: באה תנועת המוסר רוממה את העם וצמצמה את המרחק, באה החסידות השפילה את הרבנים וצמצמה את המרחק... סתם סתם סתם, כולם קדושים, זה בשביל הווארט...
 
למעלה