אלחוטית מטומקת
New member
בא לכן דיון התלבטות מקצועית? (ארוך לגמרי)
התחלתי חיים מקצועיים חדשים אחרי הסבה מקצועית. מאד מרוצים (מרוצות יותר נכון
) במקום החדש אבל קשה לי מאד רגשית.
חלק מהעניין אני חושבת, קשור בעובדה שאני בתחילת הדרך המקצועית שלי.
אני מתלבטת רבות לגבי השנה הבאה וכבר הודעתי בעבודה שאני כנראה לא ממשיכה בתפקיד הנוכחי (יהיו שינויים ארגוניים - או שאעזוב לחלוטין או שאשאר בתפקיד אחר. המקום עצמו, הצוות והמנהלת בעיקר, פשוט מדהימים, אבל זה כנראה לא מספיק).
אני חושבת שאני יודעת איפה אני רוצה להיות בהמשך ומה תחום העניין שלי ואני מנסה לכוון לשם.
אני ממשיכה באקדמיה, אני מקווה להשתלב במשרת הוראה (קשה מאד. אין תקנים ובכלל באוני' בה אני לומדת לא לוקחים יותר דוקטורנטיות כי הן עולות יותר מפרופ' מרצים מן החוץ, מה שסגר לי את הדלת בטריקה עזה אבל יש לי סיכוי להשתלב במכללות באיזור).
אבל בעיקר בעיקר אני מקווה להתמחות בתחום מסוים שבו מתחילה פריחה באיזור שלנו (ובארץ בכלל).
הבעיה -
עיקר העבודה היא בבית חולים או במרכזי בריאות הנפש ואליהם אני בכלל לא רואה פרסומים של משרות. וזה לא שאנשים לא מתקבלים לעבודה, אלא שנדמה שהמשרות "סגורות" או תפורות או מופנות כמכרז פנימי. ביחידה המרכזית והחשובה ביותר יש לי אפילו קשרים (עם מנהלת היחידה!) ואני לא מצליחה להתברג שם
שמעתי שמועה על פתיחה של יחידה נוספת במרכז לבריאות הנפש באיזורי ומצאתי באתר את המייל של מנהל המרכז.
הייתן שולחות אליו מייל עם קורות חיים?
ומה זה יעזור אם מיילים קודמים למנהלת ביחידה שכבר קיימת לא עזרו כי אין להם תקנים?
אני די מתוסכלת ומפחדת נורא.
אני לא יודעת מה יהיה איתי בשנה הבאה וברור לי שההכנסה שלי הולכת לצנוח. שזה עוד בסדר אם הייתי רואה איזשהו אופק או סיכוי בהמשך.
אני נורא אוהבת את מקום העבודה הנוכחי אבל פשוט קשה לי מאד עם חלקים מסוימים בתפקיד וקשה לי להצביע על המקור שלהם וזה רק מכניס עוד יותר חששות.
ולכל מתכננות ההסבה המקצועית - תשמעו, זה קשה.
זה מלא בהתלבטויות וחששות של מי שסיימו את התואר שלהן אבל כשאת לקראת גיל 40, הפריבילגיה של גיל 25 הופכת למעמסה.
זהו. תודה למי ששרדה
התחלתי חיים מקצועיים חדשים אחרי הסבה מקצועית. מאד מרוצים (מרוצות יותר נכון
חלק מהעניין אני חושבת, קשור בעובדה שאני בתחילת הדרך המקצועית שלי.
אני מתלבטת רבות לגבי השנה הבאה וכבר הודעתי בעבודה שאני כנראה לא ממשיכה בתפקיד הנוכחי (יהיו שינויים ארגוניים - או שאעזוב לחלוטין או שאשאר בתפקיד אחר. המקום עצמו, הצוות והמנהלת בעיקר, פשוט מדהימים, אבל זה כנראה לא מספיק).
אני חושבת שאני יודעת איפה אני רוצה להיות בהמשך ומה תחום העניין שלי ואני מנסה לכוון לשם.
אני ממשיכה באקדמיה, אני מקווה להשתלב במשרת הוראה (קשה מאד. אין תקנים ובכלל באוני' בה אני לומדת לא לוקחים יותר דוקטורנטיות כי הן עולות יותר מפרופ' מרצים מן החוץ, מה שסגר לי את הדלת בטריקה עזה אבל יש לי סיכוי להשתלב במכללות באיזור).
אבל בעיקר בעיקר אני מקווה להתמחות בתחום מסוים שבו מתחילה פריחה באיזור שלנו (ובארץ בכלל).
הבעיה -
עיקר העבודה היא בבית חולים או במרכזי בריאות הנפש ואליהם אני בכלל לא רואה פרסומים של משרות. וזה לא שאנשים לא מתקבלים לעבודה, אלא שנדמה שהמשרות "סגורות" או תפורות או מופנות כמכרז פנימי. ביחידה המרכזית והחשובה ביותר יש לי אפילו קשרים (עם מנהלת היחידה!) ואני לא מצליחה להתברג שם
שמעתי שמועה על פתיחה של יחידה נוספת במרכז לבריאות הנפש באיזורי ומצאתי באתר את המייל של מנהל המרכז.
הייתן שולחות אליו מייל עם קורות חיים?
ומה זה יעזור אם מיילים קודמים למנהלת ביחידה שכבר קיימת לא עזרו כי אין להם תקנים?
אני די מתוסכלת ומפחדת נורא.
אני לא יודעת מה יהיה איתי בשנה הבאה וברור לי שההכנסה שלי הולכת לצנוח. שזה עוד בסדר אם הייתי רואה איזשהו אופק או סיכוי בהמשך.
אני נורא אוהבת את מקום העבודה הנוכחי אבל פשוט קשה לי מאד עם חלקים מסוימים בתפקיד וקשה לי להצביע על המקור שלהם וזה רק מכניס עוד יותר חששות.
ולכל מתכננות ההסבה המקצועית - תשמעו, זה קשה.
זה מלא בהתלבטויות וחששות של מי שסיימו את התואר שלהן אבל כשאת לקראת גיל 40, הפריבילגיה של גיל 25 הופכת למעמסה.
זהו. תודה למי ששרדה
