לחילונים הייתי הולך על קונספט
קצת יותר ערכי. מאחר ואנחנו בעולם כה מודרני, כל הילדים מכירים התכתבויות רק דרך פורום/צ'ט/בלוג/אימייל. לפנות אל ההורים ולהדגיש את הכח בכתיבה על דף נייר, תוך כדי החדרת מעט אמונה בעובדה שאנחנו יהודים. גם אם זה לא יניב תוצאות, אולי זה ייתן ערך מוסף למושג יהודי, שכולנו חולקים אותו במשקלים שונים. נראה לי שלקחת ילד דווקא לכותל, ולהגיד לו שיכתוב פתק, בכתב ידו, וישים בקיר, זה חוויה נהדרת להורה וילד, וחוויה שתשאר לילד להרבה שנים. כזאת מהסוג שהילד ירצה להעביר לילד שלו וכן הלאה. איך לנסח את זה במשפט אחד? אה, פה אני מפנה מקום ופורס שטיח אדום לעוסקים במלאכה על בסיס יומי. אולי מכיוון של להניח את המקלדת בצד. לגבי החרדים, זה כבר קשה יותר כי אין לי ממש הכרות עם הצד הזה פרט לחבר אחד. אני מניח שגם כאן הכי טוב להגיע דרך הרגש, כי את ה USP של הכותל החרדים מבינים. אני הייתי פונה בגישה של דווקא עם כל הבלאגן, ודווקא בגלל שאין זמן לסוע לירושלים, צריך לעשות את זה, כי זה אנחנו. זה העם היהודי, זה הקיר האחרון שילמד את הילד שלך מאיפה הכל התחיל. פשש..יריה באפילה. למה אין איזה אמוטיקון מאמין כאן, כזה עם הכיפה על הצד שמחייך?