נוטפת תשוקה
New member
בא לך?
מה מצב הידיים? עומד לך הדגדגן? את נקשרת היום? בא לך?
כן, לא, כן, לא, אבל רוצה. כל כך רוצה.
השעות עוברות, הבטן מתהפכת לי. המחשבות משגעות אותי. יודעת מה הולך להיות. יודעת מה הייתי רוצה שיקרה. באתי מוכנה לכל תרחיש ובכל זאת לא מוכנה לכלום.
נסיעה קצרה יחדיו. אוהבת את הנסיעות האלה. את הרגעים של לפני. הרגעים הרגילים שלא יכולים להעיד על העתיד לבוא.
הדלת נסגרת, האור נדלק.
תתפשטי.
יושבת על המיטה ורואה את המראות מעליי ומאחוריי...מה תתפשטי עכשיו?... אני מתה...
עוברת לשבת על הכסא שלידו, מרגישה קצת יותר נוח, אבל עדיין קשה לי להשתחרר. מחייכת. מובכת. מצחקקת.
החגורה נשלפת ממכנסיו ומלטפת את ידיי החשופות. מבינה שהוא לא צוחק. הוא התכוון, הבטיח ועושה.
ההפלקות ממשיכות במעין ליטוף קל שהולך ומתחזק מיד ליד, עוברות אל הישבן.
מורידה את השמלה ומתיישבת בחזרה על המיטה.
הכל. תורידי הכל, הוא אומר ומתכוון לזה כשהחגורה עדיין בידיו.
ממושמעת מורידה חזיה ותחתון, זורקת אותם לעבר הספה.
הוא משאיר אותי עומדת למרגלות המיטה, מתקרב, מנשק, נושך את הלשון, מפליק על הישבן החשוף בחגורה ובידיו. זה כואב וזה גם טוב. מופתעת מההרגשה ונהנית ממנה.
דוחף אותי על המיטה, משכיב על הגב ופושק את רגליי. מהר מאוד מרגישה את לשונו בין רגליי, מוצצת את הדגדגן בלי הקדמה. לא צריך. אני מוכנה.
רעידות של עונג חולפות בי והוא מפסיק, מקים אותי ומתקרב לנשיקה. חזקה. דוחף את לשונו עמוק וחזק, נושך את הלשון. אני מחזירה ונושכת את שפתיו.
תזהרי, הוא אומר ובינתיים מפליק על הישבן.
טראחחח אני מרגישה ושומעת. בלי סימנים, אני מבקשת והוא ממשיך. מפליק בידו האחת והשניה אוחזת בחגורה ומפליק גם איתה.
העוצמה הזו מגרה, מרטיטה. גם הכאב מוסיף.
הוא מועך את השדיים וצובט פטמה. זה כואב? קצת..אני עונה והוא ממשיך. צובט בכל הכוח. זה כואב!
דוחף את לשונו אל האוזן, מעביר אותה בפיתולים, מלקק, מוצץ אותה. אתה מזכיר לי את הקולנוע... זיינת אותי שם עם הלשון והידיים. זיכרון מעולה.
מסובב אותי ומפיל על המיטה על הבטן. החגורה חוזרת לפעולה. פליק אחד ועוד אחד, צביטה וליטוף , כאב ועונג מתערבלים. מה יותר? כואב או נעים? לא מצליחה להחליט, מתמסרת לעונג, זה הרבה יותר נעים.
מתהפכת על הגב וידיו עוזבות את החגורה. אני נאחזת במיטה, מחניקה את הכאב ופתאום נוגעת בחגורה. רוצה לקחת אותה, להפתיע אותו, להפוך את היוצרות. הוא מרגיש ועוצר בעדי. על זה מגיע לך פליק, שלא מאחר להגיע ועוד אחד...
ברגע אחד הרגליים נקשרות עם החגורה, נשכבת על הצד והוא ממשיך בנגיעות, בצביטות, בנשיקות, במציצות. איכשהו עולה על רגלו, רוצה שירגיש כמה חם, כמה רטוב, כמה אני רוצה. מהתזוזות, רגליי משתחררות מהקשירה ואני מוצאת את עצמי שוב שוכבת על המיטה וידיו משוטטות עליי, מועכות, צובטות ויורדות אל הפתח החם והרטוב. יד אחת מפשפשת בי, מלטפת את הדגדגן בעדינות , גורמת לי להפסיק לחשוב, לתכנן, לצפות. היד חודרת פנימה וחופרת חופרת, נוגעת, מזיזה ופותחת את המחסום. היד נכנסת לפי לטעימה וחוזרת למקומה, עמוק במעמקיי ממשיכה ועם הסכר שנפרץ, נוזלת כולי, מרטיבה את הסביבה בלי הפסקה.
את יודעת, שמתי לב שמאז שנפגשנו לראשונה, את מרטיבה יותר ויותר.
נו טוב, אני הרי נוטפת תשוקה.
מה מצב הידיים? עומד לך הדגדגן? את נקשרת היום? בא לך?
כן, לא, כן, לא, אבל רוצה. כל כך רוצה.
השעות עוברות, הבטן מתהפכת לי. המחשבות משגעות אותי. יודעת מה הולך להיות. יודעת מה הייתי רוצה שיקרה. באתי מוכנה לכל תרחיש ובכל זאת לא מוכנה לכלום.
נסיעה קצרה יחדיו. אוהבת את הנסיעות האלה. את הרגעים של לפני. הרגעים הרגילים שלא יכולים להעיד על העתיד לבוא.
הדלת נסגרת, האור נדלק.
תתפשטי.
יושבת על המיטה ורואה את המראות מעליי ומאחוריי...מה תתפשטי עכשיו?... אני מתה...
עוברת לשבת על הכסא שלידו, מרגישה קצת יותר נוח, אבל עדיין קשה לי להשתחרר. מחייכת. מובכת. מצחקקת.
החגורה נשלפת ממכנסיו ומלטפת את ידיי החשופות. מבינה שהוא לא צוחק. הוא התכוון, הבטיח ועושה.
ההפלקות ממשיכות במעין ליטוף קל שהולך ומתחזק מיד ליד, עוברות אל הישבן.
מורידה את השמלה ומתיישבת בחזרה על המיטה.
הכל. תורידי הכל, הוא אומר ומתכוון לזה כשהחגורה עדיין בידיו.
ממושמעת מורידה חזיה ותחתון, זורקת אותם לעבר הספה.
הוא משאיר אותי עומדת למרגלות המיטה, מתקרב, מנשק, נושך את הלשון, מפליק על הישבן החשוף בחגורה ובידיו. זה כואב וזה גם טוב. מופתעת מההרגשה ונהנית ממנה.
דוחף אותי על המיטה, משכיב על הגב ופושק את רגליי. מהר מאוד מרגישה את לשונו בין רגליי, מוצצת את הדגדגן בלי הקדמה. לא צריך. אני מוכנה.
רעידות של עונג חולפות בי והוא מפסיק, מקים אותי ומתקרב לנשיקה. חזקה. דוחף את לשונו עמוק וחזק, נושך את הלשון. אני מחזירה ונושכת את שפתיו.
תזהרי, הוא אומר ובינתיים מפליק על הישבן.
טראחחח אני מרגישה ושומעת. בלי סימנים, אני מבקשת והוא ממשיך. מפליק בידו האחת והשניה אוחזת בחגורה ומפליק גם איתה.
העוצמה הזו מגרה, מרטיטה. גם הכאב מוסיף.
הוא מועך את השדיים וצובט פטמה. זה כואב? קצת..אני עונה והוא ממשיך. צובט בכל הכוח. זה כואב!
דוחף את לשונו אל האוזן, מעביר אותה בפיתולים, מלקק, מוצץ אותה. אתה מזכיר לי את הקולנוע... זיינת אותי שם עם הלשון והידיים. זיכרון מעולה.
מסובב אותי ומפיל על המיטה על הבטן. החגורה חוזרת לפעולה. פליק אחד ועוד אחד, צביטה וליטוף , כאב ועונג מתערבלים. מה יותר? כואב או נעים? לא מצליחה להחליט, מתמסרת לעונג, זה הרבה יותר נעים.
מתהפכת על הגב וידיו עוזבות את החגורה. אני נאחזת במיטה, מחניקה את הכאב ופתאום נוגעת בחגורה. רוצה לקחת אותה, להפתיע אותו, להפוך את היוצרות. הוא מרגיש ועוצר בעדי. על זה מגיע לך פליק, שלא מאחר להגיע ועוד אחד...
ברגע אחד הרגליים נקשרות עם החגורה, נשכבת על הצד והוא ממשיך בנגיעות, בצביטות, בנשיקות, במציצות. איכשהו עולה על רגלו, רוצה שירגיש כמה חם, כמה רטוב, כמה אני רוצה. מהתזוזות, רגליי משתחררות מהקשירה ואני מוצאת את עצמי שוב שוכבת על המיטה וידיו משוטטות עליי, מועכות, צובטות ויורדות אל הפתח החם והרטוב. יד אחת מפשפשת בי, מלטפת את הדגדגן בעדינות , גורמת לי להפסיק לחשוב, לתכנן, לצפות. היד חודרת פנימה וחופרת חופרת, נוגעת, מזיזה ופותחת את המחסום. היד נכנסת לפי לטעימה וחוזרת למקומה, עמוק במעמקיי ממשיכה ועם הסכר שנפרץ, נוזלת כולי, מרטיבה את הסביבה בלי הפסקה.
את יודעת, שמתי לב שמאז שנפגשנו לראשונה, את מרטיבה יותר ויותר.
נו טוב, אני הרי נוטפת תשוקה.
