../images/Emo54.gif אני עוד הייתי נחמד...
כמו הבדיחה על ההיא מרמלה, מכירים? אז ככה, פעם, בצבא, קיבלנו אפטר, חבר שלי, נגיד שמו חיים ניגש אלי ואומר לי, פריץ, יש לי זיון ברמלה, אבל ריתקו אותי. זה זיון על בטוח... ונותן לי כתובת ושם. מאמינים? זיון! על בטוח, כשאתה ביציאת ערב אחת היחידות מקורס צניחה כזה? טוב, אר'קיצר, אני בא לכתובת, פותח לי גבר, האבא. יופי חיים, יופי שבאת! אני לא חיים, אני פריץ... לא חשוב לא חשוב, _נגיד שמה נגה?) נגהל'ה כבר כבר יוצאת. ובמ'ת, אחרי כמה זמן הכיסא ונגה, כגלומר נגה יוצאת.. כן. על כיסא גלגלים. מה אני יגיד.. איך אכלתי אותה.. אבל, מה ל'שות? וחוץ, מעל החגורה, הבזזים והפנים בסדר, מה בסדר, איזה בובנים! אז מה אני יעשה? הלכנו לאיזה מקום, בכוונה הכי נידח, ובטח שלא לתל אביב, מה, שהחבר'ה מהפלוגה יראו? ממש פדיחה. אחרי ככה זמן סביר סידרתי ל'צמי טלפון כאילו יש לנו הקפצה, ולקחתי אותה הבייתה. כשירדנו מהונית, היא אומרת לי: פריץ, אני יודעת שאתה מה'זה מאוכזב, אבל חכה, 'תה רואה כאן תמיגרש של בית הספר? ובמ'ת היה שם. תיקח אותי למיגרש.. לקחתי. כי בכל זאת.. אולי היא אני לא יודע מה? לפחות תימצוץ לי? הגענו, והיה שמה עץ. היא אומרת לי:< פריץ תרים אותי לעץ, אני יחזיק בידיים, ואתה.. מה אני יגיד.. הגדובה היה ממש מדוייק! היא הייתה תליה ואני זיינתי אותה כמו מטורף והיא הייתה ממש פיצוץ! אייזה בובונים! במ'ת! היא גם אמרה שמבינה שסידרתי לי קריאה כאילו יש הקפצה, וביקשה עוד פעם. אחרי זה היא באמת מצצה לי. אר'קיצר, גמרתי שלוש פעמים! עכשיו נכנסנו למעלית להביא אותה הבייתה. ומי פותח את הדלת? שוב'פם, יורם. האבא שלום חיים, שלום.. אני לא חיים, אני פריץ.. אה כן חיים חיים.. שלום. איזה יופי שחזרתם. ואני.. מה זה בא לי להעלם. כמו אויר.. אם הוא היה יודע על הבת שלו והזיון למטה... והוא ממשיך, יופי חיים.. אה.. פריץ, יופי שהבאת אותה! אתה עוד היית נחמד! בדרך כלל משאירים אותה תלויה על העץ!
