בא לי קצת לקטר.....

[לילית462]

../images/Emo41.gif ועוד משהו שחשבתי עליו בלילה

את רואה ג'סי - אני חושבת עלייך בלילות

נדרשה לא מעט שנאה עצמית, או הזנחה או לא יודעת איך לקרוא לזה, כדי לצבור את 43 הק"ג המיותרים. וכאן אנחנו מדברים על תהליך ארוך שאת בעצמך הגדרת לא פעם כ'חיים שלמים'. אז אולי שם המקום לחפש את התשובות. איך שבמשך שנים איפשרת לעצמך להשמין ולתפוח - מה הניע את זה, או למה איפשר לעצמך ללכת בדרך הזאת במשך כל כך הרבה שנים. אני חושבת שזה יכול להיות קצה חוט שבזכותו תגיעי לתובנות. ומשם תוכלי לגדול למקום יותר מקבל אוהב ומכיל.

 

[jesie12]

../images/Emo13.gif את לא ישנה בלילות?../images/Emo3.gif

ממש לא שנאה או הזנחה עצמית היתה לי בעיה הורמונלית, מגיל 12 התחלתי להשמין תמיד קיבלו אותי כמו שאני, לא הרגשתי דחויה, הייתי מאוד פעילה ומוקפת אהבה אבי ילדיי אהב וקיבל אותי ומעולם לא דיבר על המשקל שלי כך שקשה להגיד שהעליתי במשקל בגלל הזנחה, אף פעם לא חשבתי שאני כל כך שמנה, אולי זו הסיבה? ד"א אני מנסה לאכול כדי לדרוך במקום ולא לרדת או חלילה לעלות במשקל הגעתי למסקנה שעור עודף לא נעלם עם המשקל.

 

[לילית462]

את מדירה שינה מעיני...

בלי להעליב, לא קונה את מה שכתבת. גם לי יש בעיות הורמונליות (בלוטת מגן דפוקה) הייתי ילדה מלאה, אפילו לא שמנה, משהו בכיוון של בריאה לא יותר מזה, וסבלתי מזה. ילדים הם אכזריים ולא תמיד בכוונה. אני שומעת את הבת שלי בת 5 מספרת לי "הילדה ההיא, השמנה הזאת" והיא לא אומרת את זה כגנאי אלא כתיאור... בן זוג מקבל זה אחלה, גם לי יש כזה (שטוען שאני רזה מידי - ממש) הכל שאלה של מה את מרגישה. 40 קילו עודף עולים לא ביום אחד, זה תהליך.... וגם לחיות בלי ההגנה שלהם זה תהליך. אני יודעת שאת רוצה להישאר במשקל הנוכחי, להפסיק לרדת ולא לעלות. וזה נהדר !