בא לי קצת לקטר.....

jesie12

New member
בא לי קצת לקטר.....

אז ירדתי מעל43 קילו ומה עכשיו? כולם אומרים לי "את בסדר" תפסיקי, די, לא יפה לך לרזות יותר, הפנים נפולות, העור העודף מתדלדל לי בעיקר בידיים ובבטן די הורג אותי שאחרי כל כך הרבה זמן וכל כך הרבה קילוגרמים שנשרו אני עדיין לא מרוצה מאיך שאני נראית, חושבת המון על איך מפסיקים את זה. מתי אקום בבוקר והמראה באמת תחייך אלי? מידה 40 כבר רופפת, ואני ממש לא רוצה לרדת יותר אבל איך יוצאים מזה? איך חוזרים לאכול יותר? הרי כל פרוסת לחם יוצרת אצלי כמעט חרטה, ובטן נפוחה זה הסיוט החדש שלי, עדיין לא קיבלתי את האומץ להנות מגביע גלידה אמריקאית שכל כך אהבתי, מעוגת ביסקוויטים קרה
מכל הדברים שאהבתי ומונעת מעצמי, הדיאטנית לא ממש עזרה לי אז הפסקתי ללכת אחרי 3 פגישות, פניתי אליה לקבל עזרה איך להפסיק ולא נעניתי.... נפגשתי אתמול עם חברים ותיקים שממש מזמן לא נפגשנו , התלהבו לראות שירדתי אבל כולם בלי יוצא מן הכלל אמרו לי "את נראית טוב תפסיקי כאן"! "די יותר מזה כבר לא יפה" "בפנים מתחילים להרגיש את זה" ו"יותר מזה לא טוב בשבילך" אני לא בת 20, אחרי שכל החיים הייתי שמנה , יש לי המון עור עודף ופנים די נפולות, איך יוצאים מזה???
 

אור685

New member
ג'סי -

אז ככה - יש שני דברים הראשון-איך מפסיקים לרזות-אני באמת לא יודעת איך. בשומרי משקל לא מספרים הרבה לפני. כששאלתי פעם אמרו לי שיש "שביל הזהב" שזה 6 שבועות שבהם אמורים להתרגל לאכול בכמות המתאימה כדי להישאר באותו משקל. לא יודעת איך. כשאגיע לשם אוכל לספר לך. ובקשר לעודף עור-בעיה גדולה, גם אצלי. אצלי זה בעיקר הבטן,שנראית ממש נורא. וגם אני חשבתי כבר כמה פעמים מה עדיף-להיות קצת שמנה או לרזות ושלא יהיה כל העודף הזה. לצערי הפתרון היחיד לבטן שלי זה ניתוח. יש עוד זמן, ועוד כמה וכמה קילו להוריד, אבל אני יודעת שמתישהו זה יגיע ואני אתגבר על הפחד ואלך לעשות את זה. ד.א.-ראיתי לא מזמן מישהי אחרי ניתוח כזה-חוץ מהצלקת (ראיתי אותה בים,עם ביקיני) -זה נראה ממש יפה. בקשר אלייך-אולי תנסי דיאטנית אחרת? כי הרי זה מה שהיא אמורה לעשות,אז אם הראשונה לא הצליחה,אולי מישהי אחרת כן תדע?
 

Mריונטה

New member
משלימים...עם עצמך

עם המון דברים שצריך לדעת שהם "שם" ולא בטוח שיעברו אף פעם....עם תדמית הגוף שנשארת, עם ה"פחד", עם העין הבוחנת והנימה המחנכת של כולם ( את בסדר? ירדת יותר /פחות מדי...מותר לך...בקיצור כולם אנשי חינוך דגולים ). אחרי שהבנתי איפה ואיך אני רוצה להיות והגעתי לנקודה למדתי וזה לוקח יותר זמן מלהיות במשטר הדיאטה, להבין את האיזון, לא לפחד ממאכלים עתירי קלוריות, להתיידד עם אכילה נכונה ולדעת שיש לי את הכוחות לחזור ( בארוחה הבאה, מחר, אחרי הטיול...מתי שאני בוחרת ) לאיזון שעובד בשבילי. אני כמעט שנתיים באותו משקל ( 2 למעלה, 2 למטה - בגבולות שקבעתי לעצמי ), באופו עקרוני מרוצה....באופן מעשי לצערי, תדמית הגוף לא תואמת לגמרי את מה שניבט במראה......( אבל אני משתפרת ). אנחנו אוהבות אותך! - אבל הכי חשוב שתאהבי את עצמך
 
מי כמוני מבינה אותך ../images/Emo24.gif

לגבי השמירה - עדיף להיוועץ בתזונאית ולראות שאת לא עולה או יורדת...פשוט להמשיך להיות במעקב.[החליפי תזונאית] לגבי העור העודף - אני הייתי [ואעשה] הולכת לעשות שאיבת שומן או כל ניתוח אחר....היוועצי עם פלסטיקאי מומחה. שרק אלו יהיו הצרות שלך
 

sarittoi

New member
אני מסכימה לגמרי!!

אחרי ירידה רצינית במשקל החלטתי ללכת על ניתוח- נפגשתי עם מומחה לפלסטיקה בכללית אסתטיקה- הוא הדמה לי איך הפנים שלי תראינה אחרי מתיחת פנים, והחלטתי לא לפחד מזה - יש לי רק חיים יחידים- אני רוצה להראות טוב בהם כמה שאפשר.
 

ליאת 0212

New member
מנסה את כוחי בדברי עידוד../images/Emo3.gif

אני חושבת שקודם כל, צריך להשלים ולאהוב את עצמנו. אפילו שמקודם התלוננתי ל"הפוך" אהובתי על שלא הולך לי בדיאטה, אני חושבת שחלק מהעניין הוא, שאני לא באמת מתאמצת כי אולי זה לא באמת ככ חשוב לי. השלמתי עם הגוף החדש. הייתי רוצה להיות מידה פחות, ברור שכן, אבל התרגלתי לגוף ולמידות החדשות, וזה חלק מהעניין.אני לא אומרת שזה טוב להיות חסרת מוטיבציה ומטרה, אבל עדיף להיות ככה מאשר גם להיות בעלת משקל עודף וגם בעלת שנאה עצמית. אז קודם כל, תחשבי איך נראית בעבר, עם עוד 40 קילו עלייך (סליחה, 43 קילו...), ותשוי למראה שלך היום- אם המראה של היום עדיף לך, אז כבר יצאת מרווחת
אולי זה לא המראה המושלם, אבל אין דבר כזה מושלם,אפילו דוגמניות הן לא מושלמות ונעזרות בפוטושופ. ברגע שנשלים עם חוסר המושלמות הכל יהיה יותר קל. לגבי דיאטת השמנה- זה יבוא... הרי נורא קל לחזור אחורה, עובדה שהרבה מהיורדים משמינים בחזרה. אני מאמינה שלאט לאט תלמדי ליהנות מאוכל "אסור" במידה הנכונה שתשאיר אותך גם חתיכה ובעלת משמעת עצמית.
 

יעל י

New member
אולי...

אולי ללכת לטיפול פסיכולוגי אצל ממומחה להפרעות אכילה במקום דיאט'. לגבי עור עודף - אני מכירה רק פתרון אחד - ניתוח. חיבוקים.
 
בתור התחלה קובעים תור אצל רופא

לא יודעת איזה שיסביר לך מה עושים עם עודפי העור. מצד שני זוכרת את התפריטים שהיית רושמת וזה נראה לי נורא מעט אוכל אבל הלוואי עלי....... נסי בקטן להגדיל את המנות שאת אוכלת ולראות איך את מרגישה עם זה, לא חייבים לחם אבל אפשר במקום 2 כפות סלט נניח לאכול 3. זה עדיין לא ירגיש לך פרה וזה לא הפרזה בקלוריות. בהצלחה !
 

jesie12

New member
../images/Emo51.gif למגיבים כאן ובמסרים ../images/Emo24.gif

אני לא יודעת אם אפשר לקרוא לזה "הפרעת אכילה" אבל יודעת שאני זקוקה לעזרה ואין לי שמץ של מושג למי לפנות הבוקר החלטתי, אני מפסיקה ומנסה לאכול קצת יותר, לא מצליח לי כי אני ממש ברגע זה מרגישה נפוחה כי הוספתי עוד חצי לחמניה מחיטה מלאה מעבר לרגיל הקיבה שלי הצטמקה ואין מה לעשות זו הקיבולת שלה אני די מתוסכלת מהעיניין, לא תיכננתי מלכתחילה לרדת כל כך הרבה ומתה לעצור את זה כאן ועכשיו אבל איךךךךך? לאכול במסגרת הארוחות יותר קלוריות? איך? כשאני מסוגלת לשבוע משני אפרסקים? אני לא אנורקסית ורחוקה מלהיות כזו, אני בהחלט עם יד על הדופק ולא אתן לעצמי להתדרדר לזה מפריע לי שאנשים אומרים שרואים את זה על הפנים שלי.. כאילו מה? אני בדרך לשם? אין מצב שאגיע לזה.
 
מה דעתך על לנסות להכניס עוד 2 ארוחות ביניים ?

אם את שובעת מ2 אפרסקים.....תאכלי אותם בבוקר, כך תקבלי "זריקת" סוכרים שתרד עד לצהרים והגוף ידרוש ארוחה נוספת שזו תהיה הארוחה העיקרית שלך, ושוב תנסי ללכת על עוד מנת פחמימות קלות אחה"צ ואז שוב לאכול עוד משהו בערב, הכל במסגרת מנת הקלוריות היומית שהציעה לך הדיאטיטנית עוד קצת כדי לשמור על המשקל ולא כדי לרדת. שווה ניסיון. נראה לי שבדרך הזו, בעוד שבוע, הגוף יתחיל להתרגל למעט יותר אוכל, ואז נעבור לשלב הבא
 

jesie12

New member
../images/Emo51.gif ירדנוש

הדיאטנית לא הציעה לי תפריט סיפרת לה על התפריט שאימצתי והיא אמרה שאני לא צריכה אותה כי אני מסתדרת לבד, הגעתי אליה אחרי שירדתי מעל 30 קילו כי הרגשתי שאני זקוקה להכוונה להמשך, אחרי 3 פגישות הפסקתי. אני מאוד אוהבת לחם ואין מצב שאוותר עליו בא. בוקר לטובת 2 פירות
 
אז תחליפי ארוחות

הכוונה תאכלי פירות וכעבור שעתיים או שעה וחצי את הלחם שאת רגילה לארוחת הבוקר וככה כבר הוספת לך ארוחה. ד"א סוכרתיות אוכלות כל שלוש ארבע שעות אולי שווה לך לנסות לעשות את התפריט שלהן.
 
איך יוצאים מזה....

ג'סי ההודעה שלך ממש כואבת. אני מסתכלת עליה מאז שנרשמה כמעט ומנסה להמנע מלהגיב בגלל התגובה הקודמת שלך אליי, אבל לא מצליחה. אני אספר לך את הסיפור שלי, הגעתי לפורום בתור אמא אחרי לידה. אני אמא לשתי בנות תאומות בנות 4 וקצת ותינוק בן 10 חודשים. הגעתי לכאן בדיוק כמוכן, כמעט, מנסה להוריד את עודפי הלידה. אבל בעבר יש לי רקע של הפרעות אכילה - אנורקסיה ובולמיה, הגעתי למשקלים מאוד נמוכים. אני לא מאבחנת אבל אני לא חושבת שיש לך הפרעת אכילה, בעניין הזה אני מסכימה איתך, יש לך פחד מהשמנה. הפרעת אכילה היא הרבה יותר מהפחד להשמין, יש בה חרדות, יש בה אובססיביות, מעורב בה וזה הבסיס להכל מצב נפשי מאוד קשה. אני אסייג את הדברים שלי ואני אגיד שאת בדרך הנכונה מאוד לפתח אחת כזאת ואם את באמת רוצה להמנע מזה את במקום הנכון לעצור. הפחד שלך מהשמנה צועק הצילו. מאוד אפשר להבין אותך, זה לא פשוט בכלל לרדת 43 קילו וכל כך הרבה מידות במכנסיים. זה מאוד כיף כל המחמאות מסביב, המראה שמחמיאה פתאום והראייה שלך את עצמך שונה, אבל את חייבת לעצור. אני במקומך הייתי מסדרת לי עכשיו את הארוחות, הייתי חוזרת לאכול נורמלי, וכולנו כאן מכירים את החוקים, בוקר, צהרים וערב, חלבונים, פחממות, שומנים וירקות ובין לבין פירות, הייתי מוסיפה גם משהו מתוק פעם-פעמיים ואפילו שלוש בשבוע בשביל להילחם בפחד הזה מאכילה. הייתי ממשיכה להיות עם האצבע על הדופק כמובן, להישקל פעם בשבוע ולעקוב. אם את לא חושבת שאת יכולה לבד הייתי מחפשת דיאטנית טובה, אבל ממש טובה. אם את מאמינה בעצמך שאת מסוגלת לבד הייתי מנסה ולפי זה מחליטה. את לא שם עדיין - במקום של הפרעת אכילה, אבל הדרך לשם לא כל כך ארוכה - מנסיון ואצלי זה התחיל בערך כמו אצלך, סתם בפחד להשמין ובשכנוע עצמי שזאת הקיבולת שלי ואני לא מסוגלת ליותר. אני אשמח לתת לך עוד טיפים אם תרצי ככה שאת רק מוזמנת לכוון את השאלות שלך יותר. בהצלחה.
 
בהרבה עבודה קשה, טיפול ואהבה...

אצלי זה לא היה רק אוכל, היו נסיבות חיים קשות שדרדרו אותי יותר ויותר למטה, וכדי שאף אחת לא תדמיין, אז אבא שלי היה חולה הרבה שנים, "ביליתי" המון בבתי חולים, טיפול נמרץ וכו' עד למותו. אחרי המון שנים בתוך החרא הזה של הפרעות האכילה, הרבה די הרבה זמן של טיפול, הגיע משום מקום הסוויטצ', במשך כל תקופת הטיפול אצלי, ודרך אגב טופלתי רק פסיכולוגית, כתבתי , כתבתי וכתבתי, וזה מה שהחזיק אותי. יום אחד החלטתי שמספיק, שהגיע הזמן לחיות, לקחתי את כל הדפים האלה שהיו שמורים אצל המטפלת שלי, כתבתי אותם בצורת ספר/יומן, שלחתי להוצאה לאור והחלטתי לחיות, פשוט לחיות. כמה ימים אחר כך התאהבתי, תוך כמה חודשים גם הספר יצא לאור והתפרסם, התחתנתי והסתדרתי. לא יכולה להגיד לך בדיוק איך יצאתי מזה, אבל התהליך הזה של הטיפול, השינוי ביום אחד, הספר, ההבשלה והאהבה עשו לי את זה. היום אין לי שאריות לשמחתי, אני חיה ומאושרת, וגם יש לי 3 ילדים, שזה נס בפני עצמו. וזהו.
 
../images/Emo24.gifמאוד מזקק מה שאת מספרת../images/Emo24.gif

פסיכואנליזה אמיתית, בעיקר כשבסופה פורסם ספר.
 

לילית462

New member
מתחילים לעבוד על הבפנים, אחרי שעבדת על הבחוץ

זה קל להגיד וקשה לעשות. הרבה פעמים אמרו לי - ואם תהיי עשרים ק"ג פחות, תהיי מאושרת ? והתשובה הכנה היא לא, אבל לפחות אני אהיה כוסית. אז עכשיו שאת כבר חתיכה ונראית טוב, את צריכה ללמוד לאהוב את עצמך מבפנים. זה תהליך, זה לא פשוט וזה לא קורה ביום אחד, אבל זאת התשובה. יש הרבה דרכים לעשות את זה, ללכת לטיפול, ללכת לסדנאות לעבוד על עצמך זה רק את יכולה להגיד מה הדרך הנכונה עבודך.
 
למעלה