בא לי לשתף...

שיבולת7

New member
בא לי לשתף...

השבוע היה אמור לחגוג 38. בשנה שעברה,רצה שנלך לחגוג את יום הולדתו בחלוקת בלונים בביה"ח,כדי לעודד אנשים להודות על כל יום שהם חיים ומחייכים. הוא לא הספיק. הרגיש מאוד רע.. אז הלכנו השבוע אני וחבר טוב שלו,להגשים את משאלתו.. הגענו לתל השומר,ובעזרתו של אמן בלונים שמצאתי במקרה,(איש מדהים שאשמח לפרסם כי מגיע לו..) עמדנו בכניסה לבניין האשפוז,וחלקנו לאנשים בלוני הליום עם מסר שכתבתי ,שמאמינה שמייצג את מה שרצה להעביר . הייתה חוויה מרוממת ,מרגשת ומשמחת. זהו.. שנה אזרחית חדשה טובה יותר לכולנו,ושבת שלום.
 

חני163

New member
../images/Emo265.gifשבת רגועה לכולם

שנה אזרחית טובה שנשמע בשורות טובות מכולם, אמן
 

דוביבר

New member
על הנתינה

מאוד מרגש לקרוא שדווקא(?) מהמקום של האובדן, מצאת וזיהית את הצורך/רצון לתת ולהעניק לאחרים(ודרך זה - לעצמך ולזכרו של בן זוגך). מרגשת יותר ומעוררת השראה היא היכולת והכוח שמצאת בל כדי לתרגם את הרצון והצורך למעשים. אני עצמי חש מחוייבות להחזיר משהו לעולם על כל התמיכה, ההתעניינות והאכפתיות שזכיתי להם לאורך התקופה הקשה שמתחילת השבוע שהוביל לפטירתה של אישתי, לאורך ימי השבעה ושלושת החודשים שחלפו מאז. חלקה הגדול מאנשים ומעגלים חברתיים שאין להם במחשבה ראשונה את אותה ״מחוייבות״ שלכאורה יש למעגלי הקשר הקרובים והמיידיים. כאמור מחוות אלו של טוב לב אנושי בסיסי רק כדי להיטיב עם מעשהו אחר (שבמקרה יוצא להיות אני וילדיי) ריגשו ומרגשות אותי ואף מעלות דמעות בעיני במקביל לאבל ולאובדן. עדיין אינני מצליח למצוא או לגייס בתוכי את כוחות הנפש והגוף הדרושים כדי לחפש ולמצוא מקומות להחזיר לעולם את הטוב שאני זכיתי לו ברגעים הקשים של חיי. אשריך שזכית לכך. יישר כוח דובי
 
../images/Emo24.gif לאט לאט דובי

קח לך את הזמן שאתה צריך , שיגיע הזמן תוכל לומר תודה בנתיים זה הזמן שלך לקבל אהבה ותמיכה , כי קשה לעבד את האובדן בנשמה לכל אחד הזמן שהוא צריך , ולכל אחד את הצרכים של הנפש שלו אבל מה שחשוב שתרגיש שאתה מתחזק מיום ליום , מפה שולחת לך ים של כוחות ומקווה רק לטוב עבורך , ומאחלת לך ימים טובים בשנה האזרחית החדשה
 

דוביבר

New member
מנסה, אבל לא רגיל

זהו נסיכה, ש"לאט לאט" שה קצב שאני לא כל כך מיומן בו. אני לומד אותו בהדרגה (לאט לאט), ולא תמיד בהצלחה. תודה על התזכורת. האבסורד הוא שבמשך שנים אישתי, שולה(לא רוצה להוסיף ז"ל. מה תעשו לי ?)
ניסה ללמד אותי את נפלאות ה"לאט לאט", רק בשנתיים האחרונות לערך עם מעט הצלחה. את ה"לא לאט" היא נהגה לומר לי באינטונאציה וניגון שהיו מיוחדים לה ול"לאט לאט" שניסתה להקנות לי. בעוד אני מקליד ונזכר אני מחייך לעצמי במעט עצב והרבה גאווה על התקדמותי (האיטית כמובן..). תודה על הטיול בשביל זיכרון זה. לילה(?) טוב(?) דובי ?
 
סבלנות דוביבר

כן, סבלנות , לאט לאט, מילים שאני לא אהבתי ,לא אוהבת .. ואין חנות לקנות את זה ... כל דבר בקצב שלך/שלי זה הכי טוב . כל הכבוד על הדרך שלך
 

em0854

New member
גם אצלי אין ז"ל

גם אני לא מוסיפה את המילה ז"ל, אולי זה התחמקות מהאמת, אך אצלינו בביית הבעל האב בהוא משהו שעדיין נוכח ומוחשי, ולכן ההתיחסות אליו כמשהו ממשי שלא נפסק ולא לזכרונות ממנו.
 

דוביבר

New member
חשבתי להסתפק בל של הז"ל, אבל אוותר גם עליה

אני מסכים מאוד עם ההסבר שלך לאי השימוש בתוספת ז"ל. אני רק לא מסכים שזו התחמקות, בטח לא מהאמת. להתחמקות יש קונוטציה שלילית ואילו אני רואה ההתייחסות אל מי שאיננה, אישתי במקרה הפרטי שלי, כאל "משהו שלא נפסק", ""משהו נוכח ומוחשי", כפי שכתבת כדבר הכי חיובי וחיוני שאפשר לעשות בתוך הגועל נפש שנקרא שכול, אובדן או כל שם אחר. הספקתי לשמוע כבר מכמה אנשים "קרובים" ופחות קרובים הסברים כאילו אני מתחמק, לא מתמודד, בהלם, לא מעכל וכו' כהסבר להתנהגויות שונות שהגיעו אצלי דווקא מהרצון שאני וילדיי כמשפחה, לא "נמות" עם מותה של אשתי, אלא נחייה עם האבל וביחד איתה ולא רק עם זכרה. כנגד מי שטוענים כי התייחסות אל אדם קרוב (ובמיוחד בן/בת זוג) שמת כאל מי שעדיין נוכח בחיינו היא ההתחמקות מהאמת, אין לי אלא להיאחז בויקטור פרנקל, אליו חזרתי לאחרונה: "האהבה היא יותר ממצב רגשי: היא פעולה מכוונת. היא מכוונת לראות את קיומו של האדם האהוב "כפי שהוא" ולא אחרת. המצב הזה – מהותו של האחר - בלתי תלוי בהוויה שלו. רק כך אפשר להבין שהאהבה יכולה לשרוד אפילו את מותו של האדם האהוב, שהיא חזקה מהמוות, כלומר אפילו אחרי שהאדם האהוב חדל להתקיים. המוות משמיד אומנם את הקיום הפיזי של האהוב, אך אינו יכול להפסיק את קיומו "כפי שהוא". המהות הייחודית שלו, כמו כל מהות אמיתית, אינה מוגבלת בזמן ועל כן אינה בת חלוף." (מעניין שאת הדברים פרנקל אינו מביא בחלק המתייחס למשמעות המוות, שהוא פרק מרתק בפני עצמו, אלא דווקא בפרק העוסק במהות האהבה.) ולמען הסדר הטוב וההגינות, זו הדרך בה א נ י רואה את הדברים. לרגע אין לי כוונה לשפוט את מי שהז"ל והנצחת המת במותו ולא (רק, בעיקר) בחייו היא הדבר שמביא מזור מה לכאבו. אצלי זה ההפך. לילה (?) טוב (חייב לציין שהפעם יחסית הוא כזה, אבל הוא רק התחיל ואין לדעת לאן עוד יתדרדר) דובי
 
בוא אקח אותך לטיול קצר

בשעות הקטנות של הלילה , שהן השעות הקשות ביותר השעות שהם שקט מסביב ועולות המחשבות ומעלות זכרונות של ימים אחרים לא אבקש ממך להוסיף את הצירוף ההוא כי היא חיה וקיימת בזכרון שלך ואני בטוחה שהיא אהבה אותך וידעה שלאט זה לא המילה הנכונה עבורך תרשה לי לקחת אותך לטיול , גשר חביות מונח מהמזח עד היאכטה ושמה מיקה הוא מתנדנד מעל לא שקטים , קשה היה ללכת על השביל הצר מה לעשות אני לא הולכת הכי יציב שבעולם , לא ידעתי איך אגיע ליכטה אז בא המארח הציע לי יד תומכת וככה פסענו צעד צעד עד לספינה הקטנה הנקראת מיקה היו אילו ימי חג הפסח הוא הזמין אותי לביקור במיקה הקסומה שלו ובא לקחת אות מהבית למרינה כבר הייתי מוכנה לותר להשאר על הרציף מהבטון , פחדתי ליפול למים העכורים שמלא ראשנים שטו בהם אבל הוא לא ויתר והוביל אותי עד למיקה שלו , וגם סיבב אותה שיהיה לי קל לעלות במדרגות ולא על הסיפון חלצתי נעלים בכניסה למיקה שלו והלכתי מתנדנדת כמו שיכור נאחזת בסיפון ושבא גל שובב נפלתי לשבת על המדף הנמוך ליד ההגה , לא הסכמתי לצאת לים הכחול אבל הישיבה בחיק החמים של היכטה היה נעים מאד , כמו בתוך ערסל בטוח בנתיים הרוח גברה והשביל של החביות התנדנד חזק , דייפחדתי איך אגיע לרציף הבטון חזרה שהאירוח הנעים הסתיים הוא עזר להגיע לשביל הלא יציב ,נעל את מבוא הספינה ושוב פסענו ככה יד היד על השביל הלא יציב שהמים מאד הרקידו מתחתינו עד לבטון היציב של המזח זה קרה לפני שנים אבל אז למדתי שהמים סוערים לעמוד על רגל אחת יציבה צמוד למסלול ולהביא את הרגל השניה ליצב אותה על השביל ורק אז להעביר את משקל הגוף אליה וככה צעד ועוד צעד הגענו לחוף המבטחים , ואני זכיתי בחוויה להיות על הים והיד של הספן האמיץ שלקח אותי בפסח לצאת מפחד המים שלי , פסענמו למכונית והגענו הביתה זכיתי לחיבוק ענק מאיש רגיש ומקסים והעיניים שלו מלאו בדמעות לא הבנתי למה כיום אני כבר יודעת למה , הוא לקח אותי לטיול במיקה, טיול שלא זכה להביא את אימו לראות את המיקה שלו שהוא נתן לי יד הוא הרגיש שהוא מוביל את אמו שמתקשה בהליכה , עבורו הייתי דימוי לאמא המתקשה ללכת זו שעודדה אותו לגלוש בים ולפליג על הים למקומות רחוקים ויפים איש רומנטי שכזה ובפעם הבאה שאתה מתקשה בשעות הלילה הארוכות והשקטות תחשוב עלי על גשר החביות המונח על מים סוערים ומשם אני שולחת לך יד חזקה לעזור לך להגיע אל המטרה שלך , ותומכת בך שלא תיפול למים העמוקים והעכורים ואני גם מרשה לך לחפש אותי כי לרוב בשעות כאילו אני עירנית נלחמת במחשבות שגורמים לי לסעור ובדו שיח שמדברים אל תוך הלילה השחור נולד אור המאיר לכולנו את הליל וכבר לא כל כך חשוך ונרגעים
 

דוביבר

New member
סיפור קצר ? זה הרבה הרבה יותר מזה

נסיכה יקרה, (ליצן החצר קד קידה מלכותית קטנה, כמעט בלתי מורגשת לעין לא מלכותית, מזדקף, מישיר מבט אל הנסיכה, מחייך חיוך קטן וכמעט בלתי מורגש ופותח במונולוג שנראה ונשמע כפונה הישר אל הנסיכה ולאוזניה בלבד, אך כל קהל באי חצר המלך יודע שליצן החצר המופיע בפני משפחת המלוכה וקהל באי חצר המלך מדבר בעצם אל ליבו ואל נשמתו שלו וכמעט רק אליהם): סיפור קצר ??? לזה את קוראת סיפורקצר ? הרי זה כאילו היית קוראת למלחמת העולם סכסוך שכנים קל זוהי פיסת חיים, עצה טובה, נקודה למחשבה עמוקה, לקח - כל מה שרק תרצי. בטח לא סיפורקצר ותו לא. קראתי שוב ושוב. חשבתי מעט ובטח אקרא שוב בשעת הצורך. המון תודה. דובי (משתחווה לקהל המתלבט אם להרים גבה בתימהון או לצחוק כנהוג, קורץ לנסיכה מבלי שהמלך יבחין ויערוף את ראשו ויוצא בהליכה אחורית בעודות מתמוגג ממחיאות הכפיים. פוסע בצעד כבד אל האפלה הבולעת אותו בחדווה. מסיר את החיוך המלאכותי והולך לחפש את שנת הלילה שאבדה לו מזה חודשים) פייד אאוט הסוף נ.ב (ע"ע יש חיים אחרי הסוף) רוב תודות על ההזמנה לטיול, היד המושטת, התמיכה, העידוד והשיתוף. הישמרי לך - עוד אענה להם ביום מן הימים.
 
הצלחת לבלבל אותי לגמרי

אני ספרתי לך על התמודדות שלי עם משהו שלא היה לי כח להתמודד איתו ללא היד שעזרה לי ותודות לאיש הנבון שנתן לי יד נהנתי מהשהות ביכטה , להיות על פני המים באיזור מוגן אני אשה פשוטה וחיה חיים פשוטים לא בת מלכות, מקסימום הבת של מלך המלכים כמו כולנו המאמינים ביהדות אז לא צריך לקוד לי קידה , נסיכת הכוכב הוא שם העט שלי אבל אני אשה צנועה ופשוטה ולראשונה בחיי אני מבולבלת לא מבינה למה התכוונת בתגובה שלך , מקווה שלא פגעתי בכך כי זו לא היתה הכוונה אני כותבת מהלב, מספרת חויות מהחיים שלי , בחרתי לחיות פשוט וזה מקל על ההתמודדות עם החיים כאן ועכשיו
 

דוביבר

New member
אבוי, אי הבנה ומבוכה יצרתי בטעות

אבוי, נסיכה, איזו אי הבנה מצערת, לא נפגעתי ולמעשה אני חש כאילו אני פגעתי. מחילה. הקידה שקדתי הייתה קידה קלה מהסוג שקד ליצן החצר, הג'וקר, לקהל המלכותי בטרם יתחיל במופע, כפי ששחקן משתחווה לקהל כאות תודה על מחיאות הכפיים. ולא השתחוויה של בשר ודם לבשר ודם אחר הנהוגה באומות העולם ולא בפני מי שמשתחווים רק למלך מלכי המלכים וגם זאת בפועל רק בתפילת יום הכיפורים. ברור לי כי אין את מתיימרת להיות בת מלכות וזהו שם עט(מקלדת למעשה), אם כי ידך המושטת לעזרה לכל מבקש מבין דפי הפורום (ואני מעיז לנחש שגם בחייך הפשוטים והרגילים), היא בעיני גינון מלכותי יותר מכל מחווה מלכותית ריקה מתוכן שנוהגים בהן מלכת הולנד או מלך ספרד. כל הוראות הבימוי והערות הביניים בדבריי הן סיגנון הכתיבה המליצי והמתחכם שלי, לא הייתה בהם כל כוונה נסתרת או מרומזת והן נועדו אך לקשט במעט את דברי התודה וההערכה שלי לסיפור ההתמודדות היפה שהצגת. אין לי אלא להתנצל על המהומה שיצרתי ולקוות שבעתיד תדעי להבחין בין התבן לבין הבר שדבריי השטות, המליצה והחוכמה שאני מביא מעת לעת בין דפיה המפוארים של אכסניה נאה זו. לילה טוב דובי
 
דרך נהדרת למסור את המסר שלו

וגם עבורך דרך נפלאה לבצע משאלה שהוא לא זכה לבצע אני מקווה שזה חיזק אותך נפשית , על אף הכאב הפנימי שהוא לא זכה ומאחלת לך ימים טובים של מילוי משאלות בשנה האזרחית שמתחילה את אשה נפלאה ואמא נהדרת ומפה שולחת לך ים של כוחות ואהבה להמשיך בדרכך
 
../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

מערצה אותך על תעצומות הנפש ועל הביצוע . טפחי לעצמך על השכם זה לא מובן מאליו. כל הכבוד. לשנה טובה יותר עם הרבה סיבות לשמוח
 
למעלה