בא לי לשתף אתכם

[zvibalas]

בא לי לשתף אתכם

אז קודם כל, מספר לכם שב-1/4/07 הצטרפתי למועדון של האבות לשניים. נולד לי בן שני. אבל (וכאן אני צריך אתכם), אני לא מצליח להתחבר אליו. אל הבן הראשון שלי התחברתי מהרגע הראשון שהחזקתי אותו. וכבר קצת יותר משנתיים, אני מעביר הרבה בלחשוב עליו. אני פשוט חולה עליו. אני מרגיש צורך לתפוס אותו חזק אליי ולהשאיר אותו איתי כל הזמן. אבל עם הבן השני זה לא כך. אני מרגיש כלפיו שזה נחמד שהוא שם, אבל אני לא מרגיש את אותו החיבור שנוצר לי עם הבן הראשון. תוכלו להסביר לי למה זה? האם זה ישתנה?

 

[ארנון הרשקוביץ]

קודם כל, מזל טוב../images/Emo70.gif../images/Emo24.gif../images/Emo95.gif

אני חושב שצריך הרבה אומץ להעלות את הדברים שהבאת כאן (הפורום הזה התגלה כבר מן הרגע הראשון כמקום של כנות ללא גבולות ושל דיונים אמיתיים, וטוב שכך). זה, בעצם, כל מה שרציתי להגיד. כל הכבוד על הפתיחות. כרגע אין לי משהו מיוחד להגיד בנושא עצמו, אחשוב על זה קצת... ארנון

 

[aviah]

מצטרף

(אני יש לי ילד אחד אז אני לא כל כך מבין במה מדובר.)

 

[akavishon]

תראה, יש לך בן אחד

שצוחק איתך, מחבק אותך, מגיב אליך ובן שני שישן, בוכה ואוכל (בערך)... האם עם הבכור נוצר החיבור ישר או שגם לקח זמן ? זה טבעי שאין חיבור על הרגע הראשון, לא כל אהבה היא אהבה ממבט ראשון ובב המקרים, האהבה באה עם הזמן ורק מתעצמת. כשנולדה הבת הבכורה שלי, לא הרגשתי איזה שהוא גל התרגשות כאשר היא יצאה לאויר העולם, ועם הבן השני, ממש בכיתי מאושר...

 

[zvibalas]

הייתי עם דמעות עם הילד הראשון

כבר בשנייה הראשונה אני התמכרתי לילד הראשון שלי. הייתי באופוריה, אהבתי אותו והתחברתי אליו מיד. עם הילד השני זה לא קרה.

 

[shno]

מזל טוב! ../images/Emo65.gif

קודם כל - נאי מצטרף לארנון במחמאות על האומץ והכנות והישירות שבהודעה שלך. לא מכיר הרבה הורים שהיו מוכנים להביע בגלוי את הרגשות שלהם כשהם מחוץ לקונצנזוס. לצערי אין לי תשובות. אני בדרך להיות אבא לשניים, אבל עוד לא שם. אני יכול להעלות רק סברה (שכבר הופרכה ע"י עכבישון) שאולי הולדת הילד הראשון מלווה בכ"כ הרבה התרגשות מהחדשנות שבעניין - פעם ראשונה לידה, פעם ראשונה תינוק, פעם ראשונה אתה אבא - שכל אלה מביאים אותך לכדי אהבה והתרגשות אין קץ לעולל. ובלידה השניה - הכל כבר מוכר, הכל ידוע, אתה מפוקח ובעל ניסיון ומכיר את הקשיים שתינוק חדש מביא איתו, ולכן ההתרגשות קטנה בהרבה. אבל כאמור - זו רק סברה חסרת כל בסיס. אין לי ספק שהזמן יעשה את שלו, וגם אם לא הוצפת מיד ברגשות אהבה-אין-קץ, זה עוד יגיע. ושוב - המון מזל טוב להולדת בנך!

 

[schlomitsmile]

יכולות להיות הרבה סיבות חלקן הוזכרו כאן. סביר להניח, שזה ישתנה במובן זה שבמשך הזמן האהבה שלך אליו תצמח. אבל אולי כדאי להפריך את המיתוס ש"אני אוהב/ת את כולם אותו דבר". הורה הוא אדם, וילד הוא אדם, וכמו בין כל שני בני אדם, לפעמים יש קליק מיידי ולפעמים לא. וזה בסדר. וגם כחלוף השנים, עם האחד נוצר קשר עמוק יותר (וזה לא חייב להיות זה שאיתו היה קליק ראשוני), ועם האחר יש אהבה, אבל פחות חיבור. אופי הקשר משתנה מילד לילד, וגם עם אותו ילד, ולא רק בגלל שהוא גדל, גם כי אנחנו גדלים. עם אחד יש הבנה ללא מילים, עם האחר תחומי עניין משותפים, עם אחר- הנאה מאותו הומור או מחיבוקים אינסופיים וכו'. בקיצור- אהבה שונה. לא יותר או פחות, אבל אחר. צבע אחר, קצב אחר. ו- ../images/Emo140.gif../images/Emo49.gif../images/Emo48.gif../images/Emo65.gif

 

[schlomitsmile]

נ.ב עכשיו נזכרתי, שלפני 7 וחצי שנים, כשנולד השני שלי, הרגשתי בערך כמוך. מרוב אהבה לבכור, היו לי רגשי אשמה כלפיו ש"סידרתי" לו אח קטן...זה הקשה עליי להתאהב מיידית בתינוק החדש, כי זו הרי הבגידה בהתגלמותה. שנתיים אח"כ, כשחזרתי הביתה אחרי שהבאתי את את השני ליומו הראשון בגן, התיישבתי במטבח ובכיתי...התגעגעתי אליו כ"כ...(בהקשר לשאלתך האם זה משתנה).

 

[zvibalas]

זה בדיוק מה שקורה לי

אני מרגיש כל-כך "אשם" על כך שהגיע ילד שני שלוקח ממנו את חלק מהמשאבים שהיו עד כה רק שלו. ייתכן שאתה צודק, ושזה בדיוק מה שמקשה על החיבור שלי לילד השני. מקווה להרגיש כמוך, כשאני אקח אותו לגן בפעם הראשונה.

 

[אמאשלטל2]

זה יעבור ואתה תתאהב...../images/Emo140.gif

אמנם אני אמא ולא אבא, אבל... כשהבן הגדול שלי נולד- ברגע הראשון שראיתי אותו- התאהבתי. בגדול. הייתי באופוריה עצומה. אי אפשר לתאר במילים.ומאז זה רק גדל. אחרי 3 שנים- כשאחיו הקטן נולד- בכיתי. אבל לא מאושר. לא הצלחתי להתחבר אליו. לא הרגשתי אליו את האהבה העצומה שהרגשתי אל אחיו הגדול כשהוא נולד. עשיתי כל מה שצריך עבורו. דאגתי לו להכל. אבל לא הרגשתי שאני שם בלב שלם. ובהחלט הרגשתי ש"בגדתי" בגדול. ואז הקטן התחיל לגדול. לחייך, להשפריץ קסם ולהיות מדהים. פתאום "גיליתי" שיש לי עוד ילד משגע. האהבה אליו צמחה לאט לאט, אבל היא צמחה והיא ענקית.מטורפת. ממרחק של 3 שנים מאז לידתו- אני בכלל לא מצליחה להבין מה עבר עלי אז. אני רק יכולה להבטיח לך- גם את הקטן אתה תאהב. ובטירוף לא פחות מהגדול. מזל טוב.

 

[אבאשלאיתן ולהב]

אל תחוש אשם! זה קורה

ללא מעט אנשים, וקרה גם לי. אבל עם הזמן גם אני מאמין שתתחבר אליו ותבין שהבאתו לעולם נותנת הסתכלות אחרת למכלול הילדים והמשפחה ולמרות שהזמן מתחלק אחרת, הדבר הוא בהחלט לטובתו של הילד הבכור. תאהב ותתחבר לדבר מדהים שנוצר מהחיבור בינך לאהובתך. בהצלחה

 

[hirshfe]

מזל טוב

בץור מי שגילה לי את הפורום ואני בטוח שזה יישתנה

 

[ferdinand]

../images/Emo140.gif מזל טוב! ../images/Emo95.gif

מצטרף לשבחים על אומץ וגילוי הלב!

וחוצמיזה אין לי עוד הרבה להוסיף. אולי ככל שתשתתף (אפילו אם זה יהיה רק 'טכני' בהתחלה) בטיפול בו - מעבר להקלה והעזרה לזוגתך, אולי כך בסוף גם "תשבה בקסמיו"! בכולופן,

(שוב) ותבוא לעדכן איך הולך!