בא לי לצעוק

[upanddown]

בא לי לצעוק

לא יודעת איפה התחיל אבל אני מרגישה שאני הולכת להתפוצץ ולכן החלטתי לכתוב.... לפני שנה וחצי הלך לי אח שלי...בן 18. התגייס לצבא ההגנה לישראל ומת אחרי 4 חודשים...עד עכשיו נתנו לנו להרגיש כי הצבא מאמין שהוא התאבד... כן תפרו תיק שלא מאושר ע"י שום עדות - שהרי העדויות כל הזמן הראו אחרת -שהוא עבר תקופה לא קלה וההורים שלו היו הורים קשוחים וכנראה שהוא התאבד... תארו לכם שהורים צריכם ללכת עם ההרגשה הזו שנה שלמה עד ששבוע לפני האזכרה מגיע דו"ח של הפרקליטה הצבאית ונמסה להאשים את המשפחה שלא עזרה לו בקשיים שהיו לו בצבא ושוב למרות שאי אפשר היה להוכיח שהיתה זו התאבדות המשיכו לתת את ההרגשה שזה מה שהם רוצים שנאמין בו.... וכמובן שכולם מסביב לא מבינים את התיסכול שלך..את הולכת עם הכאב הזה בבטן - יודעת שאח שלך לא התאבד..שהוא לא היה מתאבד...ואנשים מסביב אומרים - אם הצבא אומר אז כניראה שהצבא יודע...שהרי זו מסגרת מסודרת... והכי נורא שאת לא יוכולה בכלל להתאבל כמו שצריך היות ואת לא יכולה להסביר לעצמך את מיקרה המוות... אין תשובות לכל כך הרבה שאלות.... במשך החצי שנה האחרונה עם לחץ של עורך דין וחברי כנסת התחילו להשתלשל אלינו הממצאים של החקירות וחלקים מתיקי החקריה של המוות..ביזיון מאיןכמוהו..מגיע קצין מצח( אני לא בטוחה בכלל אם זה היה קצין) ושואל את החילים - למה אתם חושבים שהחבר שלכם התאבד..כן מכניס מילים לפה..אין בדיקת טביעות עצבאות אין בדיקות דם יש בילבול בין העדויות - בקיצור ברדק..... והיום הגיע הממצא החשוב ביותר - על אצבעות אחי לא היה אפילו גרגר אבג שריפה אן שום ראיה שהוא ירה ברובה....מה שהוכיח שהוא לא ירה בעצמו ..מעבר לכן ניראו בפנים עדיות להתעללות.. אז איך ת איך הקצינים האלו העזו לבוא אלניו הביתה עם הראיות השקריות שלהם..איך הם חשבו שיוכלו להסתיר מאיתנו ראיות - לכמה זמן ? איך אין להם לב לשבת בבית של משפחה שכולה ולשאול את אבא שלי - אם לא היה לו טוב בבסיס למה לא ניסית לעזור לו? האם זה התפקיד של ההורים שיהיה להם קשר או פרוטקציה להגן על הילדים שלהם בצבא? והאם ז אומר שאם לבן או לבת לא טוב בבסיס הם יתאבדו...לכמה מאיתנו היו רגעי משבר בצבא - האם רצנו להתאבד.... לאח שלי היו תוכניות להגיע לקצונה..הוא כל כך רצה לעשות משהו שנוכל להתגאות בו..ואבא שלי וגידל אותנו על תרומה ואידיאולוגיה, אבא שלנו שבעצמו נכה צהל שילם לצבא ולמדינה מחיר כפול..גם נכות וגם שכול..ואני כם - גם בת לאבא נכה שתאמינו לי זה לא קל, ןעכשיו - איבדתי את אח שלי ..ולמה? ...ממש ללא סיבה מוצדקת... אני מנסה להאמין שאם יש צדק בעולם משהו ישלם את המחיר - אבל בנתיים מי שמשם זה אנחנו... היום זה כאילו כמו אותו היום הנורא שקיבלתי את ההודעה..ועכשיו עם פתיחת החקירה מחדש זה כאילו שפותחים לי את הבטן ואומרים..תתחילי להתמודד מחדש - כל תהליך האבל הזה..ואני פוחדת, פולדת לדעוך שוב ולהשאיר את הבעל והילדים מאחור... ליבי עם אבי ואישתו ואני עם עצמי... אני גרה בחו"ל וכל כך קשה להתמודד עם כל זה לבד מרחוק.... בוכה לעידוד

 

[אמה3]

תהיה חזקה

 

[t u t i d a]

היי

כל כך קשה מה שאת מתארת. לא מספיק שאיבדתם את היקר לכם, אז יש אי בהירות בקשר למותו. התאבדות? התעללות? אף אופציה לא טובה. אני מקווה שהתשובה האמיתית תתגלה,שלפחות נסיבות מותו יהיו ברורות. כי זה כן חשוב, חשוב להרגשה שהצדק נעשה, אם יהיה אשם אז שיישפט וייענש. וחוסר האונים בטח קיים, כי זו מערכת צבאית שמגנה על אנשיה במסווה של בטחון וכל השאר. מקווה שתהיה חקירה כנה, למענו ולמענכם.

 

[upanddown]

סיוט שלא ניגמר

מדובר במוות של אחי אשר כרגע ברור לנו שלא היתה התאבדות..מה שאני אישית והורי האמינו בו כל הזמן..מדובר בהסתרת עובדות ע"י חילים וקצינים ורשלנות בחקירה של מצ"ח..מדובר בצבא ששמירה על הדרגות ועל השם של חיל האויר ועיניים כספיים חשובים יותר מחיי אדם..אם אחי היה נהרג במילווי תפקיד היו עושים ממנו גיבור אבל בגלל שהרגו אותו בבסיס אז עדיף להעלים עובדות ולספר סיםורים להורים ולמשפחה שהם האשמים...זה ממש הופך לי את המעיים בבטן..לחשוב שהאנשים האלו באו להלוויה שלו - שיכול להיות שאפילו שהרוצח היה מבינהם ואולי אפילו לחצתי לו את היד... ואח שלי - הלך ככה סתם..סתם מספר צבאי שנזכרים בו בימי זיכרון...

 

[BooBee]

הסיפור שלכם נשמע נורא ואיום

אני לא יכולה אפילו לתאר כמה אתם סובלים עם כאלה מנות של אטימות וטיוח מצד צה"ל. חשבתם אולי לפנות עם הסיפור הזה לעיתונות? לפעמים תחקירים עיתונאים יכולים לעזור. אם את רוצה, אני יכולה לתת לך פרטים של עיתונאי/ת רגישים ומקסימים. מחבקת אותך ואת משפחתך, רויטל.

 

[upanddown]

הגעגועים...כל כך קשה

העתונות מתה לסיפורים כאלו היות וזה נותן שם טוב לכתב..לכן אשמח אם תכבדי אותי ולא תתני את הסיפור הזה לאף אחדץץאולי עם הזמן אם אכן נחשוב על כך אשמח לעצתך..אנחנו לא רוצים שהסיפור של אחי יהיה כמו שאר הסיםורים ששמענו עליהם בשנה האחרונה..קוראים מקבלים חום ועוברים לסדר היום..אנחנו רוצים שכשזה יצא לאור - אם יצא אז זה יזיז משהו וישפיע על מישהו ושנוכל להוציא חוק אשר ידאג לעשות חקירות של מות בצבא על ידי גורמים חיצוניים... יש כל כך הרבה מקרים כמו שלנו שקשה לך להאמין... ואם מדברים על התאבדות או נסיונות התאבדות - אז גם המקרים האלו קיימים בצבא בלי סוף ומה שעצוב באמת שאין גוף מכובד שלוקח על עצמו לטפל הילדים האלו ...זה פשוט בושה ...הצבא הזה שאמור לשמור על הבנים והבנות שלו נותש אותם דוקא ברגעים שהם צריכים אותו יותר מכל..ואם יש למשהו נקודות משבר ומצאו אותו מת אז ישר קל להגיד להורים שהוא התאבד ואפילו לחפש סיפפורים שזה בא מחוסר יחס שלהם כלפיו..ורק כדי לחסוך כאב ראש של חקירות ולשמור על השם של הבסיס ומפקד הבסיס - שהרי איזה מפקד רוצה להודות שהיה מקרה רצח מתחת לאף שלו - איזה מפקד רוצה את זה בתיק האישי שלו... את יודעת שהמפקד של אותו הבסיס בו שירת אחי אסף את כל החיילים לאולם לאחר שמצאו את אחי ולפני שמצח בכלל הגיע לבסיס ואמר לכולם - על תדאגו - זו לא אשמתכם..זו לא אשמת אף אחד..וכשחוקר מצח הגיע אמרו לו מצאו חייל שהתאבד - כך שהוא הלך לחיילים ושאל - למה אתם חושבים שהחבר שלכם התאבד...ככה עושים חקירה.. הרי המילים הוכנסו להם לפה מהדקה הראשונה...ואחר כך גילינו את הנורא מכל - שדוקא את העדויות שהראו שזה לא יכול היה היות התאבדות הסתירו...כיסו תחת של איזה שמוק שהיום הולך בלי שום מצפון ודאגה בעולם... את יודעת כמה משפחות כמונו יש בארץ? אלפים... ועצוב כל כך עצוב..אני לא יודעת אם יהיו לנו הכוחות לצאת לעיתונות..אבא שלי אדם מאד סגור - אבל זו החלטה של ההורים ואני אכבד מה שהם יחליטו..אם זה יצא - אני בטוחה שתביני כבר על מי מדובר. תודה על ההתעניינות אני מרגישה שאני חייבת לפרוט..הראש שלי במעין מערבולת שאני מפחדת לשקוע איתה שוב..שקעתי שנה שלמה ואיכשהו אני מצליחה קצת לצוף עכשיו..רק שכל החדשות האחרונות מעלות את הכל חזרה..הכאב הגועל נפש של השקריםתו ...הגעגועים ...הגעגועים האלו....זה כל כך כואב

 

[BooBee]

לעולם לא אעשה דבר כזה.

הסירי דאגה מליבך. אני רק הצעתי לפנות לעיתונות. אין בי כל רצון לעשות דבר בניגוד לרצונך. פשוט, לפעמים, קורה שדווקא בגלל כתבה עם עיתונאי רגיש, דברים יכולים לזוז. להבדיל אלפי הבדלות, פניה שלי לתקשורת בנושא מסוים דווקא עזר ותרם להתקדמות פתרון הבעיה. כמובן, שיש עוד אפיקים לטיפול של סיפור כל כך כואב ומייסר. אפשר גם לתבוע את הצבא, או לעתור לבג"צ בשביל שפסיקה זו או אחרת תשנה משהו בנהלי החקירה של מצ"ח במקרים קשים כמו שלך. הטיוח והאטימות בצבא הם דבר שמתרחש, אני מכירה לא מעט סיפורים אישיים בהם הצבא היה מרושע ואכזרי. ומצד שני, אני גם מכירה סיפורים על מפקדים/ות נהדרים, רגישים ואמפטים. כמו שכתבת, גם אני חושבת שיש לא מעט משפחות של חיילים שנפטרו במהלך השירות הצבאי שלהם ושום גורם לא לקח אחריות והסיק מסקנות שמקרים כאלה לא יקרו שוב. בכל מקרה, אנחנו כאן בפורום תמיד בשבילך, נקשיב, נייעץ ונבכה יחד איתך. גם תחושות קשות של גועל נפש מגוף אטום כמו צה"ל אפשר לנקז תוך היעזרות בפורום הזה. שלך, רויטל.

 

[upanddown]

תודה

שוב נעלמה לי הודה שכתבתי - ..אולי כתבתי יותר מדי... נו אבל בסך הכל רציתי לאמר תודה על העידוד וההבנה וההקשבה..את לא קולטת כמה זה עוזר לי. אני גרה בחו"ל וקשה לי עם כל זה..אני הולכת עכשיו לפסיכולוגית ואולי זה טיפה עוזר אבל זה קשה בשפה האנגלית למרות שאני 100 אחוז עם זה - אבל קשה להתבטא כמו בעברית ובכלל הם לא מאותה תרבות ולא יכולים לקשר על מה אני מדברת כשרני מדברת על הצבא או מזכירה אנשים ובסיסים או כל דבר אחר שרק אם אתה ישראלי אתה תבין..אני משתתפת לא מעט בפורום של ישראלים בחו"ל של נענע..אבל פה אני פתאום מרגישה כל כך בבית..כל כך מה שהייתי צריכה בשנתיים האחרונות אז שוב כתבתי מגילה כשבסך הכל רציתי לאמר - תודה.....

 

[BooBee]

בטח שאני קולטת ../images/Emo39.gif

הפורום הזה היה בשבילי משענת בלתי רגילה בסמוך למותה של אחותי. ועוד משהו, בקשר לטיפול באנגלית. האם אין פסיכולוגים ישראלים שגרים באנגליה ומטפלים? אולי כדאי לך לבדוק בפורומים של "ישראלים בחו"ל", איפה את גרה באנגליה? יש לי ידיד בלונדון, את רוצה שאני אברר איתו אם יש פסיכולוגים ישראלים? יש פורום ישראלים באירופה כאן בתפוז, אם אני לא טועה. ואם לא כאן, אז יש אחד בויינט, אני בטוחה שיעזרו לך למצוא אחד כזה, אם יש. ובמגילות אני מבינה

תכתבי כמה שבא לך, וכמה שיותר. כתיבה היא תראפיה מעולה, דרך הכתיבה אני ממיסה את כל התחושות הרעות שיש לי כשרע לי.. שולחת לך חיבוק גדול גדול, רויטל.

 

[upanddown]

אולי

בקשר לפסיכולוגים ישראלים בלונדון - אני לא גרה בלונדון - אז ניסיתי לברר וכל מי ששמעתי עליו לוקח הון עתק...ואף אחד לא מתפל על חשבון קופת החולים ..אופי יהודי לעשות כמה שיותר כסף..חההחהחה אבל אני לא מאשימה אותם רק שאין לי את האמצעים ואני מסתפקת במה שיש.. אבל אני אחשוב על זה תודה

 

[t u t i d a]

אין מילים

...לתאר את ההרגשה שלי לגבי המוות של אחיך. מה שקלטתי, זה שמצד אחד, בוודאי לא תרצו להרגיש בנוסף לכאב האובדן את הכעס ואת הרצון לנקום או למצוא את האשם, אבל מצד שני, לא תוכלו להניח לכך עד שיתבררו העובדות האמיתיות, יהיו אשר יהיו. כל כך קשה במקביל להרגיש כל כך הרבה. אני רוצה לשלוח לך ולמשפחתך חיבוק חיזוק, ומקווה שבבוא העת יעלה בידכם למצוא את התשובות.

 

[upanddown]

רוצה תשובות

זו לא שאלה של נקמה בכלל... אנחנו לא אנשים כאלו - אבל אנחנו כן מחפשים תשובות, כן מחפשים לדאוג שזה לא יקרה שוב למרות שקשה לי להאמין שאנחנו יכולים להתמודד מול הממסד הזה שקוראים לו צבא... אבל אני כן רוצה שמי שאשם יענש..האם זה דרישה לא נכונה. האם זה לא נוראמאלי ? ואני כן ריצה שמי שזילזל בחקירה יענש שהרי אנחנו כולנו יכולים לעשות מה שבראש..אין מצפון אין חוק ומשטר? אם היה רצח צריכה להיות חקירה..אם יש חקירה היא צריכה להיות ממוקדת ואמיתית..ללא הזתרת עובדות וללא טיטוא מתחת לשטיח... אני רוצה גם לדעת מה קרה לאח שלי - האם זה יותר מדי? איך אפשר להתאבל על מוות של משהו שאת לא יודעת איך הוא מת. מה קרה שם? מה עבר עליו ביום האחרון? למה אנשים יכולים לבוא אלינו הביתה ולשקר מול משפחה שכולה - כל כך קשה להאמין..אמרו לנו שהוא התקשר מהפלאפון שלו כמה שעות לפני שמצאו אותו ושאבא שלי לא היה מוכן לדבר איתו..איך אתה יכול לאמר משהו שאפשר להוכיח שחור על גבי לבון שזה שקר... אבא שלי קנה לאחי את הפלאפון..אבל הוא בקושי השתמש בו... הוא לא התקשר הביתה באןתן היום והוכחה לכך אבי הוציא בתדפיס של השיחות פלאפון של אחי..איך את חושבת שהוא הרגיש שהוא היה צריך ללכת ולהוכיח את עצמו - איזו בושה..ועוד למצוא כי הצבא בכלל לא בא ודרש תדפיס כזה..אז איזו מין חכירה? איך הם בכלל באו וסיפרו סיפור כזה? אוף זה מרתיח אותי כל כך.......... אז לא נאי לא רוצה נקמה אני רוצה אמת , תשובות. נתנו ילד לצבא בידיעה שהוא מבטח לנו לשמור עלי מכל רע..במיוחד בבסיס שלו..הוא לא יצא למבצע, לא לפעולה.אז בגלל זה צריך להתנהג לאבדה הזו בפחות חשיבות?

 

[t u t i d a]

בצדק

ואתם זכאים לדרוש את התשובות. מאחלת שתצליחו להגיע לאמת, תהיי אשר תהיי.

 

[sarit94]

גם אני עומדת לחזור...

קארתי את ההודעה שלך. אני איבדתי את אבי לפני פחות מחודש אמנם בנסיבות שונות לגמרי אך אני מרגישה את כאבך, הכל היה באופן פתאומי והטיסה לכאן היתה סיוט מתמשך. דחו את הלוויה על מנת שאוכל להגיע ועכשיו אני עומדת לחזור בעוד 3 שבועות. ליבי נקרע לעזוב את משפחתי ואת אחיותי הצעירות, אני מרגישה שאני נוטשת אותם. אני כ"כ פוחדת לחזור לחו"ל, לא יודעת איך אני אתמודד עם כל זה כ"כ רחוק וכ"כ לבד, לצערי אני חייבת לנסוע חזרה, אשמח להיות בקשר איתך, אני כ"כ מבינה אותך....

 

[upanddown]

כל כך רחוק

אוף נעלמה לי ההודה... רציתי רק לשתף אותך בכך שאני מבינה את הכאב מרחוק..גם אני גרה בחו"ל..אני לא אשכח את הליהל ההוא שאבא שתקשר לספר לי על כך שמצאו את אחי ירוי בבסיס...חשבתי שאני משתגעת.. הראש עובר עובר תיים, מלא טלפונים לארץ למשפחה לנסות לא להיות לבד..ועם הבעל והילדים בוכים מסביבי עדין הרגשתי לבד.. טלפונים של קציני העיר - סידור טיסה למחרת בבוקר..כל הטיסה את בוכה ולא יכולה להספיק..כל כך לבד, כל כך ארוך..נמשך כמו מסטיק..ובשדה מחוץ לדלת המטוס חיכו לי קציני העיר לכחת אותי הביתה, ואולי הכונה טובה אבל אני הרגשתי - מי אתם בכלל - אתם לא הכרתם אותו - אני לא יכולה לדבר איתכם...ושוב כל כך לבד..וגם עכשיו כל נסיעה לארץ כל כך קשה...כי בכל ביקור בבית יש גם את היום האחרון - את העזיבה את הקריעת לב הזו... כתוספת לכאב שת האבדה הנוראית , סבא שלי נפתר בספמבר - חודשים לאחר שיום שנה של אחי - הוא אפילו הספיק להגיע לאזכרה על כיסא גלגלים.אבא שלי איבד בן ואב בתוך שנה וחודשים...פתאום החיים בחו"ל הפכו לסיוט..פשטו סיוט..אני כל כך מנסה להרים את הראש למעלה בשביל ילדים אבל כל כך קשה.. בנובמבר גילינו שלאבא שי סרטן..כמו סיפור מהסרטים ת נשבעת לך...אז אולי בגלל שזה סרטן הערמונים ואנחנו יודעים שהסיכויים להצלחת הטיפוך גדולים אנחנו מנסים להיות חיוביים , אבל אני חושבת שיש בי איזו אדישות כלשהיא..שהרי כמה אפשר לאכל בתקופה של כך קשה..אני שואלת כמה בן אדם יכול לסחוב... אבא שלי נכה צהל..הוא שילם את המחיר שלו למולדת ועכשיו איבדנו גם את אחי - כאילו משהו מלמעלה החליט להעניש את אבא שלי ואת כולנו - למה? מה פשענו? ואני מרגישה כל קח רע עם זה שאני פה רחוק ולא יכולה לתת מעצמי כמו שצריך..אבל מה אני אמורה לעשות?