בא לי לעזוב את הבית...

[יודעת לדאוג לעצמי]

בא לי לעזוב את הבית...

היי אני בת 16 ונמאס לי מההורים שלי!בבצפר אני שמחה וצוחקת אבל אייך שאני מגיעה לבית לא טוב לי ואני כל הזמן אבל כל הזמן רבה עם ההורים שלי. הם ליתר דיוק רבים איתי. במיוחד אבא שלי שהייתי בעבר!! החברה הכי טובה שלו ועכשיו אני רק רואה אותו ואני כבר כועסת וכשאנחנו רבים הוא מתנהג כמו ילד בן 3 ולא מדבר איתי עד שאני יבקש סליחה ולמרות שהוא זה שצריך להתנצל ברוב המקרים. לי לא היה אכפת לעזוב את הבית. כל הזמן אני אומרת את זה להורים שלי אבל הם סתם מפ.... אני כל היום סגורה בחדר ונמאס לי אז יום אחד אמרתי את זה לאבא שלי ומה הוא אמר... שהם לא יכולים כל בזמן רק להתייחס אליי (אני הכי קטנה) ושגם עליהם עוברים דברים ובלה בלה... אבא שלי רק חוזר ב 7 בערב וגם אמא ובקושי שלום אנחנו אומרים אחד לשני וכדי שאני יהיה "מרוצה" הם קונים לי דברים אבל זה לא יגרום לי לאהוב אותם... אווווף! ליפעמים אני כל כך מתוסכלת שאני רוצה ללכת או שיקרה לי משהו ופשוט לא לחזור לבית! זהו עזר לי להוציא את זה מהראש תודה!

 

[bella1987]

שלום לך..

דבר ראשון אני שמחה שהוצאת את זה ממך ונתת לעצמך לדבר זה תמיד השלב הראשון לפטירת הבעיה או ההתלבטות. דבר שני אני חושבת שהכי יוכל לעזור לך זה טיפול כל שהוא ע"י מישהו מוסמך לכך שיש לו ידע נירחב יותר ממני בזה וכמובן שיהיו לו תשובות או עצות לגבי הנושא. מה שאני יכולה להגיד מזווית ראייה שלי ( כי כמובן אני לא יכולה לדעת את כל הסיפור המלא שקורה בבית מקמה פסקאות שרשמת פה, זאת עדין לא התמונה המלאה ויש תמיד שני צדדים) שאת דורשת בימים אלו קצת יותר צומת לב על תיבהלי מהמילה הזאת כי כל אחד דורש את זה מההורים מהחברים מהמורים מהסביבה עצמה זה מאוד לגיטימי לגיל שלך זהו גיל שרוצים יותר שמתחילים להיתבגר להבין דברים וכך גם לדרוש בהתאם וזאת אחד השיבות למרידות בגיל הזה כמו שאת יודעת כולם קוראים לזה גיל ההיתבגרות או גיל "הטיפש - עשרה", על תנסי להיתעלם מהעובדה הזאת שבגיל הזה את עוברת דברים גם לחוץ לבית וזה משפיע על ההיתנהגות שלך בבית וכמו כן גם הדברים שאת עוברת בבית משפיעים עליך על איך שאת מתנהגת בחוץ. אני לא יודעת על מה אתם רבים בבית אבל אולי תנסי לבדוק את העיניין מה הגורמים לכך מאיפה זה נובא העם זה מתחיל מימך או מהם ולה תשאלי את עצמך שאלות שיוכלו לכוון אותך לתשובה יותר ברורה עם עצמך. ועוד דבר קטן שאני רוצה להגיד זה שתזכרי ההורים שלך בסופו של דבר הם ישארו ההורים שלך למרות הכל הם מבודרים ממך והם אחראים עלי הם יכולים להתנהג הכי כחברים שלך או החברה הכי טובה שלך אבל תמיד תתני להם תכבוד הראוי של הורה הם תמיד יהיו לצידך כשתיצטרכי אותם לא משנה עם תעזבי תבית או כל בחירה שתעשי הם יהיו שם ... אז זהו שיהיה לך יום טוב ומקווה שאיך שהוא עזרתי לך לפחות במעט ובכל זאת עם לא תמצאי תשובה פה תמיד יש אנשים מוסמכים לפנות עליהם גם מעבר לפורום הזה. בהצלחה ..

 

[יודעת לדאוג לעצמי]

תודה אבל...

אני ליפעמים נפגשת עם היועצת של השכבה אבל בנושאים האלו אני קצת מפחדת כי אני לא רוצה שהיא תחשוב שיש לי בעיות חמורות במשפחה. אבל מה אפשר לעשות כשכל כך כועסים ואין לאן להוציא את זה? אם לא מוציאים את זה מרגישים כל כך רע .. ואז זה משפיע בכל מקום שאני הולכת אליו. מה שמעצבן אותי שאבא שלי לא מרשה לי ללכת למועדונים עם חברות וזה לא פייר כי למה ההורים של חברות שלי כן מסכימים להם ולי לא? ואני לא חושבת שאני דורשת יותר מידיי צומת לב....אני בטוחה שכשאני הייתי קטנה יותר ( ליתר דיוק כשאני ואבא שלי היינו מסתדרים טוב) וזה לא ליפניי הרבה זמן...אני חושבת שליפניי שלוש שנים אז הצומת לב באה ממנו ולא הייתי צריכה לבקש. והיום אנחנו רק אומרים שלום וכבר מתחילים לריב על שטויות.... אני מרגישה כל כך הרבה לחץ בפנים ואין לי אייך להוציא את זה...

 

[כּוּסוֹן]

אולי תנסי גם להבין אותם?

הם דואגים לך. הם לא רוצים לשבת בבית ולדאוג. תדברי איתם. תסכמי איתם שאת מתקשרת כמה פעמים שהם ירצו בערב שאת יוצאת. תביני אותם, הם דואגים. זה ההורים שלך סה"כ... רק נתנו לך חיים. זה לא הרבה, אבל זה מה יש. ם מי יש לך דיבור במשפחה? אחים ? אחיות? סבתא? סבא? תבקשי שיגשרו. שידברו. עם אבא שלך לא מבין שאת כבר לא הילדה הקטנה שלו - תסבירי לו... רק בטובה זה ילך. עם הרבה אהבה. תתחשבי בהם אז הם יתחשבו בך. זה קח ותן העניין. זה הכל.

 

[שונאת דרדסים]

16 זה קשה לעומת 18

קודם כל, נשמע שיש בעיה גדולה. אני אומרת, קחי פסיכולוג, ואל תתפשרי על עובדים סוציאליים לשיחות וכל מיני בסגנון, מניסיון הם חרא. לא יזיק עוד ראש שיעזור לך לחשוב. היות ואת קטינה, האופציות שלך לצאת מהבית יותר מצומצמות. את יכולה לנסות לעבור לקיבוץ, פנמיה, ודברים בסגנון, פה אולי עו"ס תסייע לך במידע. רק אל תישארי חסרת אונים ותזניחי את הבעיה! אני כמובן לא יודעת על המצב מספיק, יש אפילו אפשרויות לאימוץ... או אולי יועילו רק שיחות יחד עם ההורים ופסיכולוג. אגב, אולי תוכלי לקבל פסיכולוגית חינם מקופת חולים, במידה ויש בעיות כספיות.

 

[danny girl]

למה 18 זה שונה?

בואי נגיד שהיא היתה בת 18. מה אז? היא עוד לומדת. להפסיק את בי"ס ככה ולצאת בלי בגרות כי נמאס מאבאמא? ואח"כ צבא. נראה לך שהיא יכולה לחיות מ 300 ומשהו שקל שהיא תקבל בחודש? ואגב, בצבא זה קשה הרבה יותר. הדרך לקבל אישור "חייל בודד" או אישור עבודה היא מסובכת עד מאוד. היא לא יכולה פשוט להסביר לצבא והופס לקבל אישורים מתאימים. עצם הרצון לקבל מחייב בדיקה בבית. אם אין בעיה כספית, הרעיון של אישור עבודה נפסל. ועצם העניין להקרא חייל בודד יכול ליצור מתח גדול יותר עם המשפחה. אאז במקום להתרחק ולהרוויח משפחה מתוקנת, היא עלולה להיות לבד וביחסים גרועים יותר עם המשפחה. ואני לא כותבת את זה סתם, היא הרי בת 16 וכל מה שכתבתי לא נוגע אליה. אני פשוט רואה את עצמי, בת 18 ואין לי את האמצים הכלכליים לעזוב את הבית. אין סיכוי שאני משיגה "חייל בודד" ולא רק כי זה יהרוס יותר את הבעיה בבית, אלא כי ברגע שיבדקו את העניין בבית יבינו שזה כלום. כי אם אגיד שהאוירה בבית שלי שלילית מדי ואני לא יכולה להיות במקום כזה. נפשית זה עושה לי לא טוב, הצבא יקח את זה כגחמה טיפשית של נערה מתבגרת שחווה את מרד הנעורים שלה ורוצה עוד כסף מהצבא. אם כך, גיל 18 הוא אינו פתרון קסם.

 

[נועה לביא]

אם את סומכת על היועצת של השכבה

ומאמינה שהיא תוכל להתמודד עם הסיטואציה - אני מציעה שתבקשי ממנה להזמין את ההורים שלך לשיחה ולהציע להם להתחיל בטיפול משפחתי (ואם היא מכירה - גם לתת שם של מטפל טוב).

 

[שונאת דרדסים]

אולי היא מוכרחה לדעת לדאוג לעצמה

הרבה פעמים היועצת היא המורה לתנ"ך. הנערה המדוברת רושמת: "ליפעמים אני כל כך מתוסכלת שאני רוצה ללכת או שיקרה לי משהו ופשוט לא לחזור לבית!", אז סימן שאין דיבור עם ההורים. בת 16 יקרה! קחי תעניינים לידיים, תשיגי לך טיפול פסיכולוגי. אל תסמכי על זה שההורים והיועצת ולא יודעת מי, יביאו אותך למקום הנכון. אם באמת היועצת תפנה אותכם לטיפול משפחתי, וזה ילך טוב, אז אחלה, אבל אל תבני רק על זה שהם ישתנו והכל יסתדר.

 

[יודעת לדאוג לעצמי]

הבעיה שאני מפחדת לסמוך על היועצת...

היא יכולה ללכת ולדבר ו אני לא מרגישה איתה בנוח, כאילו לדבר איתה על דברים שקשורים לבית כי אני רואה אותה כל יום ואני לא רוצה שהיא תרחם עליי. הייתי מאוד רוצה אם איזה פסיכולוגית תהיה בתמונה אבל אני לא יכולה להגיד להורים שלי שאולי באמת יש איזה שהו בעיה במשפחה אבל אני לא יכולה להתקשר ולבקש פסיכולוגית רק ההורים שלי צריכים להבין שמשהו לא בסדר. ההורים שלי שואפים לשלמות ואני חושבת שעם פסיכולוג יהיה מעורב זה יהיה בעניהם דבר פסול...מבינים? כאילו עם אני מביאה 95 בכלל לא אכפת להם כאילו הם אומרים "בצחוק" " למה לא הבאת 100?" ואותי זה ממש לא מצחיק, כבר לא בא לי להשקיע בלימודים והציונים שלי רק יורדים, פעם הייתי מביאה מ- 80 ומעלה ועכשיו בין 60 ל- 80 אז מה אני יכולה לעשות, כאילו אני לא יכולה לבוא ולהגיד "היי אבא ואמא בואו נבקש עזרה מפסיכולוגית או משהו כזה, מה אתם אומרים?" הם תמיד אומרים שהמצבי רוח שלי עושים את הויכוחים אבל הם אלו שגורמים לי להתעצבן... כמעט כל הזמן אני מרגישה לבד, רק שאני בבצפר אז כייף לי עם החברות שלי. פעם ההורים שלי היו יותר מתייחסים אליי ועכשיו אני מרגישה שאני כמו צל בבית. גם עם האחים הגדולים שלי אני לא בקשר כי הם סתם אוהבים לעצבן אותי כי אני הכי קטנה. בקיצור אני לא יודעת מה לעשות... אבל מה שבטוח נורא עוזר לי להוציא את זה במקום שלא מכירים אותי...

 

[כּוּסוֹן]

את

עושה רושם של בחורה אינטליגנטית. זה לא צחוק. טוב שאת מוציאה את זה פה באמת אבל אולי רצוי שאמא או אבא או שניהם איך שהוא יראו את זה. מה שמעלה לי את הרעיון שתכתבי להם. תכתבי להם מה עובר עלייך בגיל הזה, על הציונים על מה שלא מצחיק אותך על היציאות על זה שלא טוב לך בבית. על זה שאת רוצה שהם ילכו איתך ליעוץ משפחתי. תכתבי להם מכתב ארוך שבו את מביעה את כל מה שאת יודעת להביע כאן.

 

[יודעת לדאוג לעצמי]

ניסיתי כבר לרשום להם ואפילו...

ניסיתי לדבר עם אמא שלי אבל לא הלך כי כרגיל אני לא בסדר... ראיתי במרפאה שיש לי ביטוח שם יעוץ לנערות מתבגרות וחשבתי ללכת לזה... מה אתם אומרים? כדיי? זה יעזור לי להיות עם עוד בנות אם אותם הבעיות? הבעיה שיש גבול מסויים להדחקה של רגשות, כאילו כמה כבר אפשר.... בסוף הכל מתפרץ ולא תמיד בדרך הכי טובה...

 

[stream]

חמודה - אבא שלך פשוט דואג לך!

חשוב להבין שזה שהוא לא נותן לך לצאת למועדונים זה לא כי הוא חושב שאת קטנה ולא יודעת לשמור על עצמך - זה כי הוא יודע שיש דברים שאף אחד לא יכול לשמור על עצמו מהם- כמו למשל מישהו שיכור עם סכין... לכי תדעי- ואת הרי יודעת שאין מה לעשות- אלא דברים שאפשר להתקל בהם... הוא פשוט אוהב אותך מספיק כדי לשמור עליך. ולגבי תשומת הלב- תשאלי את אמא אם היא צריכה עזרה - תנסי לעזור לה - ולאבא- לבשל, לנקות- אולי ככה יתפנה להם זמן בישבילך- או שתצתרפי לאמא כשהיא מבשלת- שהיא תלמד אותך וככה גם תבלו זמן ביחד- הרי גם ההורים שלך הם אנשים - וגם להם יהיה כיף לראות איך את עוזרת להם - וככה הם גם יתיחסו אליך בצורה הרבה יותר בוגרת- ואגב כעס להוציא מאד מועיל בהתעמלות- נגיד אם את מרגישה ממש עצבנית- או ממש עצובה- תנסי לעשות כמה שכיבות שמיכה, כמה כפיפות בטן- זה מאד עוזר - מניסיון (ולצערי יש...) smile- and people will follow ישראל אסטרולוגיה