בא לי למות.

[חתולה חמודה]

כל מה שאת כתבת פה

כל אחד מאיתנו הרגיש. כל אחד ואחת. זה מצב לא פשוט בכלל, בטח שלא בגילאים האלה של חברים ומסיבות וכו'. למזלי אני לא הטיפוס החוגג, אז לא הרגשתי חוסר בזה בגיל 15, אבל עדיין- אני מבינה את הבאסה. זה בסדר להיות בדיכאון וזה בסדר לחשוב שעולמך חרב עלייך, נפל עלייך משהו חדש וזה טבעי. אולי שום דבר כאן לא יצליח לעודד אותך, אבל את תעודדי בעצמך. את תלמדי מה את יכולה ומה לא, תראי שאכן יש חיים עם אפילפסיה ולאט לאט תאספי את עצמך. מי יודע, אולי יום אחד תייעצי למישהו אחר

דבר נוסף, תזכרי שעם כל האפילפסיה הזו, את עדיין יכולה לעשות דברים. את יכולה לרקוד, את יכולה ללכת, את יכולה לראות, את לא צריכה טיפולים כימו' (חס וחלילה, לא עלינו), את יכולה לאכול מתוק ואת יכולה לעשות עוד אלפי דברים שאנשים במצבים בריאותיים אחרים יכולים רק לחלום עליהם... אז אל תראי הכל באור ורוד עכשיו, אבל אל תראי שחורות.

 

[ml64]

למיקטל

היי, דבר ראשון, אני הכי מבינה אותך, בתכלס' מבאס, אבל עם הזמן את תראי שלגמרי חיים עם זה.. לגבי שתייה, אני יודעת שלי זה לא עושה טוב, אז נאלצתי לוותר אבל אני עדיין ממשיכה לבלות בידיוק כמו לפני אני רק דואגת לישון כמו שצריך (אצלי זה ממש חשוב אני צריכה לפחות 7 שעות) ואם קורה מצב שאני לא ישנה כמו שצריך אני לוקחת קלונקס (אני בטוחה שהרבה אנשים יגידו נו נו נו) אבל זה מה שאני עושה... את תמצאי את הדרך של להתמודד.. רעש לא משפיע עלי וכעקרון גם לא אורות גילוי נאות, האפליפסיה שלי יחסית קלה, לכן הצלחתי לבקש שיעלו לי את הפרופיל בצבא, בדיעבד אני לא בטוחה שזה היה כזה חכם, שלא תביני אני הכי בעד גיוס וכו' אבל עשו לי חיים מאוד קשים בצבא בכל הנוגע לשמירה בלילות וגם קצת עם הכדורים, אבל עברו כבר שמונה שנים מאז (וואו אני זקנה) אז אני משערת שהם קצת התאפסו.. ולגבי רישיון זה לא כזה נורא, אז חברים שלך יקחו אוטו במקומך או שיסיעו אותך... דבר נוסף הרבה כתבו כאן על גלולות ולמיקטל, אני לא יודעת במה מדובר, לי מעולם לא הייתה בעיה, וגם אף אחד מהרופאים שלי לא ציין בפני שזו בעיה (והייתי אצל מלא רופא מכל הסוגים וכל המינים) אני לוקחת למיקטל מגיל 16 וגם גלולות בערך מאותו גיל ולאורך כל המערכת היחסים שלי עם חבר שלי (שש שנים), בעלי דהיום (וגם אם החבר הקודם) לא הייתה לנו שום תקלה, אז לפני שאתם מתבאסים ועוברים לקונדומים, תבדקי את העניין כמו שצריך (יכול להיות שיש קשר למינון לסוג הגלולות לזמן שאת נוטלת אותן) [ובבקשה שאף אחד לא יכתוב לי שיכול להיות שיש לי בעיה נוספת.. תודה] לסיכום אני מקווה שזה יהיה משהו שתתרגלי אליו עד שתשכחי שהוא קיים (פחות או יותר) ולסיום, אני מכל מיני סיבות אידיוטיות שאני אפילו לא רוצה לציין כאן, לא סיפרתי כמעט לאף אחד, ואני דווקא חושבת שזה היה מאוד מקל עלי לספר, אבל הגעתי לשלב כזה שזה פשוט יהיה מוזר... בתכלס' אין ממה להתבייש ואני מקווה שמתישהו גם אני אבין את זה...

 

[חייםלוי]

למה שיכתבו לך שיש בעיה נוספת? אף אחד כאן לא

רופא ולא מכיר אותך. אם לא היו לך בעיות עם הלמיקטל והגלולות אז אין בעיה. זה דווקא טוב. אם את לא מרגישה צורך לספר אז לא חייבים. מי שקרוב אלייך יודע וזה מספיק. גם אני לא סיפרתי הרבה שנים עד שהגעתי לפורום הזה וזה הקל עלי. כמובן שכל הקרובים לי ידעו.

 

[לימאי123]

תודה על הכל

אבל אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי.. באמת לא בא לי לראות אף אחד וזה פשוט לא הוגן יש לי את החבר הכי מדהים בעולם, הוא ישן על כיסא לידי בבית חולים, ביקר אותי, עודד אותי (לפחות ניסה) וכך גם כל החברים שלי ואני פשוט לא מצליחה להעריך אותם, לא בא לי לראות אף אחד. רק להסתגר בבית ולשמוע מוזיקה אני מפחדת לעשות משהו שאני אתחרט עליו, אבל אני חושבת שאני הולכת להיפרד ממנו. כי כמה אני יכולה למרוח אותו? אבל פשוט לא בא לי לראות אף אחד אני אפילו לא יודעת מאיפה לשאוב את הכוחות ללמוד למבחנים הכל מתפורר לי, אני מבקשת לא לייעץ לי ללכת לטיפול פסיכולוגי כי אני כבר הולכת אבל פשוט אני מרגישה שאין לי כוחות להתמודד עם זה.. לדוגמא ביום שישי חברה ממש טובה שלי חוגגת יומולדת 18 בבר. אני כבר רואה איך זה יהיה נוראי להיות השפויה היחידה בין כל השיכורים אני רוב הסיכויים לא אצליח להחזיק מעמד ואשתה. מה זה יעשה לי?

 

[museMe]

ליאמי יקירתי

סיפור אישי קצר - יומיים אחרי ההתקף השני שלי חל יום הולדתי ה-26. יצאנו אני וכל החברים שלי לפאב... ואני אתן לך לנחש לבד מי היחיד שהזמין ספרייט . באותו רגע בדיוק (ואני הייתי חובב בירה מושבע ואלכוהול בכלל) הבנתי שזה לא חשוב האלכוהול, אלא אלה שיושבים לצידי, שותים אותו, עושים שטויות וגורמים לי לחייך נכון שהכל נראה כאיול שזה מתפורר ובא לך להיות רק עם עצמך, אבל לי אישית החברים שלי הם אלה שעזרו לי לאסוף את הפירורים ולבנות מחדש את החיים שלי (תהליך שאני עדיין בעיצומו), אל תמהרי לזרוק את חבר שלך שעושה הרושם ממה שכתבת שהוא דואג לך ואוהב אותך, אל תמהרי לסגור את עצמך מפני החברים שלך. אל תתני להם סיבה לרחם עלייך או שתרחמי על עצמך. תראי לכולם שאת כן יכולה לצאת מזה, ולהמשיך הלאה בחיים עם חיוך.

 

[חייםלוי]

התגובות שלך הן טבעיות לגמרי למי שנחתה עליו

הידיעה שיש לו/ה אפילפסיה. אאת החבר שאת מגדירה אותו מדהים אל תמהרי לזרוק. את לא הולכת למרוח אותו. את הולכת להמשיך לחיות רגילים כמעט לגמרי כולל החבר. אין הבדל באישיות שלך בין התקופה שלפני האפילפסיה ואחריה מלבד הדיכי המובן לגמרי שיחלוף עם הזמן ותחזרי להיות את עצמך כמו שאת מכירה את עצמך וכמו החבר שלך מכיר אותך

 

[anati r]

ליאם היקרה

קודם כל, ברוכה הבאה לפורום. לא קראתי את כל התגובות, אבל אני בטוחה שכולם עודדו אותך והסבירו לך מה עבר/עובר עליהם. מותר לצאת למסיבות, אבל לא חייבים לשתות אלכוהול. תאמיני לי יש עוד הרבה אנשים שיוצאים למסיבות ולא שותים אלכוהול בגלל סיבות אחרות. אפשר ליהנות גם בלי לשתות. ולתרופות צריך להתרגל. אני עכשיו לוקחת למיקטל וטופמקס, אבל עברתי עוד כמה תרופות בדרך. כיום אני די מאוזנת ולא נראה לי שחיי היום יום שלי שונים משל אחרים - חברים, משפחה, עבודה, ספורט.... פשוט לא לשכוח לקחת את התרופות בבוקר ובערב. יש לי את הקופסה שלי. מבחינת גלולות תתייעצי עם רופא הנשים שלך, אני חושבת שהוא המענה הכי טוב כי עליי למשל הגלולות לא השפיעו אבל יכול להיות שעלייך הן כן. כל תרופה משפיעה על כל אחד באופן שונה. בנוגע לצבא אין לי מושג איך העיניינים מתנהלים כיום כי עבר לא מעט זמן מאז שאני התגייסתי (מזדקנים

). בתקופתי מי שהייתה לו אפילפסיה קיבל פטור, לכן אני התנדבתי. אל תוותרי על הצבא, גם אם תצטרכי להלחם בהם קצת, תתגייסי. עצה מנסיון אישי - יהיו תקופות בהן בטח יהיו יותר בדיקות, סביר להניח שבעיקר בתקופה הזאת - אחרי כל בדיקה תקני לעצמך משהו קטן או תתיישבו באיזה בית קפה, תראי שכבר תרגישי יותר טוב

מקווה שעזרתי ואשמח לעזור בעוד דברים את מוזמנת לפנות אלי בכל שאלה שתרצי

ענת