בא לי ללכת

בא לי ללכת

הייתי שמחה לשמוע קצת מה אתם חושבים, איך זה נשמע מהצד... אנחנו זוג שנשוי כמעט 9 שנים. יש לנו 3 ילדים מדהימים! מאז ומתמיד הייתה בינינו אהבה ומשיכה אבל תמיד גם היו מריבות. היו מעט תקופות שלא רבנו. ומה הכוונה ריב? אני נעלבת ממשהו ואז אני בוכה וזה ישר יוצר אצלו הסתגרות והוא מפסיק לדבר איתי. זה מין פלונטר כזה שתמיד נראה אותו דבר. הוא יכול לא לדבר איתי כמה ימים עד שאני אבוא אליו לפייס אותו וזה אחד הדברים שנמאסו עלי. אני יודעת שאם אני נפגעת ופותחת את זה, זה ייקח עכשיו כמה ימים ואני ממש לא כזאת. אני יכולה להיפגע ואחרי איזה שעה שנרגעתי אני יכולה לשכוח מכל העניין וזה כבר פשוט מעייף ונמאס. דבר שני, בזמן האחרון הוא יושב כל הזמן ליד המחשב. אני מרגישה כאילו הוא מכור או משהו כזה.(ובוודאות שהוא לא יושב על דברים שקשורים לבנות) הוא מגיע הביתה בערב מדבר איתי קצת כדי לעשות וי ומחפש תירוץ לשבת ליד המחשב ואני הולכת לישון בנתיים (עד לא מזמן היינו הולכים לישון תמיד באתה שעה) והוא יושב עד השעות הקטנות של הלילה. ויש עוד דבר שמטריף אותי - הוא לא עושה כלום בבית. כמעט כלום. הכל עלי. אוף, אין לי כבר כוח! אני גם עובדת משרה מלאה ואני גם חוזרת הביתה לילדים (הוא חוזר לרוב כשהם כבר ישנים) וגם עושה הכל בבית. אני לא סופרמן! לפעמים אני חושבת שאם הוא היה נותן לי קצת יותר תשומת לב בערב כשהוא חוזר וקצת יותר מחזר הייתי ממשיכה הכל בשמחה. אבל גם להרגיש כזאת "זנוחה" מה שמשפיע על המצב רוח וגם להיות הסופרמן של הבית זה יותר מידי בשבילי. אם ניפרד אני גם אעשה הכל לבד (מה שאני כבר ככה עושה) אבל לא יהיו לי ציפיות ואכזבות. לא דיברנו בחיים על פרידה, אבל בימים האחרונים, כשאני מבלה לי כל ערב לבד, זה מציף אותי, ואני בוכה מלא. מה לעשות? לא בא לי לבקש שיתייחס אלי יותר, זאת הרגשה מושפלת וגם לטיפול אני לא בטוחה שהוא יסכים ללכת אז זאת נראית לי האופציה היחידה.
 

chenby

New member
ניסית

פעם דווקא להפתיע אותו בארוחת ערב מפנקת כשהוא מגיע הביתה? או באיזה ערב מפנק מסוג אחר כשהוא חוזר והילדים כבר ישנים? או גם וגם? קצת שמחה קצת פלפל.. קל להיעלב כל פעם, אבל זה לא באמת מוביל אותך לשום מקום. תפסיקי להיעלב כל פעם מחדש, 9 שנים, את יודעת מול מי את עומדת.. עכשיו בידיים שלך להכניס קצת שמחה לחיים. קודם כל תהיי את שמחה, ואז הכל מסביבך יהיה שמח והתוצאות בהתאם
 
דווקא ניסיתי

כרגע אני במצב שאני איזה שבוע בדיכאון מזה אבל בעיקרון הייתי עושה מלא הפתעות. ארוחת ערב יש לו כל ערב (כבר אמרתי שאני מכינה הכל בבית) והייתי אוהבת מאוד להפתיע אותו אבל זה דעך לי כי זה לא היה הדדי. אני גם רוצה להיות קצת מחוזרת (ולא רק כשהוא רוצה לשכב). בסך הכל אני חושבת שהוא מדהים ואני עדיין אוהבת אותו מאוד אבל קשה לי שהוא לא מראה לי שאכפת לו ממני. תמיד בהתחלה אומרים - "שלא נהיה מובן מאליו אחד לשני" ואני מרגישה שממש הגענו לשלב הזה.
 

yehonatan7

New member
למה שלא תשוחחי אתו ?

אם את שואלת אותי, אין לך סיבה להרגיש מושפלת אם את מבקשת ממנו יותר יחס. להפך, עדיף לך לומר לו בגלוי מה את מרגישה, מאשר לשמור את הדברים אצלך בבטן (בסופו של דבר זה עלול להתפוצץ ביניכם, וחבל). אולי תנסו לקבוע פרק זמן מוגבל שבו הוא יושב מול המחשב, כדי שיהיה לשניכם גם זמן איכות לפני השינה. וזה לגיטימי לחלוטין שתבקשי ממנו שיסייע לך יותר בעבודות הבית.את צודקת, זו לא חלוקה הוגנת אם את לוקחת את כל המטלות על עצמך. נסי לשוחח אתו על הרגשות שלו.ממה שאת מתארת, יכול להיות שהוא כבר לא מעוניין בך, ולא אוהב אותך יותר. אם וכאשר תגיעי למסקנה הזו, אני חושב שלא תהיה לך ברירה אלא להיפרד. אם דפוס ההתנהגות הנוכחי התחיל אצלו רק לאחרונה, כנראה שמשהו עובר עליו.כדאי לך לברר אם זה קשור אלייך. בהצלחה !
 
תודה על העצה

בעיקרון, אני חושבת שזאת הבעיה העיקרית שלנו. אני - לא יודעת לבקש עזרה ולבקש דברים בכלל. אני תמיד מרגישה שעד שאני אגיד ועד שזה ייעשה, עדיף לי כבר לעשות לבד. רק מה? בהתחלה, בתחילת הנישואים, לא היו הרבה דברים לעשות והסתדרתי ועכשיו אני מרגישה שאני קורסת מרוב עומס וכבר קשה לשנות את ההרגלים האלו שלו. אני מתחילה לחשוב בכיוון של להביא מנקה הביתה. אולי זה יוריד קצת לחץ מהבית.... בגדול, אני לא חושבת שנמאס לו ממני כי ברגע שאני מחייכת ואני מרוצה אז הוא מחייך בחזרה. אבל מפריע לי שבן אדם לא תמיד יכול לחייך, לפעמים יש לחץ בעבודה ואני חוזרת עצבנית קצת ואז הוא מתנתק. מה, אני צריכה להיות מושלמת ולחייך כל הזמן? בסופו של דבר, בן אדם הוא רק בנאדם. נראה לי שצריך לדעת להסתדר בטוב וברע, ואצלינו כשרע לי ולחוץ לי אז אני מצפה שהוא יהיה המשענת והתומך והוא לא. הוא עושה את זה רק ליותר קשה.
 

chenby

New member
תראי

כל עוד את תבואי מתוך תחושת מגננה או חוסר, לדעתי יהיה לך הרבה יותר קשה להשיג את התוצאה שאת רוצה. האיש שלך, מקסים ואת אוהבת אותו, והוא לא האיש שמחזיק במפתחות לאושר שלך - כי התפקיד הזה שמור לך. את צריכה קודם כל למצוא דרכים להוציא את עצמך מהדיכאון - כי זה לא התפקיד שלו - זו אחריות נורא גדולה להפיל על בן אדם אחר. ושוב - זה התפקיד שלך למצוא את השמחה הפנימית שלך. כשהשמחה הפנימית שלך יוצאת החוצה, אי אפשר להתעלם, את נהיית כמו מגנט. הלינק הזה שאני שמה לך - זו דרך אחת שלי אישית מאוד עוזרת כבר כמה שנים. אני אשמח לעזור לך עם זה- גם יש פורום שלה בתפוז, והכל קיים - רק עלייך לעבוד. ותזכרי יקירתי - תמיד תמיד יש ויהיה לנו על מה לעבוד- אין באמת מנוחה בעולם הזה. וכנראה שיש לזה סיבה. הנה הלינק: http://www.thefreedomtobe.net/doc/LovingWhatIs-little_book.pdf והנה לינק לאתר שלה: http://www.thework.com/ivrit/ בהצלחה, היום כולו יכול להשתנות לך עכשיו אם תחליטי, והסופשבוע יכול להיות לך חדש ומרגש - הכל בשנייה מתהפך. איזה כיף זה.
 

seeyou

New member
את צודקת בהרגשתך
אבל לדעתי

את צריכה לנסות להבין גם אותו את טוענת ש:"מאז ומתמיד הייתה בינינו אהבה ומשיכה" אז מה קרה שזה נגמר? ייתכן שהבחור קצת בדיכאון או בעיות בעבודה והוא מצפה ל"תמיכה" ולא רק לדרישות הוא מקבל "הרגשה טובה" מהגלישה ברשת (בתיקווה שזה לא מעבר למסך) תפקיד של אישה הוא לא קל אפשר להגיד אפילו קשה אם תצליחי ליגרום לו "עיניין"
בנשואים ייתכן שתיקבלי תוצאות טובות יותר שלא תחשבי שאם תתגרשי הגבר החדש לא יתנהג אותו דבר בציר הזמן יוסי
 

אייבורי

New member
עצוב

שאחרי תשע שנים יחד ושלשה ילדים את לא מסוגלת לבקש בנימוס (בלי להעלב) קצת יותר יחס. אבל אם את מבקשת יחס, אז אל תגידי את זה ארטילאי באוויר אלא תני מפרט מדוייק וקונקרטי.
 

c2011

New member
הזדהות מלאה!

גם החיים שלי נראו כך בדיוק עד לפני כמה חודשים. זה מעגל של כעס וחוסר תקשורת, האווירה הכללית קודרת וכל דבר קטן מצית ריבים שלא ברור למה כל הזמן מגיעים לאותה נקודה (ריבים) תראי, החיים שלי השתנו כשגיליתי שבעלי בוגד בי. הקשר שלנו התהפך ומאז המצב ביננו מעולה (אני יודעת שזה קצת אבסורדי) כנראה שהניעור הזה היה הכרחי לקשר שלנו.
 
לעניות דעתי

אין טעם בקשר אם את מרגישה בודדה. עדיף להיות בודדה לבד מאשר בודדה בתוך קשר. אז או שתיפרדו או שתלמדו איך להיות בקשר ביחד ולתקשר ביניכם. איכס, אני שונאת את אלה שנעלבים מזה שאת נעלבת. הוא עושה משהו לא בסדר, את בוכה, ובסוף את באה לפייס אותו. בלע.
 
עידכון

החלטתי ללכת הפעם עם ההגיון שבי, ולא עם הרגש, לשם שינוי ודיברנו. אמרתי לו מה אני מרגישה. וזה ישמע לכם הזוי אבל הוא גם הרגיש אותו דבר. הוא אמר שהוא נכנס הביתה מהעבודה והוא לא מרגיש כאילו אני שמחה לראות אותו. תמיד הכנתי את כל הדברים הטכניים - שתהיה לו ארוחה חמה, והבית יהיה מסודר כי חשבתי שזה מפנק אותו שהכל מתוקתק אבל אז אני סחוטה אז הוא אמר שלא אכפת לו הדברים הטכניים, הוא מעדיף שהם לא יהיו, שאני אשן כל היום וכשהוא מגיע שאני אהיה שמחה ורגועה. יש בזה משהו. בכל מקרה השלמנו והיה כיף והוא היה מקסים. אני מקווה שימשיך להיות טוב....
 
למעלה