זה באמת נורא, אבל זה לא חדש.
התעללות בתינוקות, ילדים ונוער קיימת מימים ימימה. גם מזמנים בהם חינוך היה הרבה יותר נוקשה ומובנה. למזלו של התינוק, זה התגלה מוקדם. יש אחרים שעוברים את זה שנים על גבי שנים, עד שמתבגרים וההורה כבר אינו יכול "להגיע" אליהם. וגם מקרים כאלה, עדיין יש להם סיכוי להירפא. בדרך כלל (אך לא תמיד) המתעלל בילד הוא אדם שעבר התעללות בעצמו בילדותו. או שהוא חולה. מי שידע ללכת לטיפול, יכול היה להפסיק את המעגל. אבל כמה מגיעים לטיפול? כל המקום שניתן לבריאות הנפש בחברה שלנו הוא קטן, סטיגמטי ולא נחשב לחלק מ"סל הבריאות" הנגיש (יחסית). יכול להיות גם שחינוך מוקדם להורות, ובכלל לזוגיות, כבר מגיל הגן ובית הספר... יכול גם למנוע וגם לתת מעקב ובקרה על ילדים ומשפחות. יכול להיות שאם זה יהיה כבר בתוכנית החינוכית בבתי הספר, אם יהיו למשל סדנאות בנושא יחסים בינאישיים, או אני לא יודעת מה... דווקא יש שינויים, קטנים אמנם, אבל בכל זאת שינויים בכיוון. למשל בנושא של אלימות יש בתי ספר שמשקיעים בתוכניות שונות למניעה. אולי יש מקום לתקווה שגם בנושאים האחרים של יחסים בין אנשים תהיה השקעה בעתיד...