לדעתי בעיקר כי המוח לא מחשיב אותם
מאותה סיבה שלא זוכרים הרבה דברים אחרים, כי הם לא חשובים. למעשה רוב החיוויים ורוב המחשבות והתחושות אנחנו לא זוכרים. כי רוב מה שקורה לא חשוב ואין צורך לעבד ולרשום אותו לזכרון. הרי גם דברים יחסית חשובים אנחנו שוכחים, כמו שם של אדם שנאמר לנו (אני שוכח שמות שניות אחרי שנמסרו לי), החלטות ומחשבות (הרבה פעמים חושבים על משהו, קמים לעשות אותו, ואחרי כמה שניות לא זוכרים מה בעצם רצינו). אז מה שלא חשוב בוודאי שהמוח לא ישקיע מאמץ לזכור.
בנוסף חלומות בדרך כלל מאד לא רציונליים, הם לא משהו שיש לו מבנה שאפשר לרשום. יש מרכיבים רציונליים גם אבל אפילו הם מחוברים בצורות מוזרות. קשה למוח לאחוז בחלק בר קיום שאותו אפשר לזכור.
כמו כן חלומות מורכבים אומנם מתמונות ועלילה אבל גם הרבה מתחושות, כמו פחד, התרגשות, שמחה ועצב. גם את אלה קשה לזכור. אנחנו הרי לא זוכרים כל תחושה לאורך החיים. זוכרים אולי שהתרגשנו או פחדנו אבל לא את ההתרגשות או הפחד עצמם. הם מתפוגגים, כמו שמתפוגג החלום.
אגב לדעתי גם מי שחושב שהוא לא זוכר את החלום, חלק כן נשמר לו ויכול גם לצוף, אבל האדם עשוי לא לזהות שמקור הזכרון הוא בחלום שחלם.