באתי פתאום...(האמנם?!?!)

המוקסמת

New member
באתי פתאום...(האמנם?!?!)



אתמול,לדבריך,תפסתי אותך בדיוק אחרי שיחה עם מישהי מהצ`ט,כשהיית עם רגל אחת כבר מחוץ למחשב.ובכל זאת נשארת לשוחח עימי.רציתי לומר לך תודה,תודה רבה אפילו,אתה כל כך מיוחד,דיברנו המון זמן,שפכתי את ליבי בפניך(אני לא יודעת מה גרם לי להפתח כך מולך-אתה הרי זר-)ובכל זאת הצלחת,כמו מעין קסם אישי מיוחד,או אולי כריזמה,אין לי הסבר,אך העובדה היא שגרמת לי לשוחח איתך על מה שהפריע לי.לא ניצלת את ההזדמנות כמו הרבה אנשים שכן היו עושים,לא ביקשת את הטל` שלי,לא הצעת שאקח את שלך,לא הצעת שנפגש,כלום,היית ``אביר`` אמיתי.מתוך השיר הידוע אני רוצה לצטט מס` מילים. ``באת אלי,את עיני לפקוח,וגופך לי מבט וחלון וראי/באת כלילה,הבא אל האוח,להראות לו בחושך את כל הדברים``. ``תנני לי ללכת,תנני לי ללכת,לכרוע על חוף הסליחה``. אין מילים בפי,אני לא אוהבת להכנס לכאן כמעט,וגם אתה אמרת לי שאתה בקושי נכנס למחשב-לכן אני רואה את זה כ אות מיוחד,לא סתם דיברנו,ושוב אני אומרת את אותו הדבר,תודה רבה,באמת.ממש שבית אותי,לכן גם הכינוי שבחרתי לי לכתוב בו לא יכול לסמל יותר מזה-``המוקסמת``- הייה שלום לך-כולי תקווה שנפגש אי פעם-(גם מול המסך,אם כי אני יודעת שזה לא מציאותי לחשוב כך).
 
למעלה