באתי להתייעץ

English

New member
כתבת בדיוק את הכאב וההשלמה שעברנו

ואצלנו נוסף לכך גם מה שציינה חייכנית: רצינו סימטריה כלפי הילדים, כלומר או שהם גנטיים של שנינו או לא גנטיים של אף אחד. לכן מראש פסלנו תרומות זרע או ביצית.
פונדקאות לא עמדה בכלל על הפרק, כי פשוט מרגישה לי כהתערבות בוטה מדי בטבע. חוץ מזה יצא לי לעשות בעבר משמרות במעון של נשים בהריון שצריך הגנה. ראיתי את הדואליות שיש להן כלפי הילד שבבטן, כן למסור לאימוץ-לא למסור, את ההתקשרות מצד אחד וחוסר הרצון להיקשר מצד שני. אומרים שהעוברים מרגישים... לא רציתי בזה עבור הפונדקאית או העובר.
 

נוני 75

New member
שאלה לא פשוטה

אולי אשמע בוטה מעט -אבל אני מרגישה שברגע שעושים תשאול, עדיין אין מוכנות לאימוץ. כי שוב וכבר עניתי כך למישהי אחרת שגם התלבטה אם לאמץ, האם עשרים תגובות יספקו, שלושים? הרי אימוץ הוא תהליך מורכב מראשיתו ועד התחלתו (כלומר גידול הילד)
ואוכל לכתוב לך טקסט ארוך על האפרוח שלי אהובי נפשי. האם זה ישכנע אותך? לא. כי כמו שכתבו לפני -את צריכה להגיע לתהליך האימוץ לאחר שעברת תהליך בפני עצמך, ועננת הפונדקאות לא תרחף מעל ראשך בשום שלב (גם כשתפגשי ילד ואולי לא יהיה חיבור ראשוני), או כשיציעו לך תינוק בן שנה וחצי או יותר.

אני הגעתי לאימוץ שלמה .וזה לא קורה ביום אחד. ולא שאלתי אף אחד. ולא עשיתי סקרים. ורק חיכיתי שהוא יגיע.

בהצלחה ענקית!
 
נוני יקרה,לדעתי את צודקת אבל גם לא....

את צודקת שסיפור האימוץ של מישהו אחר אף פעם לא יהיה סיפור האימוץ של השואלת. וגם שההתלבטויות ונסיבות החיים הן אחרות.
אבל מי שמצוי בהתלבטויות מרגיש הרבה פעמים מאד לבד. זה דיון שקשה למצוא מי שנכון יהיה לעשותו איתו. ואת יודעת מה?
לדעתי גם לא כל איש מקצוע מבין בנושא רגיש ומסויים זה גם כשהוא מבין באמפטיה ובמתן מרחב לכל צדדי התלבטות כלשהיא.
במובן זה אנחנו קהילה וירטואלית שאפשר להביא לפניה את הדברים מעבר לתא הקטן של המשפחה.ושזה יתקבל ויהדהד ושמי שכתבה כבר לא תרגיש נורא לבד.היא תרגיש שסביבה נמצאים בכל זאת אנשים שמכירים את "השפה",ושקודם לכן נמצאו בצמתים דומים של החלטה ו...לא נשארו שם אלא התקדמו אל ההורות.זה מחזק ונותן כח.
ומה שכן-את צודקת במאה אחוזים שדיון בפורום איננו מספיק לגבי קבלת ההחלטה האישית.בהתאם לאופי המתלבטים,אפשרית הבשלה לבד,כפי שתיארת לגבי עצמך,ואפשרי תהליך קצר עם איש מקצוע מבין.
 

נוני 75

New member
חייכנית יקירתי:))))

בוודאי שיש מקום לכל שאלה. ואנחנו כאן, אך בעיני ישנן שאלות הרות גורל ופורום -אינו המקום לפתור שאלה מסוג זה. קראתי את התגובות השונות ולא יודעת אם אפשר לצאת עם תשובה, הרי כל אחת שונה ויש שפוסלות פונדקאות ויש שניסו. האמת שבמקומה ,הייתי מתבלבלת
עוד יותר.
ואחרי שקראתי כי הבעל אינו מעוניין באימוץ, אני חושבת שהנושא מורכב אף יותר. קראתי את הספרים שעליהם המלצת. הם נהדרים .הם פרוזה נהדרת.אני התרגשתי, כי הייתי בתקופה שחיכיתי לטלפון הראשון מהעמותה, אבל מי שמתלבט, אני לא יודעת אם ספר זה או אחר יטה את כף המאזניים.


אני רוצה שהילדים המאומצים יתקבלו בבית שמחכה להם במאתיים אחוז. לא פחות

 
נוני חמדתי

קודם כל יש לאמר שבלי קשר לאם אני מסכימה או לא אני ממש נהנית לקרוא דברים שלך. ובקיצור כרגע אל תראי אותי כמתווכחת אלא כמשוחחת....
מגיבה בעיקר למשפט האחרון שלך "אני רוצה שהילדים המאומצים יתקבלו בבית שמחכה להם במאתיים אחוז. . לא פחות."
תראי,אני חושבת שצריך לתת הרבה קרדיט להתלבטות ולכך שאימוץ הרבה פעמים כרוך בתהליך ולא בהחלטה דרמטית שלאחריה כל הזמן שלמים עם הרעיון ורק מחכים לו.
אני אסביר. זה לא ממש פוליטיקלי קורקט לכתוב ולספר פה בגוף ראשון על חרטה ועל פיק ברכיים [אולי גם מתוך חרדה שמה יהיה אם אי פעם הילדים יציצו ויגלו] אבל פשוט אין לך מושג כמה וכמה אני מכירה שכשהגיע הטלפון מהעמותה לארוז מזוודה הן לא ידעו נפשן לא מרב שמחה אלא מרב בהלה.ואז מופיעות כל מיני מחשבות-האם אהיה אמא מוצלחת? האם לא אהיה אמא מבוגרת מדי? האם אני מסוגלת לגדל ילד?יעמדו בי כוחותי?האם יחכה לי ילד אחר ממה שהעמותה הבטיחה? האם מחכות לי "שבע שנים רעות"מבחינות שאפילו קשה לי לשער עכשיו?האם אוכל לרקוד על כל החתונות גם הורות גם זוגיות גם קריירה?על מה מהכיופים וההרגלים של החיים הנוכחיים אאלץ לוותר?לאיזה כיוון ישתנו החיים?..........לאנשים הללו ובייחוד לנשים הללו יש תחושה באויר של שינוי גורף שאחריו אי אפשר לומר "פוס" ויש גם משהו ש ל-א רוצה להישלף מהמוכר והידוע.ויש גם האמונות הטפלות לגבי אימוץ והחתול בשק וההליכה אל הלא נודע,המפחידה...שהיו מנת חלקם של הנלהבים ביותר דהיום.בקיצור-כל השדים והמפלצות קמים לשיר במקהלה...אבל זה לא חומר לפורום ,אלא לחברות,ולפעמים ליעוץ טוב .
ועוד הרבה לפני הבשורה של העמותה....הדרך אל החתימה,לפעמים גם היא מלאת ספקות והתלבטויות.
לדעתי הרגע המרגש עד כדי קדושה,הראשון שאין בו אמביבלנטיות,הוא של החיבוק הראשון. שם,רק שם נמס משהו בהתלבטות ללא מעט . שם מתעוררת לתחיה האמא שתמיד היתה שם ,ואפילו משהו בזיכרון לגבי העבר חסוך הילדים כאילו נמחק בבת אחת.חושבת שרק משם מתחילים המאתיים אחוז. ולפעמים גם זה לא מיד...
הספר של איל מגד משקף בצורה מדהימה את הדרך שהוא עבר עד ללהיות שוב אבא.לא ראיתי בו רק פרוזה. נראה לי מאד אוטוביוגרפי וכנה עם רגשותיו בשלבים שונים של הדרך לקראת.
לדרך לקראת חייבים לתת קרדיט,גם כשאיננה נעשית בדלת אמות.
ועוד משהו-לא חושבת שמה שמישהו יגיד באמת ישנה לשואלת אלא אם כן ימצא הד בליבה ו"יפגוש" אצלה משהו שהיה שם מזמן ורק חיכה.
 

נוני 75

New member
על מציאות ופנטזיה

רחל המשוררת רצתה בן. נבון, שחור תלתלים, ש-תפסע איתו בשבילי הגן. הכמיהה, הכאב, שיר הדגל של הנשים הכואבות. הדואבות
היא ייחלה לבן מושלם.
ובינינו, לא כולם נבונים, הם לא פוסעים בגן אלא רצים משתוללים ובודקים אם העלים טעימים:) ולגבי התלתלים, זה כבר עניין גנטי. :)

כשאני כותבת שצריך להגיע שלמה לתהליך האימוץ אין בכך סתירה שלא חששתי, חרדתי, קיטרתי (לא אוהבת לעזוב את הארץ, מטוסים, נמלי תעופה)
ופעם בחודש אני חייבת להגיע לספר לעשות צבע. מה יקרה אם אסתובב עם שורשים ?( אחת הבעיות הדרמטיות אין ספק)
טלפונים בלילות לאמא
בכי

גם עכשיו.גם אתמול גם היום .בודקת אם הוא מאושר. בוחנת את העיניים עד כמה הן צוחקות.
בוחנת תמונות ששולחים מהגן כמו חוקרת פשע -למה פה לא חייך ? מה קרה לפני
לפעמים אני מבקשת מהראש שלי ללכת לישון. (וקצת להיות מטומטת לשעה שעתיים) .:)
והפחדים והחששות. אוהו,

ואוהבת אותו כל כך.
ומגיעה לספר פעם בחודש ויהי מה!

ותענוג לנהל איתך שיחות.
 

VNRN

New member
תודה ועוד...

תודה לכולם. גם על התגובות הלכאורה בוטות.
לא מצטדקת רק עונה לכמה תהיות שהועלו כאן לגבינו:
נפגשתי עם אנשי מקצוע, גם מתחום הפסיכולוגיה, כדי לנסות לעשות סדר במחשבות
בעלי ואני איננו תמימי דעים בקשר לאימוץ, כמו אצל רבים אחרים אני מניחה, מה שהופך את ההחלטה לקשה יותר.
בד בבד עם הפונדקאות פתחנו תיק בעמותת מזל ואוקראינה סגרה את שעריה בדיוק כשהגיע תורנו.
עוד כשחשבנו שאולי אני אצליח להרות פתחנו תיק אימוץ בישראל והבנו שאין לנו מה לחפש אצלם - עובדת סוציאלית מגעילה והיינו כבר מבוגרים אפילו לילד בגיל שנתיים.
יש לנו פונדקאית מדהימה ותהליך מקסים. יש בארץ הרבה מאוד תהליכי פונדקאות טובים, מעצימים ויפים לכל המעורבים. בכל הנוגע לפונדקאות יש הרבה מאוד סיסמאות של אנשים לכאורה "פתוחים" שרק מצהירים הצהרות לוחמניות ולא מקשיבים לפונדקאיות. אבל זה דיון בפני עצמו.
יש לי חברה שאימצה ילדים מאוקראינה - משפחה מאושרת.
הדברים שאתם כותבים לי מסייעים לי לעכל ולחשוב. כן - אני זקוקה לחיזוקים חיוביים. אני צריכה לקבל החלטה וזה ממש לא קל כפי שאתם יודעים.
לפני יומיים כבר ביקשתי לקבוע בעמותת טף והם לא חזרו אלי. זה מעלה הרבה תהיות לגביהם אבל לא מרפה את ידיי.
תודה פעם נוספת. אני ממשיכה לקרוא כאן.
 
הי

כתבתי למעלה כששלחת את התשובה שלך..
לגבי העמותה-[למען הגילוי הנאות-אני לא אימצתי דרכה]-עכשיו חג החנוכה....הרבה מקומות עבודה פתוחים במתכונת חלקית או יצאו לחופשה....מדובר לאורך ההיסטוריה של האימוץ בעמותה מתוקתקת במיוחד מבחינת הטיפול בפונים אליה ,אז פשוט כדאי ליצור קשר שוב....ויש גם עמותה נוספת,"עתיד הילדים",שגם היא פעילה היום ויושבת ברחובות.גם לה היסטוריה טובה של הבאת ילדים.

לגבי חוסר תמימות הדעים ביחס לאימוץ בינך לבין הבעל-גם כאן את "באותה הסירה" עם רבים. הרבה פעמים הנשים הן המובילות ברצון ובביצוע.ורק קצת מאוחר יותר הבעלים מתלהבים ומתאהבים.
ממליצה לך מאד לקרוא עם בעלך ספרי רומאן של אייל מגד וצרוייה שליו,שאימצו ילד מרוסיה וכותבים כל אחד בדרכו על האימוץ. הספרים נקראים "שארית החיים"ו"טוב לחיות". בשעתו סקרתי פה כתבה שנערכה במוסף של ידיעות אחרונות -ראיון עם צרוייה שליו לרגל צאת סיפרה. היא סיפרה בין השאר על התהליך העמוק מאד שעבר בעלה,שבהתחלה רק "נשרך" אחריה באשר לאימוץ.
אין לי זמן כעת אבל מאמינה שתוכלי בקלות למצוא בחיפוש בפורום. הבאתי שם ציטוטים הקשורים לתהליך האימוץ והדהודיו בלב של שני בני הזוג.
 
נכון ותודה.ומצרפת...

את ההודעה שלי לגבי הראיון עם צרויה שליו שנערך עם צאת ספרה
וכן הפניה של מעבר לקשת לכתבה בווינט על ספרו של איל מגד.
 

שירה808

New member
אני הייתי ממשיכה כרגע עם פונדקאות ותרומה

הי
מכיוון שאת כבר בעיצומו של תהליך נראה לי נכון להמשיך בו.
אני אימצנו את ילדתינו המהממת לפני שנתיים פלוס ועכשיו נמצאים בתהליך פונדקאות.
היתרון בפונדקאות הוא הגידול מגיל אפס. הגנטיקה של ביתי משובחת ביותר אבל הייתי
שמחה לגדלה מגיל יום. כמובן שיש אפשרות ל׳תיקון׳ אצל הילדים שגדלו בבתי ילדים אבל
יש להשקיע ולתמוך בהם באופן אינטנסיבי עם המון רגישות לצרכינו, וצריך לקחת
זאת בחשבון. כמובן שכל הורות
דורשת זאת אבל בעיני להורות מאמצת יש את הייחודיות שלה.
שיהיה בהצלחה בכל דרך שבה תבחרו!!!!
 

Daria34

New member
המחקרים מדברים שילדים שנולדו בעזרת צלע

שלישית הם בסדר,אבל לא בדקו עוד מה נהיה מהם שכבר שאינם
ילדים,כשמבינים שיש להם בעצם ״שלוש אימהות״
שאחת מהן נושאת מידע שחשוב כמו לילד שאומץ הרקע הגנטי,שורשים
ועוד...
 

משתפרת

New member
ענית כאן על שאלה שהתעוררה אצלי:

כתבת על עצמך ושאלתי את עצמי מה אומר בעלך. מסתבר שהוא לא מתלהב לאמץ ילד. זה אחד מהשיקולים.
כעת את צריכה לשבת עם עצמך ולשקול את הבעד ואת הנגד בפונדקאות ובאימוץ.
לא הולכת להתחיל להתווכח על המוסריות שבפונדקאות. לי זה לא התאים, לך כן. כל אחד והדרך שלו. בוודאי שלא באה לדבר על הפונדקאית, שהיא אישה בוגרת שלוקחת את ההחלטות המתאימות עבור עצמה ועבור מצבה באותו שלב בחייה. לא הולכת לספר על המוסריות שבאימוץ. אימצתי כי זו היתה הדרך שלי להגדיל את המשפחה, יש כאן כאלה שאימצו מתוך אידאולוגיה. כל אחד ודרכו.
כמה דברים שקופצים למחשבות במהירות (ואת בוודאי תוסיפי לעצמך עוד דברים, ותצטרכי לשקלל את מידת החשיבות של כל דבר עבורכם):
פונדקאות- בעד: כבר יש לכם פונדקאית. בעלך שלם עם התהליך. לפחות חלק מהמטען הגנטי מגיע ממנו, וזה כנראה משמעותי עבורו. תגדלו את הילד מגיל אפסי, מה שיחסוך לו מעברים ויקטין את ההתמודדויות שלו עם המציאות שלו. נגד- תרומת הביצית מביאה מטען גנטי לא ידוע. אין בטחון שההריון ייקלט, או שיחזיק מעמד. יש אי וודאות אם יוולד בסופו של דבר ילד, או כמה זמן זה יקח. אין בטחון לגבי בריאותו של התינוק שנולד. לילד יהיו תהיות בנוגע למוצאו הביולוגי (לתורמת הביציות) כמו לילד שאומץ, כי כאן אתם בעצם מאמצים ביצית ולא ילד.
אימוץ- בעד: אחרי התהליך הלא פשוט ולא קצר יהיה לכם ילד, יהיה, לא אולי. ניתן לבחור את מין הילד. אפשר לממש את הכמיהה לבן או את החלום על בת קטנה. הפעוטות עוברים בירור רפואי, ניתן לאבחן מחלות ומומים ולהמנע ממצבים קשים. נגד: בין הלידה לבין האימוץ הילד צובר חסכים שאת חלקם תוכלו למלא, ויהיו דברים שישפיעו על כל חייו. לא תוכלו לקבל תינוק בן יומו.
בוודאי יש לא מעט דברים נוספים לחשוב עליהם. הזמן להתלבט הוא כעת, לפני שאתם מתחילים תהליך. כל מי שאומר לכם שצריך להגיע לאימוץ שלמים עם התהליך- צודק. רוב הכותבים עברו את ההתלבטויות מהסוג שאת מתארת. זה בסדר שאת חופרת בתוך עצמך כעת, כדי להגיע אל האמת שלך. אני מניחה שכתבת כאן כדי לשוחח על הדברים, כפי שפנית לעזרה אצל אנשי מקצוע. תחשבי היטב ותבחרי מה שטוב עבורכם.
 

KallaGLP

New member
אני לא חושבת שעצם העובדה

שהפונדקאיות עצמן רוצות בתהליך שוללת את זכותם של אנשים להתנגד אליו מבחינה מוסרית. אין לי ספק שפונדקאית היא אישה בוגרת ובעלת רצון חופשי ושבמקרים רבים היא באמת נכנסת לתהליך מכל הלב ובשמחה, ולא רק בשביל הכסף. אך מצד שני, לא בכל המקרים רק עצם העובדה שהצד השני מוכן או רוצה במשהו מספיק כדי להצדיק את המשהו הזה. עדיין לו היה קורה משהו לפונדקאית במהלך ההריון והלידה, אני באופן אישי לא הייתי מסוגלת לשאת את רגשות האשם, ולא משנה בכלל כמה היא רצתה בזה ושאף אחד אחד לא הכריח אותה. וגם הפרוצדורה עצמה של כניסה להריון היא מאוד לא נעימה, וזה לא משהו שנוח לי לגרום לאחר גם אם הוא בעצמו מוכן לזה. גם אין לי ספק שבין הרבה זוגות והפונדקאית שלהם יש יחסים נהדרים, מעצימים וכו' וכו', אך אף אחד לא יכול להבטיח מראש שזה מה שיהיה וששום דבר לא ישתבש מתישהו בדרך. כך שמבחינתי, עצם העובדה שהפונדקאית רוצה בתהליך עדיין לא פותר בשום צורה את הסוגיות המוסריות העקרוניות וגם את הסכנה שמשהו עלול להשתבש במהלך הדרך, וש*אני* אישית עם מקרה כזה לא הייתי מסוגלת להתמודד. אבל כל אחד ומה שמתאים לו, כמובן. כאמור, דעתי מגובשת רק בכל מה שנוגע אליי, והנושא הוא כל כך מורכב ולא חד משמעי שאני אפילו לא מתיימרת לקבועכ איזו קביעה כללית בנושא.אבל אני בהחלט יכולה להבין את נקודת המבט של אלה השוללים פונדקאות על הסף, לא רק ברמה האישית.
 

KallaGLP

New member
אכן, וזה בדיוק מה שכתבתי.

אבל הרגשתי צורך להתייחס לטענה שאם הפונדקאית מסכימה אין מקום להתנגד לתהליך.
 

משתפרת

New member
אם הפונדקאית מסכימה-

זו ההחלטה שלה, ועם ההחלטה שלה אינני מתווכחת. בנוגע לצד השני של הפונדקאות (מי שיקבל את הילד)- את ואני לא יכולות לעשות את זה, אנשים אחרים מרגישים אחרת. כפי שיש אנשים שלא מסוגלים לאמץ ילד מסיבות שלהם.
 

KallaGLP

New member
במקרה הספציפי הזה אני לא כל כך רואה

איפה דעותינו חלוקות. הרי כתבתי שזו אני שלא יכולה ולא מישהו אחר.
אבל ברמה העקרונית, עצם זה שאדם מסכים או אף רוצה לעשות מעשה מסוים עדיין לא נותן לזה הכשר מוסרי אוטומטי. לכן מבחינתי זה בסדר שיש אנשים המתנגדים לפונדקאות ברמה העקרונית. לא אני אישית מתנגדת (כאמור, דעתי אינה מגובשת בעניין), רק מבינה מדוע יש אנשים שמבחינת השקפת עולמם זה לא הליך שאמור להתקיים בחברה מתוקנת.
 
למעלה