נוקי מתגעגעת
New member
באתי לבקר
שלום לכל הבנות המקסימות, הרבה, הרבה זמן לא כתבתי כאן, אבל אני נכנסת לקרוא לעיתים קרובות וזה נותן לי הרגשה של מקום מובן... עברו כבר תשעה חודשים מאז שהיא הלכה והתחושה הופכת יותר ויותר מוזרה. מתגעגעת לכל כך הרבה דברים, בעיקר לפשוטים ביותר - לאכול בערב שישי אצל אמא, לשבת איתה בבית קפה, לדבר איתה, להתחבק. אני משתדלת לשמור על עצמי, להקפיד ללכת לעבודה, לקום בבוקר, לאכול, להסתכל כל עצמי במראה... התקופה האחרונה הייתה מוזרה. אני חיפאית ולא יצאתי מהעיר כל הזמן הנורא הזה. כאילו התוהו ובוהו הפנימי מתחבר לחיצוני ויוצר מערבולת קשה לעיכול... והיה השבוע יום בעבודה...יום כזה של מתח. עובדת אחת חזרה לאחר תקופת המלחמה (עבדנו כרגיל רוב הזמן), ונוצר מן מתח וכעס בינה ובין המנהלת. היו אנרגיות קשות במשרד ודמעות...ופתאום דווקא את זה לא יכולתי לשאת...אז יצאתי מוקדם והתפרקתי יומיים בבית, במיטה. הכל נראה לי פתאום קטנוני, מכאיב וללא טיפת חסד. זה הבהיל אותי והשתתקתי. מקווה שהכוחות יחזרו בקרוב. כרגע אני מרגישה בלי אויר. תודה לכן שאתן כאן.
שלום לכל הבנות המקסימות, הרבה, הרבה זמן לא כתבתי כאן, אבל אני נכנסת לקרוא לעיתים קרובות וזה נותן לי הרגשה של מקום מובן... עברו כבר תשעה חודשים מאז שהיא הלכה והתחושה הופכת יותר ויותר מוזרה. מתגעגעת לכל כך הרבה דברים, בעיקר לפשוטים ביותר - לאכול בערב שישי אצל אמא, לשבת איתה בבית קפה, לדבר איתה, להתחבק. אני משתדלת לשמור על עצמי, להקפיד ללכת לעבודה, לקום בבוקר, לאכול, להסתכל כל עצמי במראה... התקופה האחרונה הייתה מוזרה. אני חיפאית ולא יצאתי מהעיר כל הזמן הנורא הזה. כאילו התוהו ובוהו הפנימי מתחבר לחיצוני ויוצר מערבולת קשה לעיכול... והיה השבוע יום בעבודה...יום כזה של מתח. עובדת אחת חזרה לאחר תקופת המלחמה (עבדנו כרגיל רוב הזמן), ונוצר מן מתח וכעס בינה ובין המנהלת. היו אנרגיות קשות במשרד ודמעות...ופתאום דווקא את זה לא יכולתי לשאת...אז יצאתי מוקדם והתפרקתי יומיים בבית, במיטה. הכל נראה לי פתאום קטנוני, מכאיב וללא טיפת חסד. זה הבהיל אותי והשתתקתי. מקווה שהכוחות יחזרו בקרוב. כרגע אני מרגישה בלי אויר. תודה לכן שאתן כאן.