באק!

[Butza]

באק! ../images/Emo6.gif

האי כלם! חזרתי מפולין, היום מוקדם ממש הבוקר. עוד לא ישנתי, אבל אני הולכת עכשיו. הייתי פשוט חייבת לכתוב הודעה

התחשק. בכל מקרה, אני מסטולה לגמרי- נתראה עוד כמה שעות, יותק מפוקסת

לאב

 

[אני רואה כפול]

כפרעליך

אני לא אסלח לך שלא באת להגיד שלום!

 

[מורי לנצח]

ברוכות השוות ../images/Emo9.gif

 

[משו אמיתי]

יקירית ../images/Emo24.gif,

חזרת

מקווה שקואלית בסדר

 

[Butza]

../images/Emo25.gif../images/Emo6.gif

מה ניינים בובית?

קואלית בסדר גמור... עברה את הטיסה בשלום..היה לה קצת לחץ באזניים אבל היא מרגישה מצוין..ישנה שנת יופי

תעני לי כבר באיסי

אוהבתך.

 

[בובה שמחה מידי]

יה!! תספרי איך היה!!!

 

[פאנטה]

יא... התגעגתי, בוטוש...

 

[Butza]

../images/Emo24.gif

 

[זהר מנדל]

ברוך הבא!!!

תספרי חוויות!!!

 

[Butza]

חוויות..?

קניתי בדיוטי פרי דיסק של פרפר נחמד... וגם ראיתי את אריאלה

אבל מסיבות טכניות לא הייתי יכולה להגיד לה שלום! היה טוב. וטוב שהיה. כייף לחזור הבייתה. באתי עם ציפיות להבין מה היה שם אבל חזרתי עם העובדה שזה כמעט בלתי אפשרי. אני מציעה למי שזה מספיק חשוב לו ומעניין אות לנסוע. יש לזה חשיבות ומשמעות. לפחות בעיניי. מי שחושב על הדיוטי פרי או שמונה ימי חופש עם חברים, שישאר בבית. מבחינתי זה היה חשוב, והפנמתי הרבה. זה לא רק מסע של בכי. זה מסע של הפנמה וקבלה, וזה לא קל. החוויה הכי חזקה שלי שיצאתי איתה משם, זה הביקור במיידנק, במקום האחרון שרואים וכל החלקים של הפאזל מתחברים, ונדמה לך שאתה מבין. מה שבטוח חיזקתי את הדעות שלי- אין לי מה לחפש במקום אחר. כאן זה הבית שלי. אלה בקצרה החוויות שלי

(אה, וגם כל הזמן קיבלתי הודעות מהבית, אימא שלי כתבה בערך כל חמש דקות.... ובעקבות כך הייתי בדיחת המסע) דיבורים נוספים בדרכים המקובלות. (איסי, מסר, יונת דואר

) התגעגעתי ביותר וחשבתי מה אתם עושים פה!!! מקווה שעשיתם כייף

 

[בובה שמחה מידי]

יפה, אבל מה שמעניין זה...

שדבר ראשון דיברת על הדיוטי פרי.. קצת הציק לי, אבל זאת הרגשה שלך. מיידנק זה באמת הכי קשה....בין הכי קשים... גם אצלי היו ההרגשות האלה, ושאריאלה כבר תספר איך היה לה! גם אנחנו התגעגענו!

 

[כרמית וזהו]

אמממ

לדעתי דווקא טרבלינקה היה הכי קשה מעצם העובדה שאין כלום.

 

[בובה שמחה מידי]

כל אחד וההרגשה שלו...

 

[Butza]

סדר כרונולוגי

אין לזה שום חשיבות. תחלתי לפי מה שאני זוכרת. יש לי כל כך הרבה חוויות שזה יהיה קצת קשה, להתחיל מאמצע. אז התחלתי ממהתחלה.

 

[אני רואה כפול]

אריאלה מספרת איך היה לה [בערך]

אמממ... המסע ברוב הזמן לא היה בכלל מה שציפיתי. ממש באמצע המסע, ביום שבו קיבלנו מכתבים מההורים, נשברתי והתחלתי לבכות ואף אחד לא הצליח להרגיע אותי... ממש רציתי לחזור הביתה כבר. וגם לי, המקום שהכי נקשרתי אליו היה מיידאנק [למרות שסבא שלי היה באושוויץ]. מהרגע שהגענו לבורות הירי ועד שעזבנו את הר האפר לא הצלחתי להפסיק לבכות ולרעוד מרוב פחד... אמממ וזהו... כשחזרתי לארץ הרגשתי תחושת הקלה נהדרת...

 

[חברה מכוכב אחר1]

ברוכות השבות../images/Emo24.gif