באפתיות מוחלטת...
נכתבות להן מספר מילים על הרגשה מגעילה שתוקפת עוד אדם בעולם. מן תסכול רודף שלא עוזב. נאחז חזק. נועץ ציפורניו עד זוב דם. והדם נודף. כמו הדמעות היבשות על לחיים. נשימות עמוקות משרות אויר חם בפנים אשר דבוקות לברך בחוזקה. הכל נראה, ברור ומובהר לנגד העיניים- אך חוסר אונים עוטף בתמימות. מהירות, היא לא הדרך. אך גם לשבת ולהגיד כי עוד לא הגיע הזמן- זו היא לא דרך. אז איפה היא? הדרך... והנה עוד שירון קטנטון על עלובי החיים...אשר אנחנו הם, ולא אחרים. כן.. רחמים עצמיים, הם הפשוטים ביותר. אז נמשיך לבכות על כל מה שלא נעשה... כנראה שזה הוא טבעו של האדם.
נכתבות להן מספר מילים על הרגשה מגעילה שתוקפת עוד אדם בעולם. מן תסכול רודף שלא עוזב. נאחז חזק. נועץ ציפורניו עד זוב דם. והדם נודף. כמו הדמעות היבשות על לחיים. נשימות עמוקות משרות אויר חם בפנים אשר דבוקות לברך בחוזקה. הכל נראה, ברור ומובהר לנגד העיניים- אך חוסר אונים עוטף בתמימות. מהירות, היא לא הדרך. אך גם לשבת ולהגיד כי עוד לא הגיע הזמן- זו היא לא דרך. אז איפה היא? הדרך... והנה עוד שירון קטנטון על עלובי החיים...אשר אנחנו הם, ולא אחרים. כן.. רחמים עצמיים, הם הפשוטים ביותר. אז נמשיך לבכות על כל מה שלא נעשה... כנראה שזה הוא טבעו של האדם.