תראי... ../images/Emo41.gif
הרבה בבאפי זה עניין של השקפה, ויש אנשים שמפרשים דברים בדרך מסויימת ואנשים שמפרשים בדרך אחרת.. לא רציתי להכינס לזה מקודם, אבל אם העלת את הנושא.. לדעתי זה ערבוב של שניהם, ואני אסביר. באפי אכן גיבורה, והגיבורים מקריבים את עצמם למען העולם, אבל בבאפי יש יותר מגיבורה, היא קודם כל באפי האדם. הרבה עונות הייתה לה בעיה עם באפי האדם ובאפי הקוטלת, והיא הרגישה שהתכונות האלה מנוגדות אחת לשנייה ומפריעות. בפרקים שמשודרים בימים אלה ניתן לראות את זה (בהלאווין השיחה הקצרה שלה בהתחלה עם אנג´ל הייתה דוגמא מצויינת, היא קוטלת היא לא יכולה לעשות דברים שילדה רגילה עושה), את הבעיות שיש לבאפי האדם עם העובדה שהיא הקוטלת (מה השורה שלי, ההתבאסות שלה שלא יהיה לה מקצוע בעתיד). ובהתערבות ראינו שיש לה ספקות בנוגע לרגשות שלה בגלל שהיא הקוטלת, היא מרגישה שזה הופך אותה לקשוחה מדי ושקשה לה לאהוב. באפי בסך הכל סבלה המון מהקטילה, היא הועפה מבית ספר, איבדה חברים, לא הצליחה להתקבל טוב בחברה בגלל הקטילה, היא הייתה צריכה לוותר על אנג´ל בשביל להציל את העולם, והיו לה קשיים רבים בגלל הקטילה, ואחרי שאמא שלה מתה, הקשר החזק ביותר שלה לעולם שלא קשור לקטילה, היא פשוט לא מרגישה שזה טוב יותר. לא נהנית מהקטילה, לא מרגישה מסופקת. אז המדריך אמר לה שמוות זה המתנה שלה, והיא פירשה את זה בהתחלה ככשרון. מוות זה לא כשרון, היא מתגוננת, זה שהיא הורגת שדים לא אומר שמוות זה מתנה או כשרון. בפרקים הבאים היא בעיקר מרגישה חסרת אונים מול גלורי, שחזקה ממנה וטובה ממנה. השבירה הנפשית ב"משקל העולם", שהיא מרגישה אבודה וחלשה שכבר אין לה כוח יותר והיא רוצה שהכל ייגמר, היא לא רוצה לסבול יותר (פרק מצויין לדעתי, אני ממש ממש אהבתי אותו!). ואז בשיחה עם ג´יילס היא אומרת שאין לה כבר את ההבדל בין טוב לרע שהיה לה אז במקרה עם אנג´ל, שאין לה את החשק הזה להציל את העולם. היא אומרת את מה שניסו להגיד לנו שהיא מרגישה כל העונה, מהפרק הראשון עם דרקולה ועד עכשיו, שהיא מרגישה כמו רוצחת ואולי זאת המשמעות של הקוטלת אחרי הכל. ובסצינה האחרונה עם דאון כשהשער נפתח, היא סוף סוף מבינה, שהמוות הוא לא כשרון הוא מתנה בשביל הקוטלת, ולפי המבט על הפנים שלה כשהיא מבינה (ושרה לא שיחקה את המבט הזה סתם, אמרו לה לעשות את המבט הזה בכוונה) מה עליה לעשות, רואים שהיא שלווה ומרוצה מההחלטה שהיא עשתה, שהיא עומדת לקפוץ וחות מהעובדה שהיא מצילה את העולם היא גם מסיימת את הכאב שלה ואת הסבל, כבר אין לה את הרצון לחיות, כבר אין לה את החשק, אז היא קופצת. אני ראיתי פה אקט של אנוכיות, מעבר לקוטלת הגיבורה שמצילה את העולם, היא בחורה שמיואשת מהחיים ומהייעוד שלה וקופצת למותה. כל קוטלת באה עם משאלת מוות, וברגע שהיא הסתכלה אל הזריחה שם היא גם רצתה את זה. עונה שישית: לגבי ההחלטה של הסקוביס שבאפי תהיה בגיהנום, גם זאת הייתה פעולה שהיא בבסיסה אנוכית, הם רצו את באפי בחזרה בעולם הזה יותר ממה שהם רצו להציל אותה מהגיהנום. ו-ווילו אמרה את זה (אני לא ממש זוכרת באיזה פרק אבל היא אמרה את זה, שיכול להיות שהם סתם הניחו שהיא הייתה בגיהנום). ואצל באפי רואים בעונה השישית שהיא הייתה הרבה יותר מאושרת בגן עדן ואין לי ממש מה להוסיף על זה. ורציתי להוסיף את מה שווילו (כשהיא הייתה רעה) אמרה לבאפי ב-two to go: WILLOW: Oh, please! This is your pitch? Buffy, you hate it here as much as I do. I´m just more honest about it. BUFFY: That´s not true. WILLOW: You´re trying to sell me on the world. The one where you lie to your friends when you´re not trying to kill them? And you screw a vampire just to feel? And insane asylums are the comfy alternative? This world? Buffy, it´s me. I know you were happier when you were in the ground. The only time you were ever at peace in your whole life is when you were dead. סוף ספויילר לעונה השישית בקיצור (יצאה לי הודעה די ארוכה), אני ראיתי אקט מאוד אנוכי אצל באפי בהתאבדות, וככה אני פירשתי את זה. כמובן שזכותך לראות את זה אחרת לגמרי, ואני מקווה שהבנת את הטענה שלי.. זהו להיום.
שיהיה לכולכם לילה טוב וחלומות פז!
