באמת תהיתי

[תהיתי]

באמת תהיתי

האם יכול להיות שמישהי, שזקוקה להמון חום ואהבה (כולם זקוקים, אני יודעת, אבל אני קצת מעל לממוצע), תבחר לה דווקא את זה שלא יודע להעניק? את ה"נכה רגשית"? ואותו "נכה רגשית", האם דווקא הוא יבחר בזו שיודעת להעניק ולתת המון? באמת ניגודים נמשכים? הרי אני משוועת לקצת פינוק, לתשומת לב, להרגשה שאני אכן קיימת, לדעתו. והוא? הוא חושב שהדברים האלה הם שטויות, לא הכרחיים ומה פתאום שאפנק? לא מספיק לך שאנחנו יחד? זה לא מוכיח שאני לא רוצה ללכת? להיפרד? ובא לי לצרוח לו ולנסות להחדיר לראש העקשן שלו שהדברים הם אחרת, שהדברים שונים ממה שהוא חושב. אבל אולי הם שונים ממה שאני חושבת? (אגב, אנחנו כבר קרוב ל-20 שנה יחד....)

 

[רAרנוו]

נכון שאת נותת לבעלך הרגלים מסוימים

ובעלך לא יכול בלעדי ההרגלים האלה.אזי תרעיבי אותו.אבל חשוב לדעת שזה לא יהפוך למריבה בטקט תעשי זאת .דוגמה במתן סקס הוא מכן להכול אז לנהל משא ומתן על יחסים בינכם.זה עצתי ובחלק מהמיקרים זה עובד .בהצלחה.חשוב לדעת ויתור זה משהו מיוחד שלא הרבה אנשים התברכו בזה .אז תיתגאי בעצמך.רוני

 

[תהיתי]

אני יודעת שזה הפיתרון.

להרעיב אותו, יפה אמרת. ואת זה אני מנסה בימים האחרונים. אבל אני לא יודעת לעשות את זה, זה לא בא ממני וכל המשחקים האלה מתישים אותי. אני רוצה זוגיות אוהבת, הדדית, מפנקת. לא רוצה להרעיב אותו כדי שהוא ירגיש שאני זקוקה לחום. ואז, אחרי שהוא ירעב ויתן לי קצת חום, מה אז? אני אחזור להעניק והכל יחזור לקדמותו. אני אוהבת לתת, נהנית לתת ואוהבת לפנק. אבל מרגישה שהתייבשתי כבר מחוסר ההדדיות ביננו. ועל זה לפרק משפחה? לא יודעת....

 

[רAרנוו]

את צריכה לקרוא את המאמרים

בפורום.שמדברים למצבכם.קחי עצה גדולה מימני.אני נשוי וחבר של אישתי 10 שנים .עם הזמן אנו נמצאים במצבים כמו ילדים.משכנתה.וכולי. ואני איבדתי את הרגש שפיות וחוסר כבוד לאישתי ולילדים.בגלל המרוץ להעמיד את המשפחה על הרגלים .ולא ראיתי והקשבתי לאישתי פשוט עיוור.אני שידרתי FM ואישתי שידרה AM .יחסים עכורים ותאמיני לי גם לי לא היה טוב אבל חשבתי שאישתי מספיק חזקה ושהקשר שלנו מספיק יציב ושהיא לא תישבר.אבל היא נשבר היא הגיעה למצב שהיא דיברה ללמפה ואני לא ידעתי כי היתי עיוור.עד שאישתי נתנה לי בראש כדי שאבין ובעזרת שיחה עם אישתי וגורם שלישי (פסיכולוג)פתרנו את האטימות שהיתה לי.יש לי אישה אוהבת ומאוד אוהבת ואכפתית שהיא הרגישה שאני לא מתנהג בצורה טיבעית כמו בעבר לכן היא פתחה את הענים שלי.והמוטו שלי הוא סבלנות ותמיכה כול עוד שיש ניצוץ וכוונה מבעלך.בהצלחה רוני

 

[תהיתי]

אתה כותב כמעט כמו בעלי.....

לגבי פסיכולוג/יועץ/גורם שלישי כלשהו - לא בא בחשבון. הוא לא מוכן לשמוע על זה אפילו. מבחינתו - מה שהוא נותן (וזה מעט מאוד, תאמין לי) אמור להספיק. לא מספיק? יש לך בעיה. לי, אתה מבין? הוא אמנם מודה שיש לו בעיה בלתת, בלפרגן, בלפנק. הוא מודה שהוא עושה פחות מאנשים אחרים אבל בד בבד אומר שככה הוא ושלא אנסה לשנות אותו כי הוא לא חושב שהוא צריך להשתנות. אני זו שצריכה לקבל אותו כמו שהוא. לא רוצה לקבל אותו כמו שהוא. אני מאמינה שאפשר להשתנות בתחום הזה אם רק רוצים. הרי אני נותנת לו דוגמאות על ימין ועל שמאל. אני מעניקה המון וחשבתי שזה מה שילמד אותו להעניק חזרה. אבל זה פשוט הפך אותו לאפנדי. הוא יושב "עם הרגליים למעלה" ורגיל לקבל הכל עד הפה. נכון, תגידו: תפסיקי לתת לו ולפנק אותו וכשלא יהיה לו הוא יתעורר. אבל הוא לא מתעורר. יש? טוב. אין? לא נורא. העיקר שלא אצטרך להתאמץ. זה המוטו שלו. (מצטערת על האורך ומקווה שהצלחתי להבהיר את עצמי בצורה נורמלית). וכל הכבוד לך על הרצון להשתנות, על ההכרה ביתרונות של אשתך ועל הפתיחות כלפיה. באמת כל הכבוד!

 

[רAרנוו]

בלון מתנפח חייב להיתפוצץ

בסופו של דבר את צריכה מפלט .ואם זה חברה שלישפוך לה תצרות שלך.ואולי בלי לפגוע בגידה.כי אי אפשר לישון במיטה חולה.יש לי שאלה האם אורח החיים שלכם הוא שהוא יוצא לבלות עם חברים שלו ואת עם חברות שלך?

 

[seeyou]

../images/Emo10.gif-להרעיב אותו?אחרי 20 שנה?

הרגשתך כאישה מובנת,במיוחד אחרי 20 שנות נשואים. גם אם הוא היה מתאמץ להשתנות לא היה מצליח להחזיק מעמד 20 שנה. It is easier to be a lover than a husband for the simple reason that it is more difficult to be witty every day than to say pretty things from time to time. Honoré de Balzac אני מניח שהמצב לא היה כול כך גרוע אם הצלחת להחזיק מעמד תקופה כול כך ארוכה.. בכול מערכת יחסים נשארים בגלל מספר סיבות או עוזבים בגלל סיבות אחרות,הכול על פי צרכים אישיים. את שואלת :האם על זה לפרק משפחה? אני חושב שאת צריכה לשאול את עצמך האם בחוץ תקבלי מה שאת רוצה בתוספת למה שהיה. יוסי

 

[שולה36]

מזדהה

אני נשואה תשע שנים פלוס שלוש שנות חברות ובעלי הוא קר כמו קרח מהקוטב הצפוני.... לא נראה לו בכלל שצריך לחבק, לנשק, להגיד מילה טובה. במשך השנים התרחקתי ממנו וגם אני לא נותנת לו יותר מידי להרגיש אהוב. נמאס לי, כמה אפשר להסביר שאני צריכה חום? לא כל הזמן אבל לפעמים.

 

[ריבת חלב]

אני שואלת מתוך רצון להבין ולא לשפוט

לא מצליחה להבין, בתור בחורה צעירה - איך מתחתנים עם מישהו כזה? איך אישה שצריכה חום ואהבה וגילויי חיבה מתחייבת לחיות את שארית חייה עם מי שלא מסוגל לתת לה את זה? התפשרתן על מישהו שנראה כמו מפרנס טוב ואולי אבא טוב וויתרתן על הרומנטיקה והאינטימיות? אני נפרדתי מבחור מקסים וטוב לב אבל קר ומרוחק, והוא דווקא כן הבין את הצורך שלי בגילויי חיבה ואהבה ואף פעם לא קרא לזה "שטויות" אבל הוא פשוט לא היה מסוגל. נסיתי לדבר ולשכנע וגם הוא ניסה להיפתח ולהשתנות אבל אחרי יותר מחצי שנה הבנתי שאפילו שהוא לא היה "קר כקרח" ולא זלזל ברגשות שלי (ויכולים להיות יותר גרועים ממנו) הייתי יותר מתוסכלת ממאושרת. בטח ובטח שלא הייתי מסכימה להתחתן איתו אפילו אם הייתי בגיל המתאים ובשלב המתאים. אני יכולה להבין זוגות שמתרחקים עם הזמן אבל אם מהתחלה רואים שהצרכים שלכם בקשר שונים לגמרי והוא לעולם לא יצליח לספק אותך רגשית ונפשית, למה להתחתן? גבר כזה צריך למצוא לו בחורה שלא זקוקה לזה כל כך... או למצוא את הבחורה שתצליח לשבור אצלו את החומות, אם זה אפשרי בכלל.

 

[kofagus]

איך מתחתנים עם מישהו כזה?

מתאהבים, והאהבה עיוורת. אחרי כמה שנים נפתחות העינים ומבינים את הטעות.

 

[ריבת חלב]

עדיין קשה לי להבין

לפחות מנסיוני האישי, ואני לא בחורה שצריכה שידבקו אליה 24 שעות אבל בהחלט לא יכולה בלי אהבה וחום וקצת פוצי-מוצי, די קשה להתעוור מאהבה אם הבחור הוא אפילו לא כזה שסוחף אותך מעל הרגליים בדברי אהבה ומחוות רומנטיות. אני מקווה שלא אצטרך להתפשר על יום אחד על מי שלא יודע איך להביע רגשות וחושב שגינונים כאלה הם "שטויות" רק בגלל שהוא זה שהיה שם בזמן שאני צריכה בעל.

 

[אלמוגית 5]

האם זה החסרון היחיד שלו???

אם התשובה היא כן, אשרייך וטוב לך.

 

[איש המערות]

מיהו ה"נכה רגשית"?

האם ה"נכה" הוא זה שלא יודע להעניק ולהעניק ולהעניק מבלי להשביע את רעבונו של זה ש"זקוק מעל לממוצע", או שמא דווקא השני, המוצץ כל שביב אנרגיה רגשית שנותרה אצל בן זוגו, הוא זה הלוקה ב"נכות רגשית"? אם את תולה את ההרגשה שאת קיימת בכך שאחרים יכרכרו סביבך, לא תדעי שובע ולנצח תרגישי את הפחד מבדידות ומנטישה. רק אם תלמדי להעריך את עצמך בזכות עצמך תגיעי למידת האיזון שתאפשר לך להיות יותר שלווה. ב"קישורים" תמצאי מספר הפניות לסדנאות למודעות עצמית שיאפשרו לך לחזק את ההערכה העצמית שלך (לא "פוזה" של הערכה עצמית אלא ביטחון עצמי פנימי). יש מן הסתם גם אחרות שלא הגעתי אליהן עדיין. כדאי שתבחרי לך אחת מהן. לאחר 20 שנות נישואין זהנ מגיע לך ולו כריענון לשכל ולנשמה. בהצלחה.

 

[ספייס המקורית]

זה לא יעזור לך

את תהית אני טעיתי בגדול גם אני באותו מצב ולא מבינה אפילו לשנייה למה התחתנתי ויותר יפה (ולי אין עוד ילדים)למה יש לי רגלים קרות ואני לא מסוגלת ויותר פוחדת לקופ ולעזוב אותו

 

[ספייס המקורית]

לקופ =לקום

 

[adam33]

תת מודע...

אני מבין בעצם אותך..וזה טבעי... לפעמים יש אישה שרוצה את הדון גואן ולא יכולה בלעדיו.. אחרי זה היא בוכה למה נשים אחרות נמשכות אליו.. או למה הוא רוקד ברחבת הריקודים והיא מביטה בצד איך כולן משועות אליו.. וזו רק דוגמא קטנה.. כנ"ל לגבי המאצו.. הוא כל כך גברי עד שאת אומרת לעצמך שמגיע הרגע שאת רוצה שגם הוא יתכופף יחבק אותך ויביע רגשות.. איני מאשים אותך אני רק חושב שיש דברים שטובים לזמן מסויים ויש לזמן אחר אבל דבר אחד בטוח.. שהוא אדם עקבי...לא השתנה מאז שהכרת אותו.. יש דרכים לשנות את זה במקצת מתוך המאצו שבו ולא מתוך כך להפוך אותו ליותר רגשי.. בדיוק שיש אדם שכותב שיר ומגיש פרח - אדם רגשן ויש מאצו שקונה לך את השמלה הכי יקרה ואת האוטו בכדי שכולם יגידו מה זה מאצו..ועדיין הרגשות שבו הוצאו בצורה אחרת.. לכן אל תתיאשי רק תהיי חכמה יותר לקבל את מה שאת רוצה בצורה אחרת.. [ דיבורים ושיחות לא יעזרו] בהצלחה.