אנחנו הורסים במו ידינו את עולמנו
ובכל פעם מחדש אני נזכרת,אפרופו צב, בסרטון אנימציה פולני קצר שראיתי לפני שנה ונחרט בזכרוני לעד. כדור הארץ משול לצב ענק שמעופף בשמים ועלי גבו יצורים קטנים ומעצבים שהורסים, פוצעים, שורפים את עולמם, שעל גבו של הצב. והצב מזיל דמעות וסובל בשקט למרות הכאב הפיזי שהוא חש. ורק יצור אחד מודע לכאבו של הצב ומנסה להתריע בפני חבריו, אבל כצפוי איש לא מקשיב לו...וההרס נמשך ודמו של הצב נשפך... עד לרגע שבו הצב פשוט מחליט לצלול למימי האוקינוס ולסיים את חייו ועליו כמובן כל היצורים שבעולמו.