באמת כמה?
אז ככה, נסיכה שלי, ככה מתוך העננים האפורים שעטפו את הימים האחרונים, העננים הקודרים האלה, שהעיבו קצת על שמחת החיים הבלתי נדלית שלך, ואיימו להוציא משלוותה את האופטימיות החולנית שלי, כך לפתע מתוכם, הגיחה, כמו קרן שמש אביבית, אותה שאלה שכבר דשנו בה יחד, ואתמול אפילו בקעה לה מתוך העונה החדשה של "סקס והעיר הגדולה". כמה אהבות גדולות יש לו לאדם בחייו? לא, לא אהבת נעורים, שהיא על פי רוב אהבת בוסר. גם לא אהבת אם לילדיה, לא אהבה שמוצאת ביטויה רק בתשוקה פרועה, הרסנית. אהבה אמיתית, שלמה, מוחלטת, אהבה שגוברת על העיורון הרגעי שודאי מסמא את עינינו בתקופה הראשונה. אהבה עזה, כזו שנכתבות עליה מילים קסומות כל כך, שממלאת את ספרי השירה. כמה כאלה יש לו לאדם בימי חלדו? אז זהו, שממרומי 34 ושנותי, קשה מאוד להכליל, או לדעת בודאות, אבל יודעת מה? אם בכל מהלך ימי חיינו, עם כל רבבות האנשים בהם אנו נתקלים, אנו זוכים לאהבה אחת, אהבה עצומה, סוחפת, שלמה, נדמה לי שרק אם ברי מזל אנו, נזכה לאהבה אחת כזו, אחת. אז כן, יהיה מי שיצקצק בלשונו, מן הסתם כאלה שעוד לא חוו את האהבה הזו, יהיו גם כאלה שישלחו מבט מלא רחמים, מן הסתם כאלה שכבר ניכוו בחייהם, אבל אני יודע, אני בטוח, שאין עוד בחיים תחושה שתשווה לזה, אין עוד אושר שיכול למלא כך את הלב (ושנינו יודעים שהאושר שגורם חיוכו של ילד הוא ללא תחליף, לא על זה אני מדבר כמובן). אין עוד תחושת ריחוף מחוייכת כזו, הישענות איטית על ענן הזוי של אושר, פרפורי עונג חסרי מעצורים סתם כך בעיצומו של יום, הניצוץ הניצת בעיניים כשהתחושות האלה מציפות את הגוף... אם יתמזל מזלנו, פעם אחת בחיים...
אז ככה, נסיכה שלי, ככה מתוך העננים האפורים שעטפו את הימים האחרונים, העננים הקודרים האלה, שהעיבו קצת על שמחת החיים הבלתי נדלית שלך, ואיימו להוציא משלוותה את האופטימיות החולנית שלי, כך לפתע מתוכם, הגיחה, כמו קרן שמש אביבית, אותה שאלה שכבר דשנו בה יחד, ואתמול אפילו בקעה לה מתוך העונה החדשה של "סקס והעיר הגדולה". כמה אהבות גדולות יש לו לאדם בחייו? לא, לא אהבת נעורים, שהיא על פי רוב אהבת בוסר. גם לא אהבת אם לילדיה, לא אהבה שמוצאת ביטויה רק בתשוקה פרועה, הרסנית. אהבה אמיתית, שלמה, מוחלטת, אהבה שגוברת על העיורון הרגעי שודאי מסמא את עינינו בתקופה הראשונה. אהבה עזה, כזו שנכתבות עליה מילים קסומות כל כך, שממלאת את ספרי השירה. כמה כאלה יש לו לאדם בימי חלדו? אז זהו, שממרומי 34 ושנותי, קשה מאוד להכליל, או לדעת בודאות, אבל יודעת מה? אם בכל מהלך ימי חיינו, עם כל רבבות האנשים בהם אנו נתקלים, אנו זוכים לאהבה אחת, אהבה עצומה, סוחפת, שלמה, נדמה לי שרק אם ברי מזל אנו, נזכה לאהבה אחת כזו, אחת. אז כן, יהיה מי שיצקצק בלשונו, מן הסתם כאלה שעוד לא חוו את האהבה הזו, יהיו גם כאלה שישלחו מבט מלא רחמים, מן הסתם כאלה שכבר ניכוו בחייהם, אבל אני יודע, אני בטוח, שאין עוד בחיים תחושה שתשווה לזה, אין עוד אושר שיכול למלא כך את הלב (ושנינו יודעים שהאושר שגורם חיוכו של ילד הוא ללא תחליף, לא על זה אני מדבר כמובן). אין עוד תחושת ריחוף מחוייכת כזו, הישענות איטית על ענן הזוי של אושר, פרפורי עונג חסרי מעצורים סתם כך בעיצומו של יום, הניצוץ הניצת בעיניים כשהתחושות האלה מציפות את הגוף... אם יתמזל מזלנו, פעם אחת בחיים...
