באמת כבר יום שישי?
- פותח הנושא giri
- פורסם בתאריך
שבוע בסימן 'סוף סוף!'
כבר מתחילת מבצע צוק איתן חיפשתי שותף לדירה וקונה לאוטו הישן שלי. את הדירה ראו אולי 40 איש, אבל בתוך ה'בהלה לדירה' שהתרחשה בב"ש בחודשים האחרונים לא מצאנו שותף. הבעל בית כבר לחץ, החוזה החדש נכנס לתוקף ולא מצאנו... השבוע סוף סוף מצאנו! שותף נחמד ממש,עם גור כלבים שיהיה חבר לטאזי שלי, והכי חשוב- מוכן לשטוף כלים, אם אני עושה ספונג'ה!
למחרת גם מצאתי קונה לאוטו! היו הרבה שיבושים בדרך למכירה, אבל בשעה טובה הבעלות הועברה, ולי ירדה אבן מהלב.
עוד 'סוף סוף' שקרה השבוע הוא שסידרנו את החדר של אחותי סופית, ובמוצ"ש היא עוברת רשמית לגור 5 דקות נסיעה ממני
 
דברים פחות טובים שקרו השבוע: נפלו לי שתי תלמידות
לאף אחת מהן לא קרה שום דבר, אבל זה אף פעם לא נעים. היה די מעניין לראות את ההבדלים בתגובות של ההורים שלהן. כשהראשונה נפלה, בסוף השיעור ניגשתי לאמא שלה ואמרתי לה שאני מניחה שהיא לא ראתה אבל הילדה נפלה, וצפוי שמחר יכאב לה הגוף, ואם זה כאב לא סביר אז לגשת למיון וכו'.. ואז היא אומרת לי "כן ראיתי, לא נורא, לא קרה כלום". לעומת זאת, כשהילדה השניה נפלה סבא שלה רץ בהיסטריה לתוך המגרש, ולא עברו 10 דקות ואמא שלה התקשרה לבוס שלי לבקש אישור שהיא נפלה מסוס. לא יודעת מה עדיף... היסטריית יתר או התעלמות מוחלטת...
גם איבדתי את הפלאפון השבוע, והרגשתי די דבילית. מה שכנראה קרה הוא שהנחתי את הפלאפון על הגג של האוטו בזמן שקשרתי את הכלב, והשארתי אותו שם. אז מעבר להוצאה המרגיזה מאוד של 900 שקל על פלאפון חדש (אני גם ככה שונאת את המכשיר הזה, אז לקנות חדש זה מאוד מעצבן, אבל יש קבוצות ווטסאפ שלא נעים לי לצאת מהן...), איבדתי את כל התמונות, סרטונים, ספר טלפונים וכו'...
כבר מתחילת מבצע צוק איתן חיפשתי שותף לדירה וקונה לאוטו הישן שלי. את הדירה ראו אולי 40 איש, אבל בתוך ה'בהלה לדירה' שהתרחשה בב"ש בחודשים האחרונים לא מצאנו שותף. הבעל בית כבר לחץ, החוזה החדש נכנס לתוקף ולא מצאנו... השבוע סוף סוף מצאנו! שותף נחמד ממש,עם גור כלבים שיהיה חבר לטאזי שלי, והכי חשוב- מוכן לשטוף כלים, אם אני עושה ספונג'ה!
למחרת גם מצאתי קונה לאוטו! היו הרבה שיבושים בדרך למכירה, אבל בשעה טובה הבעלות הועברה, ולי ירדה אבן מהלב.
עוד 'סוף סוף' שקרה השבוע הוא שסידרנו את החדר של אחותי סופית, ובמוצ"ש היא עוברת רשמית לגור 5 דקות נסיעה ממני
 
דברים פחות טובים שקרו השבוע: נפלו לי שתי תלמידות
גם איבדתי את הפלאפון השבוע, והרגשתי די דבילית. מה שכנראה קרה הוא שהנחתי את הפלאפון על הגג של האוטו בזמן שקשרתי את הכלב, והשארתי אותו שם. אז מעבר להוצאה המרגיזה מאוד של 900 שקל על פלאפון חדש (אני גם ככה שונאת את המכשיר הזה, אז לקנות חדש זה מאוד מעצבן, אבל יש קבוצות ווטסאפ שלא נעים לי לצאת מהן...), איבדתי את כל התמונות, סרטונים, ספר טלפונים וכו'...
חודש ומשהו שנעלמתי
היו ההכנות לטיסה לחו"ל, אחרי זה חו"ל, ואז החזרה לארץ למליון ואחד אירועים:
הייתה אמורה להיות לי חתונה ביום ראשון אבל היא התבטלה. ביום ראשון הקרוב יש אירוע חברה של החבר, ביום שני אני מתחילה ללמוד טיפול בעזרת בעלי חיים (הפעם על אמת ולא רק קורסי השלמה בפסיכולוגיה), ביום שישי אני מאחרת מסיבת רווקות (אולי בקרוב אצלי כבר?!?!), ובעוד שבועיים יש לי שתי חתונות בהפרש של יומיים.
החיים שלי עמוסים כרגע בחברים שמחליטים להתחתן.
ובכל זאת, הייתי באירלנד והיה מהמם! נסענו שני זוגות ובעוד שהזוג השני הוציא אותנו מדעתנו והבנתי כמה הבחור אידיוט וכמה הבחורה מסכנה, פועל יוצא מכל זה הוא שהקשר בינינו רק התעצם ועכשיו אנחנו באחת התקופות הכי טובות שהיו לנו עד כה מתחילת הקשר. עשינו שם שתי רכיבות - אחת עם הזוג הנוסף ואחת לבד. ברכיבה עם הזוג הנוסף היה לא משהו כי לקחו אותנו הלוך חזור על כביש, ולסוס שרכבתי עליו הייתה פרסה משוחררת שבסופו של דבר נפלה (מצ"ב בתמונה - שתבינו איזה רגליים ענקיות, הפרסה בגודל הראש שלי!)
ברכיבה השנייה היה הרבה יותר מקצועי, המדריך גם רכב איתנו, ירדנו עד לחופי האוקיינוס והסתובבנו באופן חופשי. היה ממש עוצר נשימה... (מצ"ב בתמונה השנייה).
בסך הכל היה טיול לא רע והימים הכי טובים היו אלו שהיינו בהם לבד בלי הזוג השני.
ואז חזרנו לארץ...
ואתמול היה לי שיעור רכיבה ראשון מזה כמה שבועות. המאמנת נתנה לי סוס חסר בטחון ועבדתי איתו בעיקר על חופש כי הוא רגיל שכל הזמן תומכים בו ומחזיקים אותו והולך לאיבוד עם כל החופש הזה. עבדנו הרבה על פניות ועל עליה וירידה רגועה של מקצבים בחופש מלא. היה מאוד נחמד ושבוע הבא אני רוצה גם.
היו ההכנות לטיסה לחו"ל, אחרי זה חו"ל, ואז החזרה לארץ למליון ואחד אירועים:
הייתה אמורה להיות לי חתונה ביום ראשון אבל היא התבטלה. ביום ראשון הקרוב יש אירוע חברה של החבר, ביום שני אני מתחילה ללמוד טיפול בעזרת בעלי חיים (הפעם על אמת ולא רק קורסי השלמה בפסיכולוגיה), ביום שישי אני מאחרת מסיבת רווקות (אולי בקרוב אצלי כבר?!?!), ובעוד שבועיים יש לי שתי חתונות בהפרש של יומיים.
החיים שלי עמוסים כרגע בחברים שמחליטים להתחתן.
ובכל זאת, הייתי באירלנד והיה מהמם! נסענו שני זוגות ובעוד שהזוג השני הוציא אותנו מדעתנו והבנתי כמה הבחור אידיוט וכמה הבחורה מסכנה, פועל יוצא מכל זה הוא שהקשר בינינו רק התעצם ועכשיו אנחנו באחת התקופות הכי טובות שהיו לנו עד כה מתחילת הקשר. עשינו שם שתי רכיבות - אחת עם הזוג הנוסף ואחת לבד. ברכיבה עם הזוג הנוסף היה לא משהו כי לקחו אותנו הלוך חזור על כביש, ולסוס שרכבתי עליו הייתה פרסה משוחררת שבסופו של דבר נפלה (מצ"ב בתמונה - שתבינו איזה רגליים ענקיות, הפרסה בגודל הראש שלי!)
ברכיבה השנייה היה הרבה יותר מקצועי, המדריך גם רכב איתנו, ירדנו עד לחופי האוקיינוס והסתובבנו באופן חופשי. היה ממש עוצר נשימה... (מצ"ב בתמונה השנייה).
בסך הכל היה טיול לא רע והימים הכי טובים היו אלו שהיינו בהם לבד בלי הזוג השני.
ואז חזרנו לארץ...
ואתמול היה לי שיעור רכיבה ראשון מזה כמה שבועות. המאמנת נתנה לי סוס חסר בטחון ועבדתי איתו בעיקר על חופש כי הוא רגיל שכל הזמן תומכים בו ומחזיקים אותו והולך לאיבוד עם כל החופש הזה. עבדנו הרבה על פניות ועל עליה וירידה רגועה של מקצבים בחופש מלא. היה מאוד נחמד ושבוע הבא אני רוצה גם.
שבוע לא רע בכלל
היינו באילת מטעם העבודה. טיילנו ונהנו. אכלנו המון. הכי נהנתי מריף הדולפינים. ממש הוקסמתי מהם ובכלל מהחוף.
ביום חמישי חזרנו ללמוד. יש לי קצת רגשות מעורבים לגבי כל מה שקורה. מהלימודים עצמם אני מרוצה. על חלק מהתלמידים אני סומכת שיתאמצו להיות מדריכים סבירים. אבל יש כל מיני דיבורים והערות של אנשים, שאני מבינה שהם רחוקים שנות אור מלהבין את עולם הסוסים. זה קצת מתסכל אותי. כשאני מנסה להסביר להם, אני נתקלת בכל מיני ויכוחים של אנשים שיודעים הכל, כי הם רוכבים כבר חצי שנה, או שהמדריך שלהם אמר להם משהו (שאכן נכון לסיטואציה אחרת לגמרי). אז קצת קשה לי לראות את עצמי חלק מהם.
 
אתמול הייתי אצל הפיזיוטרפיסטית, שסידרה לי את הגב והצוואר. אני צריכה להמשיך לתרגל בבית ולבוא לעוד כמה טיפולים. אבל הטיפול הזה החזיר לי את התווך תנועה והיה שווה את כל הכאב שלו.
 
כמעט לא רכבתי השבוע. בעצם רק היום עשיתי סוג של רכיבה. היה לי סוג של שיעור וולטינג. למה סוג של? כי השיעור לא היה עבורי. השיעור היה עבור הסוס כדי לבדוק איך הוא מגיב לסיטואציות שונות ולמשקלים במקומות שהוא לא רגיל. השתמשנו היום בדאנס כי הוא מאוד רגוע. האמת שאני קצת התעקשתי עליו, כי אני יכולה לומר בוודאות שלא הייתי מסכימה לעשות את רוב התרגילים על סוס אחר.
זה לא שאי אפשר לסמוך על סוסים אחרים. אבל לי לוקח המון זמן לשחרר ולסמוך. אז אם מדריכה חדשה, עדיף שלפחות הסוס יהיה מוכר.
זו היתה חוויה מאוד טובה וחיובית. יצא לי לעבוד על הרבה דברים שבעייתיים לי ברמה הפיזית והריגשית.
תמיד היה לי קשה עם זה שעושים לי לונג'. האמת שלא עשו לי מאז שהייתי ילדה (או שאני לא זוכרת). אז מאוד הופתעתי מעצמי שזרמתי בכל המקצבים ובכל צורה שאמרו לי לעשות על הסוס.
ברמה הפיזית, אני כבר מבוגרת, בלי קשר אני גם לא גמישה. אבל הרבה מהתרגילים הזכירו לי פילאטיס ויוגה. אז הם היו מוכרים. הקושי הנוסף היה התנועה תוך שמירה על שיווי משקל. היו כל מיני דברים שבחיים לא חשבתי שאעשה על הסוס, כמו לעמוד לו על הגב (כי אני סופר פחדנית ויש לי פחד גבהים), או לרכב מקצבים כשאני הפוכה.
בשורה התחתונה, היה ממש כיף וזה היה אחלה שיעור גם עבורי.
 
היינו באילת מטעם העבודה. טיילנו ונהנו. אכלנו המון. הכי נהנתי מריף הדולפינים. ממש הוקסמתי מהם ובכלל מהחוף.
ביום חמישי חזרנו ללמוד. יש לי קצת רגשות מעורבים לגבי כל מה שקורה. מהלימודים עצמם אני מרוצה. על חלק מהתלמידים אני סומכת שיתאמצו להיות מדריכים סבירים. אבל יש כל מיני דיבורים והערות של אנשים, שאני מבינה שהם רחוקים שנות אור מלהבין את עולם הסוסים. זה קצת מתסכל אותי. כשאני מנסה להסביר להם, אני נתקלת בכל מיני ויכוחים של אנשים שיודעים הכל, כי הם רוכבים כבר חצי שנה, או שהמדריך שלהם אמר להם משהו (שאכן נכון לסיטואציה אחרת לגמרי). אז קצת קשה לי לראות את עצמי חלק מהם.
 
אתמול הייתי אצל הפיזיוטרפיסטית, שסידרה לי את הגב והצוואר. אני צריכה להמשיך לתרגל בבית ולבוא לעוד כמה טיפולים. אבל הטיפול הזה החזיר לי את התווך תנועה והיה שווה את כל הכאב שלו.
 
כמעט לא רכבתי השבוע. בעצם רק היום עשיתי סוג של רכיבה. היה לי סוג של שיעור וולטינג. למה סוג של? כי השיעור לא היה עבורי. השיעור היה עבור הסוס כדי לבדוק איך הוא מגיב לסיטואציות שונות ולמשקלים במקומות שהוא לא רגיל. השתמשנו היום בדאנס כי הוא מאוד רגוע. האמת שאני קצת התעקשתי עליו, כי אני יכולה לומר בוודאות שלא הייתי מסכימה לעשות את רוב התרגילים על סוס אחר.
זה לא שאי אפשר לסמוך על סוסים אחרים. אבל לי לוקח המון זמן לשחרר ולסמוך. אז אם מדריכה חדשה, עדיף שלפחות הסוס יהיה מוכר.
זו היתה חוויה מאוד טובה וחיובית. יצא לי לעבוד על הרבה דברים שבעייתיים לי ברמה הפיזית והריגשית.
תמיד היה לי קשה עם זה שעושים לי לונג'. האמת שלא עשו לי מאז שהייתי ילדה (או שאני לא זוכרת). אז מאוד הופתעתי מעצמי שזרמתי בכל המקצבים ובכל צורה שאמרו לי לעשות על הסוס.
ברמה הפיזית, אני כבר מבוגרת, בלי קשר אני גם לא גמישה. אבל הרבה מהתרגילים הזכירו לי פילאטיס ויוגה. אז הם היו מוכרים. הקושי הנוסף היה התנועה תוך שמירה על שיווי משקל. היו כל מיני דברים שבחיים לא חשבתי שאעשה על הסוס, כמו לעמוד לו על הגב (כי אני סופר פחדנית ויש לי פחד גבהים), או לרכב מקצבים כשאני הפוכה.
בשורה התחתונה, היה ממש כיף וזה היה אחלה שיעור גם עבורי.
 
LogainAbler
New member
תמיד אהבתי את זה
גם אחרי ש"גדלתי" אני נהנה מאוד מכל התרגילים האלה בלונג', מאפשר לך לשנות זווית ולהרגיש הרבה יותר נוח עם הסוס מאשר הישיבה הקבועה באוכף.
גם אחרי ש"גדלתי" אני נהנה מאוד מכל התרגילים האלה בלונג', מאפשר לך לשנות זווית ולהרגיש הרבה יותר נוח עם הסוס מאשר הישיבה הקבועה באוכף.
נעה של ה ים
New member
סוף סוף סוסים!
אחרי חודשים רבים ללא רכיבה וגם כחודשיים של יובש ללא סוסים בכלל- חזרתי לרכב!
החלטתי לוותר על האגו וללכת לחווה שהייתי אמורה לעבוד בה ובסוף הם הבריזו לי, כי זו החווה הכי קרובה והיא גם הכי נראית לי.
היה נהדר! קודם כל- איך שהגעתי לחווה והרחתי את הריח של הסוסים התרגשתי!
השיעור היה קשה ונהדר. דבר שהיה לי מוזר מאוד- עמד להתחיל השיעור והמדריכה לא אמרה לי לחבוש קסדה, ואז היא אמרה שמגיל 18 הם לא מחייבים וזו בחירה של הרוכבת. כמובן שבחרתי בקסדה! כל סיפורי הזוועות שסיפרתם לי פה הכניסו בי את הפחד הדרוש, וזה בכלל נראה לי מאוד מוזר שמישהו יבחר לסכן כך את החיים שלו רק בשביל הנראות של זה.
 
אז לשיעור עצמו- היה כיף גדול! כל כך הרבה זמן לא רכבתי וזה היה פשוט נהדר לרכב. היה לי משונה לרכב רק עם יד אחת(חוות ווסטרן, כמובן, לעומת האינגליש שבו התחלתי) ולהחזיק בחלק הזה של האוכף ששכחתי איך קוראים לו. עבדנו על טרוט על ההתחלה, שזה ממש טוב, והמדריכה ראתה שיש לי איזשהו רקע, אפילו אם מועט, וממש דרשה ממני. תוך כמה דקות היא החליטה שנעבוד על רגל נכונה, אם כך קוראים לזה(?)- לעשות קום שב לפי תנועת הרגל של הסוס. איפה שרכבתי בהתחלה מעולם לא עבדתי על זה, אפילו שרכבתי שם כמה חודשים, אז זה היה שינוי מרענן וגם די מאתגר.
רכבתי בין קונוסים וכל פעם הייתי צריכה להחליף יד במושכות והיה כיף.
אני מרגישה מהשיעור הזה שאולי החווה הזו יותר מתאימה לי מהחווה בה רכבתי. שתיהן נהדרות, אבל משהו באופי של החווה הזו נראה לי יותר תואם את האופי שלי.
 
בקיצור, היה טוב ואני מתכוונת לחזור לרכב באופן קבוע(אם התקציב יאפשר לי זאת, אני חייבת למצוא עבודה!)
 
עוד משהו שקרה- הייתי במיונים לשליחות של הסוכנות היהודית. לא השליחות של מחנות הקיץ שכולם מכירים, אלא השליחות של שנה. זה החלום הכי גדול שלי כבר שלוש שנים, והלך ממש לא טוב ואני מאוד מאוכזבת מעצמי. מקווה שבכל זאת הצלחתי לעבור לשלב הבא ושבהמשך אהיה יותר טובה.
אחרי חודשים רבים ללא רכיבה וגם כחודשיים של יובש ללא סוסים בכלל- חזרתי לרכב!
החלטתי לוותר על האגו וללכת לחווה שהייתי אמורה לעבוד בה ובסוף הם הבריזו לי, כי זו החווה הכי קרובה והיא גם הכי נראית לי.
היה נהדר! קודם כל- איך שהגעתי לחווה והרחתי את הריח של הסוסים התרגשתי!
השיעור היה קשה ונהדר. דבר שהיה לי מוזר מאוד- עמד להתחיל השיעור והמדריכה לא אמרה לי לחבוש קסדה, ואז היא אמרה שמגיל 18 הם לא מחייבים וזו בחירה של הרוכבת. כמובן שבחרתי בקסדה! כל סיפורי הזוועות שסיפרתם לי פה הכניסו בי את הפחד הדרוש, וזה בכלל נראה לי מאוד מוזר שמישהו יבחר לסכן כך את החיים שלו רק בשביל הנראות של זה.
 
אז לשיעור עצמו- היה כיף גדול! כל כך הרבה זמן לא רכבתי וזה היה פשוט נהדר לרכב. היה לי משונה לרכב רק עם יד אחת(חוות ווסטרן, כמובן, לעומת האינגליש שבו התחלתי) ולהחזיק בחלק הזה של האוכף ששכחתי איך קוראים לו. עבדנו על טרוט על ההתחלה, שזה ממש טוב, והמדריכה ראתה שיש לי איזשהו רקע, אפילו אם מועט, וממש דרשה ממני. תוך כמה דקות היא החליטה שנעבוד על רגל נכונה, אם כך קוראים לזה(?)- לעשות קום שב לפי תנועת הרגל של הסוס. איפה שרכבתי בהתחלה מעולם לא עבדתי על זה, אפילו שרכבתי שם כמה חודשים, אז זה היה שינוי מרענן וגם די מאתגר.
רכבתי בין קונוסים וכל פעם הייתי צריכה להחליף יד במושכות והיה כיף.
אני מרגישה מהשיעור הזה שאולי החווה הזו יותר מתאימה לי מהחווה בה רכבתי. שתיהן נהדרות, אבל משהו באופי של החווה הזו נראה לי יותר תואם את האופי שלי.
 
בקיצור, היה טוב ואני מתכוונת לחזור לרכב באופן קבוע(אם התקציב יאפשר לי זאת, אני חייבת למצוא עבודה!)
 
עוד משהו שקרה- הייתי במיונים לשליחות של הסוכנות היהודית. לא השליחות של מחנות הקיץ שכולם מכירים, אלא השליחות של שנה. זה החלום הכי גדול שלי כבר שלוש שנים, והלך ממש לא טוב ואני מאוד מאוכזבת מעצמי. מקווה שבכל זאת הצלחתי לעבור לשלב הבא ושבהמשך אהיה יותר טובה.
אין כמו ההתרגשות של לפני החווה 
אני חייבת לציין אבל שאני באמת לא מבינה איך חווה/מדריכה, שמעצם זה שהיא זו שאחראית עלייך בזמן השיעור (וזה לא שזו רכיבה חופשית שלך, או סוס שלך או בית שלך או וואטאוור), מוכנה לתת לך לוותר על הקסדה.
לא יודעת, לי זה גורם לחוסר נוחות. אם היא לא מוכנה לדרוש ממני את ההגנה הבסיסית הזו, מבחינתי זה כאילו פחות אכפת לה ממני.
מה זה משנה אם אני מעל 18?
אגב, שתבדוק שוב, הביטוחים לא מכסים תאונות רכיבה לאנשים ללא קסדה. אז שתזהר.
כל הכבוד לך שויתרת על הנראות והנוחות לטובת הבטיחות
אני חייבת לציין אבל שאני באמת לא מבינה איך חווה/מדריכה, שמעצם זה שהיא זו שאחראית עלייך בזמן השיעור (וזה לא שזו רכיבה חופשית שלך, או סוס שלך או בית שלך או וואטאוור), מוכנה לתת לך לוותר על הקסדה.
לא יודעת, לי זה גורם לחוסר נוחות. אם היא לא מוכנה לדרוש ממני את ההגנה הבסיסית הזו, מבחינתי זה כאילו פחות אכפת לה ממני.
מה זה משנה אם אני מעל 18?
אגב, שתבדוק שוב, הביטוחים לא מכסים תאונות רכיבה לאנשים ללא קסדה. אז שתזהר.
כל הכבוד לך שויתרת על הנראות והנוחות לטובת הבטיחות
שבוע מוצלח
השבוע לא היה לי שיעור בגלל אילוצים - לכן עשיתי שניים שבוע שעבר.
רכבתי שלוש פעמים ושלושתן היו די טובות.
במצטבר הוא מאד משתפר בעבודה לטרלית, יצא לי לדבר על זה עם אחת הרוכבות בחווה ונזכרנו כמה הוא היה נורא בשנה שעברה, זה גרם לי מאד להעריך את ההתקדמות. עכשיו הוא שומר על עצמו ישר בתנועה הלטרלית הרבה יותר טוב מקודם (עדיין לא תמיד מושלם) וגם כל הפניות הפכו להיות יותר חלקות.
הצד הפחות חיובי של העבודה היה הקנטר על הצד הקשה שלו, שפשוט מרסק לי את הגוף... הוא כל כך עקום, שהפתרון היחיד שמאפשר לי לעשות עליו קנטר לצד הקשה לאורך זמן הוא ישיבה קלה, וזה מרגיז, כי אני מאבדת חלק מהעזרים מן הסתם.
בשביל לנסות להתמודד עם זה יותר טוב, עברתי לעבודה על מעברים בעיקר, ועשיתי הרבה מאד קטעים קצרים בלי לתת לתנועה להתברבר יותר מדי. אני עדיין לא ממש מרוצה מהתוצאות - אני אתייעץ עם המאמנת על זה. לצד הטוב יותר (שמאל) הוא כבר ממש נעים ומאוזן בקנטר לאורך זמן, מה שרק מחדד את התחושה שימין פשוט גרוע.
השבוע לא היה לי שיעור בגלל אילוצים - לכן עשיתי שניים שבוע שעבר.
רכבתי שלוש פעמים ושלושתן היו די טובות.
במצטבר הוא מאד משתפר בעבודה לטרלית, יצא לי לדבר על זה עם אחת הרוכבות בחווה ונזכרנו כמה הוא היה נורא בשנה שעברה, זה גרם לי מאד להעריך את ההתקדמות. עכשיו הוא שומר על עצמו ישר בתנועה הלטרלית הרבה יותר טוב מקודם (עדיין לא תמיד מושלם) וגם כל הפניות הפכו להיות יותר חלקות.
הצד הפחות חיובי של העבודה היה הקנטר על הצד הקשה שלו, שפשוט מרסק לי את הגוף... הוא כל כך עקום, שהפתרון היחיד שמאפשר לי לעשות עליו קנטר לצד הקשה לאורך זמן הוא ישיבה קלה, וזה מרגיז, כי אני מאבדת חלק מהעזרים מן הסתם.
בשביל לנסות להתמודד עם זה יותר טוב, עברתי לעבודה על מעברים בעיקר, ועשיתי הרבה מאד קטעים קצרים בלי לתת לתנועה להתברבר יותר מדי. אני עדיין לא ממש מרוצה מהתוצאות - אני אתייעץ עם המאמנת על זה. לצד הטוב יותר (שמאל) הוא כבר ממש נעים ומאוזן בקנטר לאורך זמן, מה שרק מחדד את התחושה שימין פשוט גרוע.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.