באמת באמת.

[צעיף לבן]

באמת באמת.

יודעת מה,אני פשוט אגיד לך דוגרי מה אני חושבת, אבל מה אני באמת באמת חושבת! "תגידי!, את לא מפחידה אותי." אה לא? "לא!" שתיקה. "למה את שותקת? אני מחכה לשמוע מה את חושבת, סליחה, באמת באמת חושבת." התקפלתי, אני לא יכולה לעמוד מולה. "לא נו, דברי! ", היא תוקפת, עוצרת לרגע ,מביטה בי וממשיכה," עכשיו ממש אבל ממש סקרנת אותי. אני מתה לדעת מה את באמת באמת חושבת." ציניות בקול שלה. וכל הכוח שבעזרתו עמדתי מולה בגד בי וברח. נשארתי רק אני. אני חייבת לדבר , לדבר איתה, להעמיד אותה במקום. אבל מה להגיד? מה אני באמת באמת חושבת? אני מקווה שהיא לא מצליחה לראות את ההססנות הזאת שתקפה אותי פתאום. אולי אני אשחק אותה פגועה, ואגיד משפט כמו: את באמת באמת לא יודעת? לא זה לא יעבוד, היא לא תרד ממני, לא שהיא עלתה.. עם כל אחת אחרת זה היה עובד אבל איתה לא, היא חכמה מדיי. בעיה. אוקיי זה הזמן לתקוף, אני חושבת כבר יותר מדי זמן..בעצם שניות ספורות, מקווה רק שהיא לא ספרה. א..לא..זה..אני מגמגמת? לא טוב , בכלל לא טוב. יש לי עוד קצת זמן, היא עדיין לא מגיבה. תחשבי מהר! את באמת רוצה לדעת? אוי לא כבר היינו פה. "לא כבר עברנו על זה?" אכן כן- היא חכמה. "אני באמת רוצה לדעת." אני חושבת ש..ש.. נו זה הזמן בו את נכנסת לי למשפט ועוצרת אותי, נו כבר תעצרי אותי! ברגעים כאלו הייתי רוצה שהיא תשמע את השיחות שעוברות לי בראש. היא בכלל תחשוב שחסרים לי כמה ברגים. אני חייבת להמשיך, זה ממש לא הזמן לעצור. אני חושבת שזה לא הזמן המתאים. - זה לא מה שאני באמת באמת חושבת. "ואני חושבת שאת פחדנית." צודקת. איך היא תמיד יודעת לקרוא אותי כל כך טוב. אולי עדיף לספר לה..עדיף. אני לא פחדנית. אני חוששת ממה תחשבי ואיך תגיבי, ואם אני מפחדת זה רק בגלל שאני מפחדת להיפגע.- כנות- . היא השפילה מבט, אני לא מאמינה שגרמתי לה להשפיל מבט. אני יכולה לזהות את המלחמה שעכשיו מתרוצצת אצלה בראש. היא יכלה לראות גם את שלי? "אין לך ממה לחשוש, את יכולה לספר לי הכל. בשביל זה אני כאן, איתך." היא מנצחת הרבה יותר מהר ממני במלחמות שלה. אני באמת באמת חושבת שאני – עוצרת- נושמת- ממשיכה- רוצה להיות רק איתך. לא לחלוק אותך, גם לא איתו! רק איתי, אך ורק איתי. וזה לא נעים לי לחשוב שאת נמצאת איתו והוא נוגע בך, אני לא רוצה את זה. זה לא עושה לי טוב. – זה מה שאני באמת באמת חושבת.- אני גאה בי. שתיקה. תפילה בראשי, תדברי, תדברי, בבקשה תגידי משהו. השתיקה הזאת רועמת לי מדיי. אני מנסה לשמוע מה מתחולל אצלה בראש , שם, בתוך העיניים השחורות שלה. "אני...אני לא יודעת מה להגיד" – את לא יודעת מה להגיד? זה מה שהיא אמרה לי הרגע? לזה לא ציפיתי. תמיד היא יודעת מה להגיד, ותמיד זה מוביל למקום טוב, ועכשיו, עכשיו היא לא יודעת. תגובה מהירה, אני חייבת. מזה את לא יודעת מה להגיד? תגידי מה שאת חושבת, את תמיד עושה את זה. "אני לא רוצה לפגוע בך" גם אני לא רוצה שתפגעי בי. "אני, אני גם רוצה להיות איתך" – שתיקה. מהסוג שנושמים כדי לקחת אוויר למילה שאני ממש לא אוהבת לשמוע, אז אני מעדיפה להגיד אותה בעצמי. אבל.. "אבל, אני לא יודעת אם זה הזמן , אם זה מתאים. את חשובה לי, את זה אני יודעת." טוב שאת יודעת באמת. איך זה עוזר לי? – רציתי להגיד את זה,במקום יצא לי: גם את חשובה לי. יותר מדי, בגלל זה אני רוצה אותך, את כולך, ולא רק חלקים ממך בחצאי זמנים ובמקומות מסתור. שתיקה- היא שותקת יותר מדי. אני מביטה בה, רואה בעיניים השחורות שלה שיש לך מה להגיד, שהיא רוצה לדבר אבל היא בוחרת שלא. ואני תלויה באוויר. נאחזת בקצות האצבעות ,עוד קצת ואפול. בכוחות אחרונים אני שוברת את השתיקה שהפכה להיות ארוכה מדי. מה את חושבת? היא מהססת. " כמו שאמרתי, אני חושבת שאת חשובה לי" ומה את באמת באמת חושבת? -שתיקה-

 

[אילי לנצח]

..

הכתיבה שלך פשוט מרתקת.. הרצף הזה של מה שרצית להגיד ולא אמרת עם מה שבסופו של דבר כן אמרת פשוט סחף אותי.. זה כאילו קרה מולי ואני צפיתי בזה..כלכך אמיתי.. מדהים.

 

[אבוקדו מקולף]

חזק ואמיתי כל כך.

 

[תליתי שלט]

../images/Emo140.gif../images/Emo13.gif../images/Emo9.gif

אז מה היא באמת חושבת???? יחי הפער בן מה שאנחנו חושבים לאומרים, אפילו לעושים. כתיבה משובחת, משאירה מקום לדימיון וכמובן סוחפת בהתלבטויות שלכל אחד מאיתנו יש בעמקי ליבו, ראשו ונפשו. מקסים!