באמצע הדרך.
אני לא בטוח שיש פואנתה - אבל רציתי לשתף אתכם... היום, בדרכי הביתה מביקור קצר אצל שלתי, שמתי לב כי בשעה 9:55 אני עדיין כ20 ק"מ מכרמיאל (ו15 ק"מ מטבריה) - ממש באמצע הדרך. כמובן שהבנתי כי את הדקה דומייה אני "מוולה" באמצע הדרך, ומיד חיפשתי תחנת רדיו והמשכתי בנסיעה עד לצפירה (לא היתה לי ברירה - אין איפה לעצור). כשהחלה הצפירה מיד נעצרתי לדקה דומיה, שמתי לב כי גם כל המכוניות בכביש עצרו יחד איתי (כולל כמה מכוניות שיצאו מהכפרים הערביים בדרך - וגם אחר כך נכנסו לכפרים ערביים - כך שאני מתאר שלפחות אחד מנוסעי מכוניות אלה לא היה יהודי). בסוף הצפירה היו לי כשתי דקות עד שכולם חזרו למכוניותיהם ונסעו - והסתכלי סביב, היו שם (על פי הסטיקרים) שמאלנים וימניים, היו שם דתים וחילונים, אשכנזים וספרדים, וכמו שאמרתי אפילו מכונית אחת שנוסעיה ערבים. בדרך חשבתי על העניין והבנתי את עוצמת המראה, הנה באמצע הדרך, לא בעיר, בטקס מסודר או במקום עבודה - כשאיש לא רואה כשאיש לא יכול לשפוט אותם, עצרו כ-ו-ל-ם את מכונותיהם ועמדו לזכר הנספים בשואה. אני שראיתי אנשים שרים בדקות דומיה, ששמעתי פלפונים מצלצלים בדקה זו, ששמעתי אנשים מדברים וצוחקים בזמן היזכור - שהייתי בטוח שכבר אין לאנשים כבוד לימי הזיכרון פתאום, לא בטקס - לא בעיר - לא במקום הומה אנשים - אלא ב6 או 7 מכוניות על הכביש, נתקלתי במראה יפה (ואפילו מרגש)כמו זה. אני יכול היום להגיד בביטחון מלא - שסוף סוף הבנתי את משמעותו המלאה של יום הזיכרון - ושל הדקה הדומיה. THEHOCK
אני לא בטוח שיש פואנתה - אבל רציתי לשתף אתכם... היום, בדרכי הביתה מביקור קצר אצל שלתי, שמתי לב כי בשעה 9:55 אני עדיין כ20 ק"מ מכרמיאל (ו15 ק"מ מטבריה) - ממש באמצע הדרך. כמובן שהבנתי כי את הדקה דומייה אני "מוולה" באמצע הדרך, ומיד חיפשתי תחנת רדיו והמשכתי בנסיעה עד לצפירה (לא היתה לי ברירה - אין איפה לעצור). כשהחלה הצפירה מיד נעצרתי לדקה דומיה, שמתי לב כי גם כל המכוניות בכביש עצרו יחד איתי (כולל כמה מכוניות שיצאו מהכפרים הערביים בדרך - וגם אחר כך נכנסו לכפרים ערביים - כך שאני מתאר שלפחות אחד מנוסעי מכוניות אלה לא היה יהודי). בסוף הצפירה היו לי כשתי דקות עד שכולם חזרו למכוניותיהם ונסעו - והסתכלי סביב, היו שם (על פי הסטיקרים) שמאלנים וימניים, היו שם דתים וחילונים, אשכנזים וספרדים, וכמו שאמרתי אפילו מכונית אחת שנוסעיה ערבים. בדרך חשבתי על העניין והבנתי את עוצמת המראה, הנה באמצע הדרך, לא בעיר, בטקס מסודר או במקום עבודה - כשאיש לא רואה כשאיש לא יכול לשפוט אותם, עצרו כ-ו-ל-ם את מכונותיהם ועמדו לזכר הנספים בשואה. אני שראיתי אנשים שרים בדקות דומיה, ששמעתי פלפונים מצלצלים בדקה זו, ששמעתי אנשים מדברים וצוחקים בזמן היזכור - שהייתי בטוח שכבר אין לאנשים כבוד לימי הזיכרון פתאום, לא בטקס - לא בעיר - לא במקום הומה אנשים - אלא ב6 או 7 מכוניות על הכביש, נתקלתי במראה יפה (ואפילו מרגש)כמו זה. אני יכול היום להגיד בביטחון מלא - שסוף סוף הבנתי את משמעותו המלאה של יום הזיכרון - ושל הדקה הדומיה. THEHOCK