באותו לילה.

באותו לילה.

כשבאתי אליך באותו הערב, רציתי לתלוש, כן, כמו שתלשת לי. לתלוש לך את הלב. רציתי להכאיב לך, כמו שהכאבת לי. רציתי לשבור הכל, את כל ההצגות ואת כל הבועה שהתעטפת סביבה. רציתי שתדעי איך זה לבכות לילה שלם. ומה מרגישים כשלא מצליחים לנשום. כשבאתי אליך, באותו הערב, רציתי לנער אותך, להכעיס אותך, רציתי שתשברי, כמו שאני נשברתי. רציתי שלא תוכלי לחשוב על כלום, כמו שאני לא חושבת. אבל אז, כשעמדתי מול הדלת הגדולה, ופתחת לי את הדלת, לא הצלחתי. בהיתי בך, עם העיניים הגדולות שלי. אז, כשנשענתי בכניסה לבית שלך, רציתי לגעת בך, כמו שנגעתי. רציתי להרגיש אותך, כמו שהרגשתי. רציתי לנשק אותך, כמו שנשקתי. אז, כשעמדתי מולך, שתקתי. קיויתי שתביני, שתדעי להביט לי כמו תמיד בעיניים ולהבין כמה כואב לי. קיויתי שתרגישי כמוני, שלא תחזיקי מעמד יותר במשחקים ותפלי לזרועותיי. אבל את, הסתכלת, ולא אמרת, ולא הבעת, והמשחק שלנו נמשך.
 

princhipeta

New member
שונאת משחקים....

"קיויתי שתרגישי כמוני, שלא תחזיקי מעמד יותר במשחקים ותפלי לזרועותיי." אלוהים יודע כמה שזה אמיתי, בכלל כל הקטע ממש כנה, אהבתי.
 
שונאת משחקים.

זה אחד הדברים שמכאיבים הכי הרבה. אהבתי את הכתיבה. היא מלאה בהרבה כנות,ובכאב שאני בהחלט יכולה להזדהות איתו. שולחת חיבוק.
 
תישארי לעוד כמה רגעים

ולא רק לרגע, כי אני רוצה לקרוא עוד ממך. כמו שכבר כתבו מעליי, אמיתי,אי אפשר שלא להזדהות. אהבתי מאד את הכתיבה.
 
אני נשארת, אפילו ליותר מכמה רגעים.

תודה לכולכן על התגובות.
אני שמחה שזה נוגע בכן.
 
למעלה