באהבה רבה.

[lital172]

באהבה רבה.

לפעמים כל מה שצריך זה לעשות צעד קטן קדימה..זה מפחיד להתחיל ללכת רגל אחרי רגל ולעבור לעשייה, אבל שזה קורה דברים חדשים נפתחים לנו מול העיניים.

איזה צעד אתם הייתם רוצים לעשות ולאן?

אוהבת ומחבקת גם את אלו שנשארים במקום...

מאמינה בכולנו....

 

[lovelycupcake]

אולי לאהוב?

את מי שאני, את מה שאני.. להעצור ולהגיד כל הכבוד לפני שממשיכים לדבר הבא.
לדעת לקבל מחמאות ולא לחפש בהן נקודות שיפור

שיהיה לך יום נפלא אחותי

 

[מייפלס]

בהחלט לאהוב ת'צמך !

 

[lital172]

איזה צעד יפה,,

מאחלת לך להגיע אליו רגל אחרי רגל בבטחון מלא שזה מגיע לך...

 

[שישמים אחרים]

האמת היא

שלא הספקתי לכתוב אתמול אבל הצעד שרציתי לעשות היה למחוק מהפנים שלי את החיוך הקבוע, ולדבר בטיפול לא מנותקת מעצמי. וזה קרה היום. צעד נוסף? להמשיך לדבר את מה שהתחלתי היום ברביעי, בקבוצה.

תודה, ליטל

 

[lital172]

חייבת להגיד

שאת מאוד אמיצה וחזקה וכל הודעה שלך רר משקפת את זה יותר ויותר.
את עוזבת לרגע את החיוכים שמסתירים ובאמת פותחת הכל את כל מה שחבוי אי שם בתוכך.
גאה בך מאוד . מאחלת לך להמשיך בדרך הזו של השיתוף... מרגש לראות אותך מתחילה לדבר...

 

[פרפר בתוך אגרוף]

רוצה לספר מה?

לגבי החיוך, אני מאמינה שזה בדיוק מה שאת עושה עכשיו, לאט לאט.

 

[תמרה45]

אמממ

אוחחח וואי ממש התקלה..
אממממ
הצעד שלי זה הצבת מטרה כדי להבין מה הצעד הבא שלי... אשכרה שוקטת על שמריי כדי לא להציב מטרה וכו'.
אז להציב מטרה, אמן!!

 

[lital172]

רעיון טוב

באמת לחשוב ולהציב מטרה לאן את רצה להגיע..
תספרי לנו שתגיעי להחלטה ?

 

[תמרה45]

ההחלטה שלי

אחד מעשית ממש- להודיע לאחד משתי העבודות שאני עובדת בהן שאני הולכת ממנה, שלום, בי.
והשנייה, להשתדל מאוד להיות עם אנשים בריאים בנפש, לא לפרש אחרים, ולא לטפל במי שאני לא יכולה.

 

[פרפר בתוך אגרוף]

מחכה לשמוע מה המטרה...

כשתרצי לשתף

 

[תמרה45]

אני לא יודעת אם זו מטרה מספיק ראויה כן או לא

אבל לעזוב את החנות אוכל שאני עובדת בה..
הרי הרבה מחיי אני משקיעה באוכל, מן הסתם, גם עקב היותי לומדת את התחום
וגם עקב היותי מתמודדת,
אבל מצד אחד אני עובדת בחנות שהיא מוקש ומוקד
ואם כבר אני עובדת עם אוכל עדיף שזה יהיה אוכל בצד היותר טוב של המשוואה {פחות מתוקים וכו'}
או בכלל לא עם אוכל..
והצוות מהמם, והלקוחות גם.
אבל יש לי שם תמיד קו מתח פנימי מאוד גבוה.. ואני לא תמיד יודעת להבין האם זה משהו שהוא חיים
או מתח שהוא מתח לא טוב.

 

[levshavur]

הצעד שלי

ליטל שלום
הצעד שלי כרגע הוא אוליי טיפשי אבל אני מפחדת: לכתוב את העבודות למורה
הקשוחה-אני מפחדת ממנה ...אני מנסה לגייס כוחות לכתוב את זה כבר, להדפיס
ולהגיש...
וגם יום רביעי אני מתחילה ללמוד ואני מפחדת להתמודד עם העומס בלימודים
מבחינתי זה צעד משמעותי אחרי כל כך הרבה שנים שלא התמודדתי עם עומס
לימודים...
ואוליי זה טיפשי וילדותי לחשוב ככה
לא יודעת.
לבשה.

 

[lital172]

ממש לא טיפשי וילדותי

שולחת לך מלא כוחות. לאט לאט תשבי עם עצמך ותכתבי מה שאת צריכה.. הרגע הזה שמסיימים ואפשר להרגיש מלא בגאווה. מבינה את הפחד שלך לקראת העומס. קחי את זה לאט לאט... אם תרגישי שזה יותר מדי אפשר גם להפסיק. ולהתחיל את זה שתהיי יותר מוכנה.

וכמובן

 

[levshavur]

תודה על החיבוק!

 

[lital172]

יש איזה צעד

ואני הרבה זמן תקועה במקום. וזה כמובן להשקיע בעצמי ובתחום שאני אוהבת וללכת ללמוד ולעשות קורס מטפלות. להאמין בעצמי יותר להגיד לעצמי שזה לא צריך להיות כזה מפחיד הרי אני כל הזמן מטפלת בילדים ואני יכולה להגיד בלב גאה שאני מטפלת טובה.


אז קדימה ליטלי, אולי תעשי צעד קדימה לעתיד שלך? הסחות תמיד יהיו....

ועוד צעד זה לפנות שוב לטיפול עם כל מה שקורה. חייבת שיהיה לי מקום להתפרק ולהיות מוכלת בו.

 

[פרפר בתוך אגרוף]

אני מאוד בעד

וחושבת שתהיי מדהימה בזה.
מה מונע ממך לעשות את הצעד הזה?