באהבה ובאמונה...

[inbarush19]

באהבה ובאמונה...

אפרופו ט"ו באב...
יש פעמים שהאהבה והאמונה מתנגשים להם..
שנוצרים קונפליקטים,
מה תעשו אם תתאהבו(וזה יכול לקרות לכל אחד) בבן אדם שלא ברמה הרוחנית שלכם? (בין אם אתם יותר ובין אם הצד השני יותר)
האם נראה לכם שיש את דרך האמצע,ההתפשרות לכאן ולכאן,
או שאתם בגישה של "אני זה מי שאני וזהו" ובוחרים את הדומה ביותר מבני המין השני?
אם חבר קרוב החליט לוותר על דברים מהותיים בחיים הרוחניים לטובת בת זוג(ולהפך)? תזרקו הערה או שתנקטו בגישת "חיה ותן לחיות"?
בחיי אהבה-יש מקום לויתורים כואבים? או שאם ויתרת על משהו מהותי בחייך-זה כבר לא שווה?
איפה הגבול בין מה שניתן לוותר עליו בשביל חיי שלום,לבין דברים שהם כבר קו אדום?
והאם יכולה להתפתח אהבה אמיתית ללא מכשולים בין זרמים שונים באוכלוסיה,ללא מלחמות התשה כל יום?
איפה הנושא פוגש אתכם?

 

[מלאך ה צבאות]

עינברוש הנכבדה:

בס"ד
אכן זו שאלה כִּבְדת משקל.
יודע אנֹכי לספר שכשנישאתי בסה"כ הייתי בגדר:
מניח תפילין בלבד,וגם לא באופן תדיר ויומיומי.
אבל וירא כי טוב,קרי:מצא אשה,מצא טוב(משלי,פרק י"ח,פסוק כ"ב).
העיניים נפקחות ואתה הרבה יותר מפתח תודעה רוחנית,כי בלי אשה אתה לא שלֵם.
והרי גלוי וידוע שגבר בלא אשה שרוי בלא שכינה,שרוי בלא ברכה.
אשתי שתחיה הגיעה מבית יותר מסורתי משלי(למעשה שלי סופר אולטרה "חילוני",יהודי כמובן

),
היא אף למדה בבי"ס ממלכתי דתי של בני עקיבא אך מרדה עוד בילדותה בדת.
אשתי דליה שתחיה ללא כיסוי ראש,למרות שיש מסכת האומרת שטוב שאשה תכסה את
ראשה מפני חשש שתדבק לילית(שֵׁדה המפתה גברים)בזרעו של בעלה.
אשתי שתחיה לובשת מכנסיים למרות שמדאורייתא יש על כך איסור.
בננוּ מאור בן הקצת יותר מ-6 וחצי עונה אמן בשומעו אותי מברֵךְ.
הוא אינו חובש כיפה לראשו ולא למד בגנים דתיים/חרֵדִים.
את בטח שואלת עינבר איך זה מסתדר שאני שחובש כיפה סרוגה לראשי
ואני חי בדרך זו,ובכן איך פעם שאלו את רבי בן זֵירא:
מה היה הסוד שלך לאריכות ימים?
והוא ענה:
מעולם לא הקפדתי על אשתי וילדיי.
אני בהחלט מדי פעם בתום תפילותיי שרובן נעשות בסלון ביתנו סומך ידיי על אשתי ובני ומברכם.
לומר שזה קל?אז זה לא!
אבל אני זה שעשה שינוי,שהתחזק.
אשתי סרבה שאגדל זקן,ובשביל שלום בית נאלצתי לוותר על הרעיון.
אני בהחלט בוטח באשתי-בטח בה לב בעלה(משלי,פרק ל"א,פסוק י"א).
בכל אופן נישואין וזוגיות זו עבודה והשקעה,ובהעדר כזו שמשקים ומדשנים בדיוק כמו אדמה,הכל יבּוֹל.
אהבה אמיתית היא אהבה שלא תלויה בדבר,וזו אהבת אמנון ותמר.
כל אחד בכל אופן צריך לדעת מה הקו שהוא מותח מבחינת לוותר וכמה לוותר וגם ששני הצדדים ילכו זה לקראת זו.
אין זוג לא מותאם,יש זוג לא מודרך.
צריך הרבה רצון והרבה אויר לריצה למרחקים ארוכים ועם הרבה סיבולת לעמוד גם כשלא תמיד הכל ורוד ומתקתק.
לוותר?צריך לדעת למי וויתור צריך לעשות בבטחון עִם האיש הנכון שמגבה אותך ומעודד אותך במקביל לעשיית הטוב
ולא חלילה מוביל לדרדור רוחני רחמנא ליצלן.
ובכלל טוב לעיתים לא להגיב על כל דבר,ואם בוחרים לענות,אז כפי שאמר שלמה המלך החכם מכל אדם:איש חֵמה(חם מזג)
וארך אפיים(סבלני,שזו אחת מתכונות ה' יתברך בהן נבראנו בצלמו וכדמותו) ישקיט ריב(משלי,פרק ט"ו,פסוק י"ח).
מענה רך ישיב חֵמה(משלי,פרק ט"ו,פסוק א).
אז עלינו להיות עם עיניים בראשנו ולהיות חכם הרואה את הנולד ולפעול בהתאם לכל לחץ שמופעל עלינו,כי העולם הזה מהיר,דינאמי ומשתנה כהרף עין.
מקווה שסייעתי לך וְלוּ במעט,ובכלל גם השאר מוזמנים לייעץ מרום נסיונם וחֹכמתם.
בשורות טובות.

 

[inbarush19]

לא שאלתי בשביל עצמי,אלא כנושא כללי לדיון..

זאת אומרת-זה לא שאני בנקודה כזו כרגע. אבל תודה על ההרחבה וההתייחסות.
מה שכן-יש לי חברה שויתרה על כמה דברים מהותיים..אבל באמת זה משהו שכל אחד בוחר לעצמו ומחליט מה חשוב לו יותר ומה פחות.
חושבת שיש דברים שלא ניתן לגשר כמעט-אי אפשר להיות עם מישהו שלא ניתן לסמוך עליו בענייני כשרות למשל..
קשה להיות בסביבה שמבקשים מבן אדם לעשות משהו בניגוד לאמונתו.

נראה לי שבדברים רוחניים של בן אדם למקום,ניתן לעזור אחד לשני אך כל אחד לעצמו וזו עבודה אישית..
אך יש דברים מהותיים יותר(לטעמי)-כשרות,שבת,דברים עקרוניים.. שלא ניתן למחוק במחי יד.כשמודעים לכך שזה חשוב.

ברור שזה שונה כשמדובר בזוג שמתחתן חילוני ואז מתחזק,כי אי אפשר באמצע החיים לדרוש משהו שלא היה חשוב קודם..
אבל מלכתחילה כדאי שיהיה דמיון וקו כללי משותף..

אהבה יכולה להביא להתחשבות יתרה,אבל בוא נגיד שיש דברים שלא ניתן לוותר עליהם.
נראה לי שכשזוג רווקים יוצא הוא צריך לחשוב על זה במובן שכזה-
במידה ואותו קשר ייגמר,האם תהיי שלמה עם אותו ויתור?
אם נגיד מישהו יאכל טרף יחד איתה(מקצינה,אבל זה בשביל הרעיון),ואז ייפרד מהבחורה- הוא יקבל את זה בסבבה או ייתחרט? אם זה משהו שהוא יוכל לחיות איתו כרגיל ולהמשיך באותה דרך, או שהוא יחזור למצב הקודם כשהיא לא תהיה שם?
בן אדם יכול להרגיש בעת פרידה(ח"ו) שהוא וויתר על יותר מדי,ואז יחוש חסר ערך.. ויישאר קרח מכאן ומכאן.. כשבן אדם מוותר ,אבל על דברים שאינם מהותיים ועקרוניים, הוא ממשיך כרגיל(עד כמה שניתן) ויודע שהוא נשאר הוא.

 

[מיקי*]

מעולם בדורות קודמים לא פסלו אדם בכלל רמה דתית

אמנם כשהתחתנו בשידוכין אז באמת חיפשו התאמה מבחינה הרצון והאופי הדתי, אבל אז גם לא התאהבו והתחתנו.

רבנים נישאו עם נשים שהיו ברמה דתית נמוכה מהם. וכן להיפך. רק בדור שלנו הפכנו את היוצרות...

 

[E טי]

צר לי שאני נאלץ לחלוק על קודמי

אבל אני רואה את הנושא כקו אדום.
אבל אולי זה רק עניין של הגדרות, אז אני אנסה להגדיר...

שמירת הלכה של בן זוג היא קו אדום, כיוון שלא ניתן לנהל בית תקין כאשר אחד מבני הזוג לא שומר על ההלכה.
אז עם כל הכבוד לאהבה, במקרים כאלה לא ניתן ליצור קשר בין בני הזוג.

"רמה דתית" כמו עד כמה אדם מכוון בתפילה או כמה קרוב הוא מרגיש לרבש"ע בכל דרכיו,
זה כבר לא קו אדום, ובמקרה של פער בנושאים כאלו ניתן למצוא דרך לגשר עליהם.

ובאשר לשאלה הכללית שלך, האם יש מקום לויתורים באהבה?
כמובן שכן, אבל לא בנושאים שהם קווים אדומים.
לוותר על משהו בשביל האהבה זה פשוט להעדיף את הקשר, שהוא צד אחד בחייך, על פני צד אחר בחייך.
אתה לא מוותר על משהו ממך, פשוט בוחר להעדיף חלק ממך על פי שיקול של סדרי עדיפויות.

צריך אולי להעיר,
שההתייחסות לנושא שונה ממש בין אדם שהוא כבר נשוי לבין אדם שעוד לא.