באג 2003
בכתבה "האולטימטום של פרץ" שהתפרסמה היום בעיתון "מעריב" (עמודים 2-3) ישנה תמונה של אדם פצוע, עם מרצדס, ילדה, טלפון, כספומט ומטוס. תחת הכותרת סידורים אחרונים לפני השביתה, מחלק העיתון שלל עצות וביניהן : "לקפוץ לבנק" - לעשות סידורים בבנק ולהוציא כסף מהכספומטים, לפני שיאזל. "למלא דלק ברכב" - אם השביתה תהיה ארוכה, אז יהיו שיבושים באספקת הדלק במדינה. "לתקן טלפונים" - בזק לא יתקנו טלפונים, אז צריך להספיק עוד היום. "לתכנן יום חופש" - בשביל לשמור על הילדים שהסייעות לגננות לא יטפלו בהן. "להוציא מרשם לחולה" - כי הרי בשתי קופות חולים (כללית ולאומית) לא יעבדו מרפאות חיצוניות. "להתקשר לסוכן הנסיעות" - לברר אם לא נתקע במדינה. העצות האלו לא נראות מוכרות? לא היינו בסיפור הזה לפני שלוש שנים וחצי? הרשו לי להחזיר אתכם לדצמבר 1999, סוף דצמבר 1999, היום האחרון של חודש דצמבר 1999. אני אמנם לא הייתי בארץ כדי לקרוא את העיתונים, אבל על פי העצות שאני זוכר שהושמעו חודשים על גבי חודשים לפני, אני יכול להניח שאותן עצות שהופיעו היום במעריב, הופיעו גם אז. למשוף כסף מהבנק, כי אולי באג 2000 לא יאפשר זאת ובכלל, כל חשבונות הבנק שלנו ימחקו. למלא דלק, כדי שאם המכונית שלנו תמשיך לנסוע אחרי שבאג 2000 ישמיד אותה, יהיה לנו דלק מתחנות הדלק שלא יעבדו. מערכת הטלפוניה תקרוס, הכאוס והאנדרלמוסיה ישלטו ומסביב יהיה רק תוהו ובוהו וחושך על פני תהום. האנשים שיחטפו התקף לב בשל כל ההפחדות שעשו להם אנשי המחשבים, לא יזכו לטיפול, כי המחשבים בחדרי הניתוח לא יפעלו. וכמובן, מי שיהיה בחו"ל "ייתקע" שם למשך שבועות, עד שיפטרו את הבעיות שבאג 2000 גרם. כן, מעריב, לא נעים להגיד, שוב מפחיד את הציבור לריק. אז יתכן ותהיה שביתה כללית במשק, יתכן ואף במקום להנות מהחופש, השובתים ירגישו קצת לא נעים כי כל מיני גופים אליהם רצו לפנות ביום החופש שלהם לא יעבדו. אבל האם הפאניקה מוצדקת? האם לצייר אדם עם יד שבורה ולכתוב שיש להצטייד במרשמים ולציין שמרפאות חוץ בשתי קופות חולים לא יעבדו זו לא הפחדה והגזמה של מה שהולך לקרות? האם אנחנו צרכים למלא פחי דלק ולאגור אותם וכך להגשים את הנבואה לפיה ייגמר הדלק במדינה? מה הסיכוי שכל הטלפונים שלנו יקרסו מחר (ולא יהיה לנו גיבוי של מכשירים סלולאריים שיש כמעט לכל אחד במדינה)? יבואו אנשי מעריב (ובמקרה בחרתי במעריב, כי זה העיתון שלצערי אנחנו מנויים אליו בבית) ויטענו שחובתם להתריע בפני הציבור על סכנות אפשריות, אבל האם הפחדה היא עניין מוצדק? מרוב עצים לא רואים את היער, מרוב התרעות והפיכת כל נושא שולי לאיום קיומי, קשה לאנשים במדינה הזאת לראות שמדינת ישראל היא מדינה שסה"כ טוב לחיות בה. אני מציע למו"ל של שני העיתונים הגדולים במדינה, "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" לנהוג קצת ביותר אחריות ולהבין שחדשות רעות אולי מוכרות טוב יותר, אבל לפאניקה ולפוביות שאנשים נכנסים אליהם כתוצאה מהכתבות שלהם, יש מחיר.
בכתבה "האולטימטום של פרץ" שהתפרסמה היום בעיתון "מעריב" (עמודים 2-3) ישנה תמונה של אדם פצוע, עם מרצדס, ילדה, טלפון, כספומט ומטוס. תחת הכותרת סידורים אחרונים לפני השביתה, מחלק העיתון שלל עצות וביניהן : "לקפוץ לבנק" - לעשות סידורים בבנק ולהוציא כסף מהכספומטים, לפני שיאזל. "למלא דלק ברכב" - אם השביתה תהיה ארוכה, אז יהיו שיבושים באספקת הדלק במדינה. "לתקן טלפונים" - בזק לא יתקנו טלפונים, אז צריך להספיק עוד היום. "לתכנן יום חופש" - בשביל לשמור על הילדים שהסייעות לגננות לא יטפלו בהן. "להוציא מרשם לחולה" - כי הרי בשתי קופות חולים (כללית ולאומית) לא יעבדו מרפאות חיצוניות. "להתקשר לסוכן הנסיעות" - לברר אם לא נתקע במדינה. העצות האלו לא נראות מוכרות? לא היינו בסיפור הזה לפני שלוש שנים וחצי? הרשו לי להחזיר אתכם לדצמבר 1999, סוף דצמבר 1999, היום האחרון של חודש דצמבר 1999. אני אמנם לא הייתי בארץ כדי לקרוא את העיתונים, אבל על פי העצות שאני זוכר שהושמעו חודשים על גבי חודשים לפני, אני יכול להניח שאותן עצות שהופיעו היום במעריב, הופיעו גם אז. למשוף כסף מהבנק, כי אולי באג 2000 לא יאפשר זאת ובכלל, כל חשבונות הבנק שלנו ימחקו. למלא דלק, כדי שאם המכונית שלנו תמשיך לנסוע אחרי שבאג 2000 ישמיד אותה, יהיה לנו דלק מתחנות הדלק שלא יעבדו. מערכת הטלפוניה תקרוס, הכאוס והאנדרלמוסיה ישלטו ומסביב יהיה רק תוהו ובוהו וחושך על פני תהום. האנשים שיחטפו התקף לב בשל כל ההפחדות שעשו להם אנשי המחשבים, לא יזכו לטיפול, כי המחשבים בחדרי הניתוח לא יפעלו. וכמובן, מי שיהיה בחו"ל "ייתקע" שם למשך שבועות, עד שיפטרו את הבעיות שבאג 2000 גרם. כן, מעריב, לא נעים להגיד, שוב מפחיד את הציבור לריק. אז יתכן ותהיה שביתה כללית במשק, יתכן ואף במקום להנות מהחופש, השובתים ירגישו קצת לא נעים כי כל מיני גופים אליהם רצו לפנות ביום החופש שלהם לא יעבדו. אבל האם הפאניקה מוצדקת? האם לצייר אדם עם יד שבורה ולכתוב שיש להצטייד במרשמים ולציין שמרפאות חוץ בשתי קופות חולים לא יעבדו זו לא הפחדה והגזמה של מה שהולך לקרות? האם אנחנו צרכים למלא פחי דלק ולאגור אותם וכך להגשים את הנבואה לפיה ייגמר הדלק במדינה? מה הסיכוי שכל הטלפונים שלנו יקרסו מחר (ולא יהיה לנו גיבוי של מכשירים סלולאריים שיש כמעט לכל אחד במדינה)? יבואו אנשי מעריב (ובמקרה בחרתי במעריב, כי זה העיתון שלצערי אנחנו מנויים אליו בבית) ויטענו שחובתם להתריע בפני הציבור על סכנות אפשריות, אבל האם הפחדה היא עניין מוצדק? מרוב עצים לא רואים את היער, מרוב התרעות והפיכת כל נושא שולי לאיום קיומי, קשה לאנשים במדינה הזאת לראות שמדינת ישראל היא מדינה שסה"כ טוב לחיות בה. אני מציע למו"ל של שני העיתונים הגדולים במדינה, "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" לנהוג קצת ביותר אחריות ולהבין שחדשות רעות אולי מוכרות טוב יותר, אבל לפאניקה ולפוביות שאנשים נכנסים אליהם כתוצאה מהכתבות שלהם, יש מחיר.