א-פרופו קנוניה
א-פרופו קנוניה בשנים האחרונות היו לי ארבעה תיקי משמעת אשר החלו בביה"ש המשמעתי המחוזי של הלשכה, המשיכו בביה"ד הארצי, ונסתיימו בביהמ"ש העליון, ובכולם הורשעתי, וההרשעה אושרה בכל הערכאות. ארבעה תיקים כפול שלוש ערכאות, כפול שלושה שופטים בכל ערכאה – עשרה הרכבים (כי בעליון נדונו הערעורים בזוגות, כל זוג ע"י אותו ההרכב), שלושים שופטים – מהם ששה שופטי ביהמ"ש העליון (כמעט מחצית מהשופטים בערכאה זו). בפני כל אותם ההרכבים, ובכל התיקים טענתי את אותה הטענה, שהיא מדהימה בפשטותה: בכתב הקובלנה לא נטען, ובראיות לא הוכח, כי הייתי עורך-דין במועד האירוע. התייחסות לטענה הזאת חייבה את זיכויי בדין, יחד עם רמז "מובנה" לגורמי האתיקה של הלשכה: מכאן-ולהבא עדיף שתעשו שיעורי-בית ראויים, לפני שאתם מגישים קובלנה משמעתית. והנה, אפילו אחד מכל אותם שלושים שופטים – מהם, כאמור, ששה שופטי ביהמ"ש העליון (שהם כמעט מחצית מהשופטים בערכאה זו) – לא התייחס לטענה הזאת. מדוע הם "מצפצפים על בני אדם"? זאת אני משאיר לכם לענות בה, אבל שאלתי היא כמה מקרים צריכים להצטבר כדי שנוכל לומר כי התיזמור הזה מגיע לכדי "קנוניה" בין שני הגופים האלה (ביהמ"ש העליון, מחד, ומוסדות המשמעת של הלשכה, מאידך)? האם אותם ארבעה מקרים די בהם להתגבשות הקנוניה? ואם לא ארבעה – אולי ארבעים? ארבע מאות? הגידו אתם. אבל דבר אחד ברור לי: כאשר שלושה שופטים, הרכב אחד, חותמים על אותו פסק-דין המתעלם מטענה מסויימת – לגבי שלושתם הקנוניה כבר קיימת, כי היילכו שלושה יחדיו, בלתי אם נועדו? ומי שחושב אחרת – ציפי, מה דעתך? – שיקום!!!
א-פרופו קנוניה בשנים האחרונות היו לי ארבעה תיקי משמעת אשר החלו בביה"ש המשמעתי המחוזי של הלשכה, המשיכו בביה"ד הארצי, ונסתיימו בביהמ"ש העליון, ובכולם הורשעתי, וההרשעה אושרה בכל הערכאות. ארבעה תיקים כפול שלוש ערכאות, כפול שלושה שופטים בכל ערכאה – עשרה הרכבים (כי בעליון נדונו הערעורים בזוגות, כל זוג ע"י אותו ההרכב), שלושים שופטים – מהם ששה שופטי ביהמ"ש העליון (כמעט מחצית מהשופטים בערכאה זו). בפני כל אותם ההרכבים, ובכל התיקים טענתי את אותה הטענה, שהיא מדהימה בפשטותה: בכתב הקובלנה לא נטען, ובראיות לא הוכח, כי הייתי עורך-דין במועד האירוע. התייחסות לטענה הזאת חייבה את זיכויי בדין, יחד עם רמז "מובנה" לגורמי האתיקה של הלשכה: מכאן-ולהבא עדיף שתעשו שיעורי-בית ראויים, לפני שאתם מגישים קובלנה משמעתית. והנה, אפילו אחד מכל אותם שלושים שופטים – מהם, כאמור, ששה שופטי ביהמ"ש העליון (שהם כמעט מחצית מהשופטים בערכאה זו) – לא התייחס לטענה הזאת. מדוע הם "מצפצפים על בני אדם"? זאת אני משאיר לכם לענות בה, אבל שאלתי היא כמה מקרים צריכים להצטבר כדי שנוכל לומר כי התיזמור הזה מגיע לכדי "קנוניה" בין שני הגופים האלה (ביהמ"ש העליון, מחד, ומוסדות המשמעת של הלשכה, מאידך)? האם אותם ארבעה מקרים די בהם להתגבשות הקנוניה? ואם לא ארבעה – אולי ארבעים? ארבע מאות? הגידו אתם. אבל דבר אחד ברור לי: כאשר שלושה שופטים, הרכב אחד, חותמים על אותו פסק-דין המתעלם מטענה מסויימת – לגבי שלושתם הקנוניה כבר קיימת, כי היילכו שלושה יחדיו, בלתי אם נועדו? ומי שחושב אחרת – ציפי, מה דעתך? – שיקום!!!
