א"ל באיטליה

[twc]

א"ל באיטליה

יצא לי להקלע לפסטיבל ספורט באיטליה ובו בין השאר גם 3 זירות הדגמה של אומנויות לחימה שונות (לאורך 5 ימים) רצ"ב מעט תמונות שצילמתי ותוכנית ההדגמות (למי שמתעניין בשמות בתי הספר) רשמים אולי אח"כ...

 

[twc]

קונג פו לונג דאו

 

[twc]

קאלי

 

[twc]

קראטה (שוטוקאן)

 

[twc]

קראטה

קאטת ספאי (בסגנון שיטו ריו)

 

[twc]

מואי בורן

 

[twc]

שאולין קונג פו

 

[twc]

Combat Dance

זה רע בדיוק כמו שזה נשמע

 

[twc]

ואלה טודו

 

[twc]

התוכניה

יש עוד כמה תמונות של ג'ודו, טאי צ'י וג'יו ג'יטסו שאולע אוכל להעלות אח"כ

 

[twc]

ולא

החבר'ה של הקרב מגע בדיוק הבריזו בימים שבאתי

 

[cronic1]

איזה יופי

נשמע שהיו שם כל המי ומי באיטליה. אני מכיר את מרקו דה צ'סאריס שמעביר שם את סדנת המואי תאי בוראן,מורה משכמו ומעלה. כמו כן הצופים התכבדו בנוכחותו של סיריל אבידי מצרפת. חבל שאתה מודיע עכשיו אולי אם הייתי שומע קודם הייתי טס להופעות המרשימות באיטליה. תודה על הסקירה והתמונות.

 

[twc]

../images/Emo13.gif נתקלתי בזה לגמרי במקרה

כל התחום של אומנויות לחימה היה די מוצנע הפירסומים. בכל מקרה, לא היה לך כדאי לנסוע בשביל זה לשם - די היית מתאכזבת. למרות שהיו 3 זירות, היו מעט מאד אנשים שבאו לצפות, ובהדגמה של הג'ודו נכחו בערך 5 צופים על ~10 מדגימים בבמה הראשית. כך שאת חסכת לעצמך כרטיס טיסה...

 

[twc]

רשמים כללים

בשתי מילים: האמריקניזציה שולטת. 1. מורים רבים שראיתי היו מק-דוג'ו למהדרין בעיקר מבחינת איכות העבודה, ללא קשר לדרגות שלא לדבר על "combat dance" שהקשר בינו לבין קרבות הוא מקרי לחלוטין (אבל היה לו הכי הרבה קהל) 2. זועזעתי לראות מה עשו בקראטה: שמעתי כבר על פומסה מוזיקלית בטייקוואנדו, אבל קאטה מוזיקלית בקראטה??? ולא, שמא, עם מוזיקה "קלאסית" יפנית או קודו, אלא שירי פופ ו-(חילול הקודש) WWRY (קווין)! 3. הופתעתי לטובה מהג'ודו - הגיעה קבוצה של כ-10 מדגימים, כולם בגילאי 30-50 לערך, והראו עבודה לא-תחרותית בעליל, מדויקת ונקיה. 4. גם שם יש מורים שמדגימים 3 שיטות שונות (ג'ודו, קראטה וג'יוג'יטסו והכל בערך בגיל 25...) או קרבות בעיניים עצומות וכדומה. 5. שלא כמו בארץ, ברב השיטות אחוז הבנות היה גבוה - עד כדי 50%+ בקראטה. (ולא, אני לא מחשיבה את קומבט דאנס כשיטה) יש לציין שראיתי הדגמות רק ב-2 מהימים.

 

[ננדין]

../images/Emo207.gif סיוף איטלקי מסורתי

יצא לי להוריד קרב סכינים מאוד מעניין של איזה שיטה שנקראת Nova Scrimia ודרך זה חיפשתי והגעתי לאתר הזה: http://www.novascrimia.com/eng/index.html מקריאה קצרה ומהירה הבנתי שהשיטה מנסה לשמר ולהחיות את אומנות הלחימה האיטלקית והאירופאית בידיים ריקות בכלי נשק שונים... אחד הדברים המעניינים זה הטענה שלהם שמקור טכניקות האספדה אי דגה של הפילפינים בסיוף האיטלקי של חרב ביד אחת ופיגיון קצר ביד השניה (צירפתי מסמך רלוונטי). יש שם גם עמוד סירטונים נחמד: http://www.novascrimia.com/eng/home.php?area=1 אשמח לעוד מידע על השיטה ממביני עניין בתחום...

 

[ש מים]

נח גרוס = "מבין עניין" בתחום זה

 

[נח גרוס]

עוד מידע

ננדין שאלתך כללית מאוד, תוכל אולי לפרט מה אתה רוצה לדעת? הקבוצה שציינתה היא אחת הוותיקות והרציניות באירופה בתחום. האתר ועושר המידע שמופיע בו מדברים בעד עצמם. לצערי רוב הספרים שלהם באיטלקיט (יש ספרים בנושא הסכין ומקל שהייתי רוצה לקרוא) המסורת האירופאית עשירה מאוד בטקסטים מימי הבניים הרנסאנס ולאחריהם שעוסקים בלחימה. יש שמתמקדים בחרב ויש שנוגעים גם בסכין ובחנית ומגוון רחב של כלים אחרים. רבים כוללים פרקים על לחימה בידיים ריקות גם. אם ארניס מעניין אותך אז שווה להסתכל על אותם ספרים שעוסקים בmesser נח.

 

[ננדין]

נח - תודה על התגובה...

אני אנסה למקד את עצמי. אחד הדברים שהכי מענינים אותי בתחום האומניות לחימה הוא הדומה והשונה בין השיטות השונות הקיימות בתחום הענקי הזה והסיבות לשוני. הרי לכולנו יש את אותם מפרקים וסט שרירים ואף אחד לא קיבל שיטת לחימה מגורם שמיימי אלה כול השיטות נבנו על ניסיון מסוים בשדה הקרב שגרם להם לגלות טכניקות מסוימות או לזנוח אחרות. וזה בעיקרון מה שמעניין אותי, איפה הדימיון הטכני בין שיטות שונות בעלות אותה מטרה ותנאים אך ממוצאים אתניים שונים. אני מאמין במה שנקרא THE ESSENCE OF COMBAT וזה מקום שכל שיטות הלחימה נלחמות באותה צורה טכנית (פחות או יותר) בעיקרון אני מאמין שיש מכנה טכני משותף בין כל האומניות הלחימה והשוני בינהם נובע מכל מיני משתנים. מה שמעניין אותי זה האם יש דימיון טכני מסויים בין לחימת סכין, פליפינית לבין זאת של הנובה סקרימיה או לבין לבין כל שיטה אחרת ואם יש שוני אז מאילו משתנים הוא נבע...

 

[נח גרוס]

ננדין - דמיון

ננדין שלום, לצערי אנני יכול להעיד על העיסוק של נובה סקרמיה בסכין.את החומר הארופאי בסכין אני מכיר מתוך הספרות הקיימת. תוכל להסתכל על פיור דליברי 1410 ואקילה מרוצו מתחילת המאה ה16 בכדי להתרשם מהסגנון. (מדובר בפגיון דקירה ולא חיתוכים.) הכלי שדומה ללהבים פיליפניים הוא המסר הגרמני וניתן לראות טכניקות שלו בספרים של טאלהופר וספר שכמעט כולו מוקדש לנושא של פאולוס קאל. יש לשים לב לכך שפעמים רבות למראית עיין תמונה מצויירת נראית לנו ברורה או דומה למשהו מוכר אך עיון בטקסט המתאר את הטכניקה מבהיר כי פני הדברים אינם כתוכם. התמונות הם רגע קפוא ויכולים להטעות אותנו מאוד. שנית בשל העדר שרשרת הוראה רציפה בתחום המדובר חסר לנו מידע רב על מנת להביע דעה בביטחון מעבר להשערות. המאסטרים האירופאים נטו לנסות להיות מדעיים ולכתוב בפרוט. אך גם במקרים כאלה פעמים רבות ברור שהפרוט מכוון לתלמיד שכבר יודע הרבה וחסרים פרטים בסיסיים. לכן בכול הנוגע לשימוש בכלים ישנם מספר גישות שונות באירופה וארה"ב לתרגום באופן מעשי של החומר ההיסטורי ובחלקן הגישות סותרות. למשל אין דין שימוש בחרב אירופאית כדין שימוש בחרב יפנית. ישנם מאפיינים דומים אך יש גם שונים בגין הצורה המשקל וההשחזה. מעבר לכך התבוננות בטכניקות ובהסברים מעמידה אותנו מול קורפוס שלם של טכניקות שאיננו יודעים ליישם בצורה מוצלחת בקרבות תרגול. יש קבוצות שמשוכנעות כי הן בכיוון הנכון ואשר כוללות בחומר אותו הם לומדים ומלמדים, את מלוא הרפרטואר המוצג בספרות. אבל כשבוחנים את התפקוד שלהם בזמן "אמת" רואים שהשימוש שלהם מצטמצם לטכניקות פשוטות. ישנו פער תרבותי הנובע מהזמן ואי השימוש שלנו בכלים באמת ותחת התודעה התרבותית ומנטאלית של הזמנים בהם השתמשו בכלים שבשלב זה קשה לגשר עליה. תחום בו ניתן למצוא רצף חלקי הוא ההאבקות: פה ניתן לעקוב אחר ההתפתחות של הטכניקות והמעבר מטכניקות שעשו בהם שימוש בידיים ריקות ועם כלי נשק לגישה יותר ספורטיבית. את השרידים הספורטיבים ניתן לראות היום בהאבקות ולחבר לאחור. גם כאן לא נכון ליישם גישות קיימות על הטכניקות להבנתן. לדוגמא לעיתים ההבנות שרכשתי בנינג'יצו בנוגע לתנועה מסייעות לי ולעיתים הם מפריעות בהכניסי גישות תנועתיות שלאו דווקא היו אופייניות לזמן ההוא ולתרבות ההיא. נח גרוס

 

[Tonjin]

אתה נוגע בנקודה מעניינת לדעתי..

שהרי התופעה של תרגול סט מסויים ונרחב של טכניקות שמצטמצם למספר קטן של טכניקות פשוטות ב"תנאי אמת" היא תופעה שאופיינית כמעט לכל השיטות שאני מכיר... לדעתי זה לא בהכרח מצביע על הליכה בכיוון הלא נכון, אלא אולי לפעמים על חוסר בתרגול מספיק.. שהרי ברור שרוב הטכניקות ש"מתאדות" בקרב היו שימושיות וישומיות פעם (יש יותר מידי כאלה ביותר מידי שיטות שונות בשביל שזה לא יהיה כך) לדעתי ההבדל (או יותר נכון, אחג ההבדלים) יכול להיות נעוץ בכמות הזמן שהמתרגל המודרני (אפילו אם הוא רציני ומסור) מקדיש לאימון לעומת כמות הזמן והמסירות המתרגלים המקוריים של השיטה שפרנסתם, פרנסת משפחתם ואפילו חייהם היו תלויים בכל באופן הרבה יותר בלתי-אמצעי מהיום היו צריכים/נאלצים להקדיש לה...