הודעה שכתבתי על השילוש הקדוש
השילוש הקדוש: קאנון האמונה הגדירה את האמונה הזאת כך "אנו מאמינים באל אחד, האב הבן ורוח הקודש, אל אחד, מהות אחת, שווים ביכולת ובקדושה" מהות האל האחד מתגלה בשלוש תכונות שהתקיימו מאז ומתמיד אשר הספר הקדוש מראה אותם בצורה פרסונות שוות, ולכן אנו אומרים אלוהים אחד אשר התגלה בשלוש פרסונות لله المثلث الأقانيم. יש 6 נקודות חשובות על האמונה הזאת: 1- הספר הקדוש מציג לנו שלוש פרסונות כמהות אלוהים. 2- שלוש הפרסונות הן ייחודיות אחת מהשנייה אך לא נפרדות. 3- השילוש הקדוש הוא נצחי, ואמיתי וקיים מאז ומתמיד ונרמז לו בברית הישנה והתגלה בבירור בברית החדשה. 4- אין מדובר בשלושה אלים חלילה אלא מדובר על 3 פרסונות עם מהות אחת. 5- שלושת הפרסונות הן שוות. 6- האמונה בשילוש הקדוש נותנת לנו את המפתח להבין את שאר עקרונות הנצרות, והם נכללה בדברי ישוע. >>ויאמר אליו ישוע זה כמה ימים אנכי אתכם ואתה פילפוס הטרם תדעני הראה אתי ראה את-האב ולמה-זה תאמר הראנו את-האב האינך מאמין כי אנכי באבי ואבי בי הדברים אשר אדבר אליכם לא-מנפשי אנכי דבר כי אבי השכן בקרבי הוא עשה את-המעשים: 11 האמינו לי כי-אנכי באבי ואבי בי ואם-לא האמינו לי בגלל המעשים:<< (יוחנן יד 11-9) >>והפרקליט רוח הקדש אשר-ישלח אבי בשמי הוא ילמדכם את-כל ויזכיר את-כל אשר-הגדתי לכם<< (יוחנן יד 26) >>ובבוא הפרקליט אשר אשלח לכם מאת אבי רוח האמת היוצא מאת אבי הוא יעיד עלי<< (יוחנן טו 26) >>ואתם לכו אל-כל-הגוים ועשו תלמידים וטבלתם אתם לשם-האב והבן ורוח הקדש<< (מתי כח 19) בנוסף להתגלות האלוהית בעת אירוע הטבילה (מתי 3:16, מרקוס 1:10). ועל דעת האמת של הכנסיה ואמונתה באלוהות המשיח הוא מניע חשוב ליצוק/הגדיר אמיתות השילוש בתוך תבנית , שתהיה ציר שסביבו חגה לה כל ידע/דעת הנוצרים באלוהים באותה סביבה יהודית או פגנית ומתבססת/מושתת עליו . הראשון אשר הסביר את השילוש הקדוש היה תרתיליאן במאה השנייה. אנו מאמינים כי השילוש הקדוש הוא הכרזה שמיימית והיא מעל השכל האנושי הסופי כי היא הכרזה שמיימית. השילוש והאחדות: אנו מאמינים כי אלוהים התייחס לאנושות כמו שאנו מתייחסים לילד קטן. קודם מלמדים את הילד דברים בסיסיים ורק אח"כ כשהוא מתבגר מעבירים את הדברים העמוקים יותר כדי שיוכל להבין אותם. וכך עשה אלוהים: הוא גילה את עצמו לאנושות בצורה כללית כדי שיבינו ואחרי כמה זמן הוא החל להתגלות באופן מדויק יותר על המהות שלו כאלוהים שיש לו 3 פרסונות . ואת זה מיטיב פאולוס לתאר: >>אני לא יכלתי לדבר עמכם אחי כדבר עם אנשי רוח כי אם כדבר עם אנשי בשר כדבר עם עוללים במשיח: 2 חלב השקיתי אתכם ולא-מאכל כי עדין לא הייתם יכולים וגם-עתה אינכם יכולים כי עודכם של-הבשר<< (הראשונה לקורנטיים 3:1-2) אחדות האל בנצרות: אנו מאמינים באל אחד, לא סופי, מכיל את השמיים והאדמה, בורא העולם לפני שהתקיים, נצחי ואין קט לממלכתו. ועל זה עצמו אומר ישוע כאשר בא אחד היהודים לשאול אותו מהי המצווה הגדולה ביותר והוא ענה: "ויען אתו ישוע הראשנה לכל-המצות שמע ישראל יהוה אלהינו יהוה אחד" (מרקוס 12:29). וגם פאולוס באל הרומיים 3:29 "כי אחד האלהים המצדיק את-המולים מתוך האמונה ואת-הערלים על-ידי האמונה" ועוד שלל דוגמאות. בשילוש הקדוש אנו מאמינים כי אלוהים הוא אחד: קיים במהותו, דובר בדברו, וחי ברוחו קיים במהותו: יש לו מהות אמיתית ולא הוא מושג שאינו קיים, הרי אי אפשר שהוא לא יהיה קיים במהותו. דובר בדברו: אלוהים הקיים במהותו הוא דובר, ודבר האל הוא הבן, אי אפשר שהוא לא יהיה דובר בדברו. חי ברוחו: אלוהים אשר נותן חיים לכל בני האדם יש לו רוח גם שהיא רוח הקודש, אי אפשר שהוא לא יהיה חי ברוחו. ולכן אומר ישוע לתלמידיו "ואתם לכו אל-כל-הגוים ועשו תלמידים וטבלתם אתם לשם-האב והבן ורוח הקדש" (בשם ולא בשמות) כמו בן האדם: שהוא קיים במהותו, דובר ויש לו רוח זה לא עושה ממנו 3 אנשים אלא אדם אחד על הפרסונות האב: הכוונה במילה "האב"- 1) מטאפורית- אב לבריאה: אלוהים הוא יוצר כל הבריאה ולכן נקרא אבי הבריאה. 2) אימוץ- אב לאנושות: אימץ את האדם והוא שומר עליו כמו אב. 3) רוחנית- אב למאמינים: מי שמאמין באלוהים ומתחדש ברוח הקודש נקרא נולד מאלוהים >>והמקבלים אתו המאמינים בשמו נתן-עז למו להיות בנים לאלהים: 13 אשר לא מדם ולא מחפץ הבשר אף לא-מחפץ גבר נולדו כי אם-מאלהים<< (יוחנן 1:13) 4) מהותית: כקשר בין האש לאור, האש מוציאה את האור שהיא מאותה מהות ולכן בקאנון האמונה אומרים על דבר האל שהוא "אור מאור" ואחד עם האב במהות. וזה מבטא את הקשר בין האב לבן שהוא קשר תיאולוגי מהותי. >>והוא זהר כבודו וצלם עצמותו<< (אל העבריים 1:3) הבן: באומרנו בן אלוהים אנחנו חלילה לא מתכוונים לתהליך אנושי אלא הכוונה שהוא בא מאצל אלוהים, וזה מייצג את הקשר המהותי בין האב לבן כמו שאנו אומרים "בן ירושלים" רוח הקודש רוח הקודש הוא רוח אלוהים, הפרסונה השלישית בשילוש הקדוש. נקרא רוח כי הוא יוצר החיים, וקודש כי מתוקף התפקיד שלו הוא לקדש את לב המאמין. הספר הקדוש מלמד אותנו בצורה ברורה על מהות רוח הקודש ועל האלוהות שלו כי שויך אליו שמות אלוהים, והתכונות שלו, והמעשים שלו, והאמונה בו. 1- שם אלוהים (מעשי 25:28, ישיעהו 9:6, אל העבריים 7:3, ויצא 7:17, ירמיהו 31:31, אל העבריים 15:10) 2- תכונות אלוהיות כמו היודע כל דבר (1 קורנטיים 10:2 וישעיהו 40:13-14), נמצא בכל מקום (תהילים 139:7, אפסיים 2:17), ויכול הכל (לוקס 1:35), וקיים מאז ומתמיד (אל העבריים 9:14). 3- מעשים אלוהיים כמו בריאה (תהלילים 104:30, איוב 33:4). 4- האמונה בו כמו לאלוהים ونسب إليه العبادة الواجبة لله (ישיעהו 6:3, מתי 28:19, 2 קורנטיים 13:14) מתוקף מהות תפקידו שהוא נותן כוח, וחוכמה, והבנה ויד, ונותן לב חדש ורוח חדשה, ויודע כל דבר ומכריז, ומנחם, ואנו מאמינים כי רוח הקודש נתן את ההשראה לנביאים והשליחים בעת רישום הספר הקדוש (האיגרת השנייה של פיטרוס 1:21, האיגרת השנייה אל טימות'י 3:16) וכך נאמר בישיעהו יא 2 >>ונחה עליו רוח יהוה רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת יהוה<< רוח הקודש השתתף באירוע ההתגשמות בכך שהוא גרם למרים להרות.
