מה את עושה לי, מה את עושה?
ואז פתאום אורן נכנס לחדר, ורואה שאני בוהה. הוא מגרד את המצח ואומר לי: תגידי לי, מה את חולמת, אני נתתי לך המון עבודה שאת צריכה לגמור עוד היום. ואני ככה מגמגמת, ואומרת: שתי דקות, אני פשוט מחכה שהתכנית תעבור קומפילציה. והוא כנראה מאמין לי, כי הוא מהנהן בראשו ויוצא מהחדר. ואני צוחקת בלב: איך הצלחתי לעבוד עליו. כי הוא חשב שאני ישבתי עכשיו פה בחדר, וקימפלתי תכניות. אבל אני בכלל לא הייתי כאן העשר דקות האחרונות. הייתי במגרש כדורגל. כי סתם ככה, פתחתי את הפורום, לא בשביל לקרוא, אתם יודעים, רק להציץ רגע אם יש מסרים ולסגור מייד. אבל אז ראיתי את ההודעת של ´הימית, והתאורים החיים כל כך סחפו אותי, והעיניים הבוגדניות התחילו לרפרף על ההודעה, במקום לעשות את מה שאורן ביקש. ועם כל שורה הדמיון רוקם לו עור וגידים, והתמונה ממש חיה, והנה אני שם אתכם, על המגרש, ממש שומעת את הצעקות של עייף, ואת ´הימית מנסה לשיר איזה שיר, והסגן צוחק עליה: מה זה הזיוף הזה, זה נשמע כמו לך דודי. וכולם סביבי שורקים וצוחקים, וגם אני צוחקת, ואורן נכנס ושואל: מה כל כך מצחיק פה. ואני אומרת: שגיאות קומפילציה, אתה יודע, יש כאלה מצחיקות. והוא נותן בי כזה מבט, ובטח חושב לעצמו, מה זה הדבר הזה, ולמה לא נפטרנו ממנו בגל פיטורים האחרון, אבל אני לא אכפת לי, ואני לא עצובה, אני אפילו שמחה, כי כל דבר צריך לקחת בפרופורציה, וביננו- מה יותר חשוב, שתהיה לי עבודה, או שמכבי חיפה תנצח?