איפה הטאו כשצריך אותו?
איפה? אובייקטיבי לגמרי זה (הטאו), אובייקטיבי באופן מוחלט. כל כך אובייקטיבי הוא, שאני על סף התמוטטות מרוב אושר ותחושת ביטחון. כלומר, האמת שלו היא אחודה לחלוטין, אין עיגולי פינות ,אין קיצורי דרך ואין העלמות עין. מוחלט. זה נוסך בי אושר עילאי כזה, בגלל שברור לי לחלוטין שהוא הרבה מעבר לאני הקטן שלי שמדבר אליך עכשיו, כי אני אישית הייתי חונן אותך מייד, הייתי פוטר אותך באהבה ושולך לך את ברכותי הכנות בדרך אל האחד. אבל אובייקטיבי באופו מוחלט זה. וזה מוביל אותי לרגש השני שאני הלום ממנו ברגעים אלו כמעט באותה המידה עצמה, והיא: שאני על סף התמוטטות גם מצער ,יגון וכאב ! תוך כדי היותי מחובר לכמויות ועוצמות הסבל והכאב שאני משלם בגין המרחק האובייקטיבי ביני לבין המקור, אני חש גם במרחק העצום בו אתה ממוקם ביחס אליו (אל אף ,ובעיקר בגין, דבריך), נישמתי מרגישה אותו ומצתמררת נוכח הכרתה את סבל הדרך שתצתרך לעבור בכדי לסגור את הפער הזה. (וזה כמובן במקרה הטוב שתיפתח לך הדלת ושיהיה בך העוז לעשות את הצעד). מן הסתם, גם דברי אלו ישמעו סתומים לאוזניך ולא נותר לי אלא לסיים בברור מיכול אך הנשכח ביותר: את הדין, כל אחד ואחד מאיתנו, משלם וישלם בבוא זמנו, לאחד ! סיימתי את טיעוני.