הכי אהבתי את "המסע אל תום האלף" בקשר ל"השיבה מהודו", הוא קצת אכזב אותי, כי הבן אדם אפילו לא נסע להודו, הוא רק שמע מהבן שלו שטייל שם. מה אכפת לו, יש לו כסף, וזה כיף לטיל, ובטח בטח שזה היה מוסיף לספר
אהבתי מאד את "המסע אל תום האלף", אבל את "השיבה מהודו" עוד יותר, כי מאד הזדהיתי עם הגיבור. גם אני הייתי אב צעיר בתחילת הקריירה כשקראתי את הספר. ונעמי, זה לא ספר על הודו, וזה לא ספר על רופאים, זה ספר על יחסי הורים-בנים. מה זה משנה כמה תחקיר הוא עשה? לא כל אחד גרישם.
איפה שהוא כותב עליו (יצא לי מסורבל) אלא לדאוג שזה יהיה אמין ואצל א.ב זה לא היה אמין ובהתחשב בעובדה, שהוא כותב לקהל ישראלי, אשר בחלקו צעיר, אשר בחלקו נוסע להודו מתישהו, אז זה נראה מזלזל
אכן היה מרתק. דווקא משום שעסק בנשים בתקופה שכולם חושבים שנשים היו עפר ואפר. ולא היא. את השיבה להודו לא אהבתי, ואני מוכנה לתרום אותו לכל המעונין. את מר מאני ממש אהבתי. ספר מעולה. גם גירושים מאוחרים. מה עם הכלה המשוחררת?
ותלכי לרומאנים רק אחרי זה. יצא ספר שנראה "כל הסיפורים" לפני כמה שנים, אני חושב שעדיין אפשר למצוא אותו. זה פחות פופולרי מהרומאנים אבל מיטב היצירה של יהושוע
גרושים מאוחרים, המאהב והשיבה מהודו. אגב - לא.ב. לא היה מספיק חשוב לכבד בנוכחותו את הקהל בקברט הספרותי של זוכי פרס ספיר לספרות שהיה אתמול בבית גבריאל בכנרת. רק הנשים הופיעו. היה מענין ומכובד.