"את
"תפקידך להיות כלי בשבילי לענג את אורחיי", הוא מבהיר לה. "כמו שהם ייהנו מהארוחה הטובה שאני מכין, מהיין הטוב שאגיש, מהמוסיקה הטובה, כך הם ייהנו גם ממך, השפחה הטובה שלי. בשביל זה את תהיי שם ולא בשביל שום דבר אחר. את לא נמנית על המוזמנים, את נמנית על הכיבוד. ואני, אני אהיה לצדך ואשמור על הגבולות שלך. זה מובן?" היא הנהנה, קצת חיוורת. בבטן התחילה להרגיש פרפרים, רק לא היתה לגמרי בטוחה אם הם פרפרי בהלה או פרפרי גירוי. ואולי אין הבדל ביניהם? "את סומכת עלי?" הוא המשיך ושאל. היא חייכה אליו. בוודאי. כל היום הסתובבה והקשיבה לפרפרים שבבטן, מדברת איתם, בודקת לאן הם שייכים, עושה להם מקום. ואחר הצהריים התייצבה בדירתו, כפי שהורה לה. "תיכנסי לאמבטיה וכשתצאי יחכו לך בגדייך על המיטה בחדר". הוא הרים לרגע את עיניו מנתח הבשר שטיפל בו על השיש. היא נתנה למים לשטוף את כולה, מתמכרת, מתחברת לערב שלפניה. ליטפה את עצמה בסבון, את זרועותיה, את שדיה המלאים, את הבטן העגלגלה, הכניסה אצבע לפופיק וירדה אל בין רגליה, מעבירה אצבע בין שפתיה, רטיבות המים פוגשת את הרטיבות שבה, ממשיכה הלאה אל הרגליים, חופפת את שערה. נהנית מכל טיפת מים שמלטפת את גופה. משסיימה, התנגבה ויצאה אל החדר המוכר לה, לחפש את הבגדים שהכין לה על המיטה. על המיטה חיכו לה קולר לצוואר וחגורה למותניים. לרגע התבלבלה, חיפשה את הבגדים שדיבר עליהם, ואז הבינה. זה כל מה שהוא רוצה שתלבש. בגדי חווה עם קולר וחגורה. כולם יהיו לבושים במיטב בגדיהם והיא תסתובב ביניהם חשופה, שדיה גלויים, בטנה חשופה, ישבנה מזמין ומשולש השיער שבין רגליה גלוי לעין כל. ההלם היכה בה. בלעה בחוזקה. נשמה עמוק, בודקת אם באמת תוכל לעמוד בזה. וברגע הבא ענדה את הקולר, חגרה את החגורה וצעדה ברגליים רועדות אל הסלון, שם חיכה לה. מבטו עודד אותה. הוא שמח לקראתה. טפיחה קטנה בישבנה החזירה לה את תחושת הביטחון בו. הוא הבהיר לה שוב שתפקידה לגרום הנאה לאורחיו. "לא יהיו פה המונים", הוא הרגיע, "לא יותר משמונה איש, אבל מה שמי מהם ירצה ממנה, את תיעני". והוא, שב והבטיח, יהיה ברקע, לשמור עליה שלא ייחצו הגבולות. היא נרעדה, נשמה שוב והרכינה ראשה מולו, מקבלת את הוראותיו. המשך...
"תפקידך להיות כלי בשבילי לענג את אורחיי", הוא מבהיר לה. "כמו שהם ייהנו מהארוחה הטובה שאני מכין, מהיין הטוב שאגיש, מהמוסיקה הטובה, כך הם ייהנו גם ממך, השפחה הטובה שלי. בשביל זה את תהיי שם ולא בשביל שום דבר אחר. את לא נמנית על המוזמנים, את נמנית על הכיבוד. ואני, אני אהיה לצדך ואשמור על הגבולות שלך. זה מובן?" היא הנהנה, קצת חיוורת. בבטן התחילה להרגיש פרפרים, רק לא היתה לגמרי בטוחה אם הם פרפרי בהלה או פרפרי גירוי. ואולי אין הבדל ביניהם? "את סומכת עלי?" הוא המשיך ושאל. היא חייכה אליו. בוודאי. כל היום הסתובבה והקשיבה לפרפרים שבבטן, מדברת איתם, בודקת לאן הם שייכים, עושה להם מקום. ואחר הצהריים התייצבה בדירתו, כפי שהורה לה. "תיכנסי לאמבטיה וכשתצאי יחכו לך בגדייך על המיטה בחדר". הוא הרים לרגע את עיניו מנתח הבשר שטיפל בו על השיש. היא נתנה למים לשטוף את כולה, מתמכרת, מתחברת לערב שלפניה. ליטפה את עצמה בסבון, את זרועותיה, את שדיה המלאים, את הבטן העגלגלה, הכניסה אצבע לפופיק וירדה אל בין רגליה, מעבירה אצבע בין שפתיה, רטיבות המים פוגשת את הרטיבות שבה, ממשיכה הלאה אל הרגליים, חופפת את שערה. נהנית מכל טיפת מים שמלטפת את גופה. משסיימה, התנגבה ויצאה אל החדר המוכר לה, לחפש את הבגדים שהכין לה על המיטה. על המיטה חיכו לה קולר לצוואר וחגורה למותניים. לרגע התבלבלה, חיפשה את הבגדים שדיבר עליהם, ואז הבינה. זה כל מה שהוא רוצה שתלבש. בגדי חווה עם קולר וחגורה. כולם יהיו לבושים במיטב בגדיהם והיא תסתובב ביניהם חשופה, שדיה גלויים, בטנה חשופה, ישבנה מזמין ומשולש השיער שבין רגליה גלוי לעין כל. ההלם היכה בה. בלעה בחוזקה. נשמה עמוק, בודקת אם באמת תוכל לעמוד בזה. וברגע הבא ענדה את הקולר, חגרה את החגורה וצעדה ברגליים רועדות אל הסלון, שם חיכה לה. מבטו עודד אותה. הוא שמח לקראתה. טפיחה קטנה בישבנה החזירה לה את תחושת הביטחון בו. הוא הבהיר לה שוב שתפקידה לגרום הנאה לאורחיו. "לא יהיו פה המונים", הוא הרגיע, "לא יותר משמונה איש, אבל מה שמי מהם ירצה ממנה, את תיעני". והוא, שב והבטיח, יהיה ברקע, לשמור עליה שלא ייחצו הגבולות. היא נרעדה, נשמה שוב והרכינה ראשה מולו, מקבלת את הוראותיו. המשך...
ורק רוצה להוסיף שאני פה, קוראת, ומצד אחד, לא רואה מה אני יכולה לתרום במיוחד, ומצד שני מאוד עמוסה בחיי כרגע, נטולת עודפי זמן. ככה, שתדעו. זאתי