"את, תפקידך להיות כלי
בשבילי לענג את אורחיי", הוא מבהיר לה. "כמו שהם ייהנו מהארוחה הטובה שאני מכין, מהיין הטוב שאגיש, מהמוסיקה הטובה, כך הם ייהנו גם ממך, השפחה הטובה שלי. בשביל זה את תהיי שם ולא בשביל שום דבר אחר. את לא נמנית על המוזמנים, את נמנית על הכיבוד. ואני, אני אהיה לצדך ואשמור על הגבולות שלך. זה מובן?" הנהנה, קצת חיוורת. בבטן התחילה להרגיש פרפרים, רק לא היתה לגמרי בטוחה אם הם פרפרי בהלה או פרפרי גירוי. ואולי אין הבדל ביניהם? "את סומכת עלי?" הוא המשיך ושאל. היא חייכה אליו. בוודאי. כל היום הסתובבה והקשיבה לפרפרים שבבטן, מדברת איתם, בודקת לאן הם שייכים, עושה להם מקום. ואחר הצהריים התייצבה בדירתו, כפי שהורה לה. "תיכנסי לאמבטיה וכשתצאי יחכו לך בגדייך על המיטה בחדר". הוא הרים לרגע את עיניו מנתח הבשר שטיפל בו על השיש. היא נתנה למים לשטוף את כולה, מתמכרת, מתחברת לערב שלפניה. ליטפה את עצמה בסבון, את זרועותיה, את שדיה המלאים, את הבטן העגלגלה, הכניסה אצבע לפופיק וירדה אל בין רגליה, מעבירה אצבע בין שפתיה, רטיבות המים פוגשת את הרטיבות שבה, ממשיכה הלאה אל הרגליים, חופפת את שערה. נהנית מכל טיפת מים שמלטפת את גופה. משסיימה, התנגבה ויצאה אל החדר המוכר לה, לחפש את הבגדים שהכין לה על המיטה. על המיטה חיכו לה קולר לצוואר וחגורה למותניים. לרגע התבלבלה, חיפשה את הבגדים שדיבר עליהם, ואז הבינה. זה כל מה שהוא רוצה שתלבש. בגדי חווה עם קולר וחגורה. כולם יהיו לבושים במיטב בגדיהם והיא תסתובב ביניהם חשופה, שדיה גלויים, בטנה חשופה, ישבנה מזמין ומשולש השיער שבין רגליה גלוי לעין כל. ההלם היכה בה. בלעה בחוזקה. נשמה עמוק, בודקת אם באמת תוכל לעמוד בזה. וברגע הבא ענדה את הקולר, חגרה את החגורה וצעדה ברגליים רועדות אל הסלון, שם חיכה לה. מבטו עודד אותה. הוא שמח לקראתה. טפיחה קטנה בישבנה החזירה לה את תחושת הביטחון בו. הוא הבהיר לה שוב שתפקידה לגרום הנאה לאורחיו. "לא יהיו פה המונים", הוא הרגיע, "לא יותר משמונה איש, אבל מה שמי מהם ירצה ממך, את תיעני". והוא, שב והבטיח, יהיה ברקע, לשמור עליה שלא ייחצו הגבולות. היא נרעדה, נשמה שוב והרכינה ראשה מולו, מקבלת את הוראותיו. הפעמון צילצל והזוג הראשון נכנס לחדר. הבושה וההתרגשות כמעט העבירו אותה על דעתה. לא ידעה איפה לשים את עצמה, איך להסתיר את גופה החשוף. הוא הורה לה לשבת למרגלותיו, ישיבה מזרחית, גב זקוף. "ככה אני יכול להתגאות בך", הוא לחש לה. היא התמלאה שוב במה שרוקנה הבושה. עוד אנשים הגיעו, ועוד, והחדר התמלא ריחות אוכל טעימים וקולות צחוק והנאה. מדי פעם שלח אותה להגיש כוס משקה למישהו, לפנות צלחת משולחן, והיא, מודעת לעירום שלה, מילאה אחר בקשותיו בחרדה מהולה בהתרגשות. היא חשה את העיניים הננעצות בה, בהתחלה בסתר ולאט לאט יותר בגלוי. ראתה את אחד החברים מסתודד איתו וברגע הבא ניגשו אליה שניהם והוא הורה לה לשבת על הספה, שעונה לאחור, להרים את כפות רגליה אל הספה, בפישוק, לחשוף את ערוותה מול כולם. "תזכרי", הוא הגניב לה מילים לאוזן, "את מוגשת להם, את עומדת לרשותם. מותר להם לגעת בך, ללטף, למשש, לחדור". נדרש לה הרבה כוח כדי להושיב את עצמה על הספה, לתת לשדיה לנוח על בטנה ולפתוח את רגליה. הרחש בחדר שקט לרגע ואז חזר ועלה. מישהו התקרב אליה, שלח יד אל פטמותיה וצבט קלות. היא החזיקה את עצמה בכל כוחה. היא לא תבייש אותו. אם הוא רוצה להשוויץ בה ולתת אותה לחבריו, היא לא תלבין את פניו. האיש המשיך ללטף את שדיה, עומד לצדה, ואז הוריד את כף ידו והחדיר שתי אצבעות לתוכה, לעיניי כל הנוכחים. התחושות שמילאו אותה היו רבות וחזקות מכדי להבין. אבל היא נשארה שם, לא מביעה דבר ממה שקורה בתוכה, מניחה להוא לחדור אליה, ללטף אותה, לעשות בה כרצונו. כשהוא התרחק, התקרב אחר. הוא רמז לה לקום, סובב אותה, והורה לה לכרוע ברך ולשכב על הספה, ישבנה מורם, פונה אל החדר. שוב, הרגשות המעורבים, המבלבלים, ושוב הוא, מקצה החדר, עיניו הצופות בה מרגיעות אותה. היא מוטה כך ומרגישה חפץ נתחב לישבנה ועוד אחד לכוס שלה. ככה קל לה יותר. לפחות היא לא צריכה לראות אותם רואים אותה. הלשון שמלקקת לה את הדגדגן, יחד עם התנועות בישבן ובכוס תכף גומרות אותה. היא מתחלחלת לרגע למחשבה שתגמור כאן, מול כולם, אבל הוא מתקרב אליה ולוחש לה "תגמרי, טובה שלי. תראי להם בשבילי איך את נראית כשאת גומרת. שיידעו, שיקנאו בי". והיא עוצמת עיניים, מתמכרת לתחושות הגוף, ומתפוצצת מול כולם בגלים מטורפים, שמכילים את כל הרגשות האלה שממלאים אותה כבר שעות ואין להם שם. והערב ממשיך. והיא שלהם. והם מביטים בה, נוגעים בה, מלטפים, מחדירים, מצביעים, מתבדחים, ושוב נוגעים, ומעצבים את תנוחותיה, ומספקים בה את תשוקותיהם. והיא שם עם כל מי שרוצה בה, בשבילו, בדיוק כפי שהוא רוצה אותה, הוא אדונה.
בשבילי לענג את אורחיי", הוא מבהיר לה. "כמו שהם ייהנו מהארוחה הטובה שאני מכין, מהיין הטוב שאגיש, מהמוסיקה הטובה, כך הם ייהנו גם ממך, השפחה הטובה שלי. בשביל זה את תהיי שם ולא בשביל שום דבר אחר. את לא נמנית על המוזמנים, את נמנית על הכיבוד. ואני, אני אהיה לצדך ואשמור על הגבולות שלך. זה מובן?" הנהנה, קצת חיוורת. בבטן התחילה להרגיש פרפרים, רק לא היתה לגמרי בטוחה אם הם פרפרי בהלה או פרפרי גירוי. ואולי אין הבדל ביניהם? "את סומכת עלי?" הוא המשיך ושאל. היא חייכה אליו. בוודאי. כל היום הסתובבה והקשיבה לפרפרים שבבטן, מדברת איתם, בודקת לאן הם שייכים, עושה להם מקום. ואחר הצהריים התייצבה בדירתו, כפי שהורה לה. "תיכנסי לאמבטיה וכשתצאי יחכו לך בגדייך על המיטה בחדר". הוא הרים לרגע את עיניו מנתח הבשר שטיפל בו על השיש. היא נתנה למים לשטוף את כולה, מתמכרת, מתחברת לערב שלפניה. ליטפה את עצמה בסבון, את זרועותיה, את שדיה המלאים, את הבטן העגלגלה, הכניסה אצבע לפופיק וירדה אל בין רגליה, מעבירה אצבע בין שפתיה, רטיבות המים פוגשת את הרטיבות שבה, ממשיכה הלאה אל הרגליים, חופפת את שערה. נהנית מכל טיפת מים שמלטפת את גופה. משסיימה, התנגבה ויצאה אל החדר המוכר לה, לחפש את הבגדים שהכין לה על המיטה. על המיטה חיכו לה קולר לצוואר וחגורה למותניים. לרגע התבלבלה, חיפשה את הבגדים שדיבר עליהם, ואז הבינה. זה כל מה שהוא רוצה שתלבש. בגדי חווה עם קולר וחגורה. כולם יהיו לבושים במיטב בגדיהם והיא תסתובב ביניהם חשופה, שדיה גלויים, בטנה חשופה, ישבנה מזמין ומשולש השיער שבין רגליה גלוי לעין כל. ההלם היכה בה. בלעה בחוזקה. נשמה עמוק, בודקת אם באמת תוכל לעמוד בזה. וברגע הבא ענדה את הקולר, חגרה את החגורה וצעדה ברגליים רועדות אל הסלון, שם חיכה לה. מבטו עודד אותה. הוא שמח לקראתה. טפיחה קטנה בישבנה החזירה לה את תחושת הביטחון בו. הוא הבהיר לה שוב שתפקידה לגרום הנאה לאורחיו. "לא יהיו פה המונים", הוא הרגיע, "לא יותר משמונה איש, אבל מה שמי מהם ירצה ממך, את תיעני". והוא, שב והבטיח, יהיה ברקע, לשמור עליה שלא ייחצו הגבולות. היא נרעדה, נשמה שוב והרכינה ראשה מולו, מקבלת את הוראותיו. הפעמון צילצל והזוג הראשון נכנס לחדר. הבושה וההתרגשות כמעט העבירו אותה על דעתה. לא ידעה איפה לשים את עצמה, איך להסתיר את גופה החשוף. הוא הורה לה לשבת למרגלותיו, ישיבה מזרחית, גב זקוף. "ככה אני יכול להתגאות בך", הוא לחש לה. היא התמלאה שוב במה שרוקנה הבושה. עוד אנשים הגיעו, ועוד, והחדר התמלא ריחות אוכל טעימים וקולות צחוק והנאה. מדי פעם שלח אותה להגיש כוס משקה למישהו, לפנות צלחת משולחן, והיא, מודעת לעירום שלה, מילאה אחר בקשותיו בחרדה מהולה בהתרגשות. היא חשה את העיניים הננעצות בה, בהתחלה בסתר ולאט לאט יותר בגלוי. ראתה את אחד החברים מסתודד איתו וברגע הבא ניגשו אליה שניהם והוא הורה לה לשבת על הספה, שעונה לאחור, להרים את כפות רגליה אל הספה, בפישוק, לחשוף את ערוותה מול כולם. "תזכרי", הוא הגניב לה מילים לאוזן, "את מוגשת להם, את עומדת לרשותם. מותר להם לגעת בך, ללטף, למשש, לחדור". נדרש לה הרבה כוח כדי להושיב את עצמה על הספה, לתת לשדיה לנוח על בטנה ולפתוח את רגליה. הרחש בחדר שקט לרגע ואז חזר ועלה. מישהו התקרב אליה, שלח יד אל פטמותיה וצבט קלות. היא החזיקה את עצמה בכל כוחה. היא לא תבייש אותו. אם הוא רוצה להשוויץ בה ולתת אותה לחבריו, היא לא תלבין את פניו. האיש המשיך ללטף את שדיה, עומד לצדה, ואז הוריד את כף ידו והחדיר שתי אצבעות לתוכה, לעיניי כל הנוכחים. התחושות שמילאו אותה היו רבות וחזקות מכדי להבין. אבל היא נשארה שם, לא מביעה דבר ממה שקורה בתוכה, מניחה להוא לחדור אליה, ללטף אותה, לעשות בה כרצונו. כשהוא התרחק, התקרב אחר. הוא רמז לה לקום, סובב אותה, והורה לה לכרוע ברך ולשכב על הספה, ישבנה מורם, פונה אל החדר. שוב, הרגשות המעורבים, המבלבלים, ושוב הוא, מקצה החדר, עיניו הצופות בה מרגיעות אותה. היא מוטה כך ומרגישה חפץ נתחב לישבנה ועוד אחד לכוס שלה. ככה קל לה יותר. לפחות היא לא צריכה לראות אותם רואים אותה. הלשון שמלקקת לה את הדגדגן, יחד עם התנועות בישבן ובכוס תכף גומרות אותה. היא מתחלחלת לרגע למחשבה שתגמור כאן, מול כולם, אבל הוא מתקרב אליה ולוחש לה "תגמרי, טובה שלי. תראי להם בשבילי איך את נראית כשאת גומרת. שיידעו, שיקנאו בי". והיא עוצמת עיניים, מתמכרת לתחושות הגוף, ומתפוצצת מול כולם בגלים מטורפים, שמכילים את כל הרגשות האלה שממלאים אותה כבר שעות ואין להם שם. והערב ממשיך. והיא שלהם. והם מביטים בה, נוגעים בה, מלטפים, מחדירים, מצביעים, מתבדחים, ושוב נוגעים, ומעצבים את תנוחותיה, ומספקים בה את תשוקותיהם. והיא שם עם כל מי שרוצה בה, בשבילו, בדיוק כפי שהוא רוצה אותה, הוא אדונה.
